שתי רפורמות גדולות מצפות לבני ישראל במהלך נאומיו של משה רבנו בספר דברים: הקמתה של מערכת הנהגה המורכבת מנביא, מלך ובית הדין הגדול, וכינונה של ברית חדשה, מלבד הברית שנכרתה בחורב. ברית זו מכירה כמובן את הברית הקודמת שנכרתה בחורב (על שני גלגוליה) ואת כשליה, והיא מציבה את בסיסה על אדנים שונים מאלו של הקודמת: אין מדובר בברית הבנויה על חווית התגלות גרנדיוזית וחד פעמית, ובבסיסה עשרת הדברות, אלא בברית הכוללת את כלל המצוות, ושנכרתת לאחר מסע הכנה ממושך של ארבעים שנה במדבר, שבו העם חווה את הנהגתו הניסית של ה' במדבר ואת כיבוש עבר הירדן המזרחי.
שום דבר מרפורמות אלו לא היה מוכר לבני ישראל עד עתה: הם פעלו לאורה של הברית הדיסקרטית של הלוחות השניים, שנכרתה לאחר מעמד הר סיני וחטא העגל, ומהבחינה המוסדית – הם הכירו במשה רבנו כמנהיג הבלעדי של עם ישראל.
הצורך בביצוע הרפורמות באופן מיידי הינו ברור ביותר: משהודיע משה לעם ישראל שהוא אינו נכנס לארץ כנען זקוק העם למערכת הנהגה אלטרנטיבית. אלמלא נגזר על משה רבנו שלא להיכנס לארץ כנען היה משה רבנו "מושך" עוד מספר שנים לא ידוע (שהרי העיד הקב"ה על משה רבנו, גם ערב מותו של משה – "לא כהתה אינו ולא נס ליחו") ומועד ביצוע הרפורמה היה נדחה, ואולם במצב הנוכחי, הפכה סוגיית ההנהגה החלופית לענין בוער ביותר.
בכל הנוגע לכריתת ברית חדשה, מעידה פרשתנו על מצבו הרוחני של דור הנכנסים לארץ שהינו שונה מזה של דור יוצאי מצרים: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' א-לוהיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא. ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". בהתאם לכך קיימת נחיצות בעדכון ורענון הקשר הדתי שבין ה' עם ישראל, מה עוד שנוכחנו לדעת כי המצע הקודם עליו הושתתו יחסי ה' ודור היוצאים מארץ מצרים לא החזיק מעמד, ויעידו על כך, כמובן, חטא העגל וחטא המרגלים.
נאומיו של משה בספר דברים מכינים את הרפורמות ומעבירים אותן לעם ישראל באופן מדורג, ובמסגרתם חייב משה להתמודד עם אירועי העבר ולשלב אותם במסגרת הכנה לעם. על מכשול משמעותי אחד, שמשה רבנו היה חייב להתגבר עליו, עמדנו בעבר בדברינו לפרשת ואתחנן - והוא מרכזיותו של מעמד הר סיני. אם החוויה הדתית של מעמד הר סיני, ועשרת הדברות שניתנו שם, עומדים במרכז התודעה הדתית של עם ישראל – כיצד ניתן יהיה להעביר רפורמות חדשות? לפיכך ניסה משה רבנו להעמיד את מעמד הר סיני בפרספקטיבה נכונה של ארבעים שנה ולומר לעם – זה היה מהלך שנכשל (!).
את הצד השלילי של מעמד הר סיני – חטא העגל שנעשה למרגלות ההר – חייב משה רבנו לגייס בשתי ידיים, לטובת המהלכים העתידיים, שכן על בסיסו של חטא העגל יכול לבוא משה רבנו ולומר לעם – כשלון העבר והדרך שעברתם מחייבת אתכם לצאת למסע חדש, ולכך מקדיש משה חלק ניכר מנאומו הנזכר בפרשתנו.
אלא שכאן צריך לנקוט במשנה זהירות: אם חטא העגל יסופר לדור הנכנסים לארץ כסיפור היסטורי גרידא יאבד הסיפור את חשיבותו, מן הטעם שחטא המרגלים נראה משמעותי בהרבה לגורלם של הנכנסים לארץ מאשר חטא העגל, שהרי חטא המרגלים הוא זה שעיכב את העם מלהיכנס לארץ ישראל, והוא זה אשר את לקחיו יש להפיק למען לא יישנה החטא.
על בסיס דברים אלו, הקורא את תיאור חטא העגל הנזכר בפרשתנו, ומשווה אותו למקבילו בספר שמות, יגלה כמה דגשים יחודיים המופיעים בפרשתנו, אשר יבהירו כיצד משה מגייס ומחבר את חטא העגל לאירוע הכניסה לארץ ישראל:
ראשית, פרשתנו משמיטה את תיאור הרקע לחטא העגל, שמתואר בהרחבה בספר שמות ("וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו קום עשה לנו א-להים אשר ילכו לפנינו...") כמו גם את תיאור הריגת החוטאים, ובמקום זאת היא מזכירה חטאים נוספים של בני ישראל במשך ההליכה במדבר, לרבות את חטא המרגלים.
זאת ועוד, פרשתנו אינה מזכירה כלל את מעמד כריתת הברית החדשה עם מתן הלוחות השניים, וגם לא את קרינת עור פניו של משה בחזרתו מההר. השמטה זאת מצטרפת למסקנה הברורה אודות חשיבותם הפחותה של הלוחות השניים בספר דברים, בהשוואה למקביליהם בספר שמות.
ובכך לא די: מיד לאחר חטא העגל נזכר ציווי כללי של שמירת המצוות, דבר שאין לו אח ורע בספר שמות: "ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' א-להיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנוכי מצוך היום לטוב לך".
פרשתנו יודעת שחטא העגל לא היה החטא היחיד של בני ישראל במדבר, וכי בני ישראל נזקקו למהלך ארבעים שנה במדבר כדי להכינם לקראת הכניסה לארץ, כמו גם לברית חדשה. מסיבה זו כמובן, משמיטה פרשתנו את תיאור הרקע לחטא העגל, וגם אינה מדגישה את ברית חורב ואת ברית הלוחות השניות, שכן הללו אינם מספיקים לדור הנכנס לארץ. מצד שני, פרשתנו מקדימה את המאוחר וכבר עתה מספרת באופן חד וצלול על הפתרון שעל מנת לבנותו נדרשו ארבעים שנה במדבר: "ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעמך... לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנוכי מצוך היום לטוב לך".
בראיה של ארבעים שנה לאחור, מספרת פרשתנו מהו הפתרון הנכון לחטא העגל - ברית הכוללת את כלל המצוות, ושנכרתת לאחר מסע הכנה ממושך של ארבעים שנה במדבר, שבו העם חווה את הנהגתו הניסית של ה' במדבר ואת כיבוש עבר הירדן המזרחי. משה מצליח בפרשתנו "להרוג שתי ציפורים במכה אחת": הוא מכין משה את העם לקראת מעמד כריתת הברית, שעליו נקרא בפרשות כי תבוא ונצבים, וגם מחבר את חטא העגל למציאות האקטואלית של אחרית ימיו ערב הכניסה לארץ.
עדכוני מכס ורגולציה
