חג החנוכה הוא סיפור הצלחה בחברה הישראלית.סקר משנת 2002 שערך מרכז גוטמן למחקר חברתי שימושי הניב את הנתון המרשים הבא: 71% מהאוכלוסייה היהודית בישראל מדליקים נרות חנוכה בכל שנה. סקר עדכני יותר שערך מכון PORI בדצמבר 2007, עבור העיתון מעריב, העלה כי 80% מהאוכלוסייה חוגגים את החנוכה. כיצד זכה חג החנוכה לרייטינג כל כך מרשים?
התשובה, כך נראה, נעוצה בפניו המגוונים (ולעיתים – הסותרים זה את זה) של החג, המאפשר לכל זרם וקבוצה באוכלוסיה היהודית (ולא רק) להזדהות עם היבט כזה או אחר של החג, ולאמץ אותו לליבו – כאילו היה החג שלו.
הציבור החרדי מזדהה ללא ספק עם נס פך השמן של החג. אותו פך קטן שנותר בו שמן טהור שאיתו הדליקו את המנורה במקדש. פך שמן זה מסמל לדידו של הציבור החרדי את עצמו – את שומרי אמוני ישראל ששמרו ושומרים על טהרתם ועל התורה הקדושה ולא נכנעו לרוחות הזרות המשתוללות בחוץ. "אנחנו ממשיכיהם של החשמונאים, שדבקו בדרך אבותיהם ולא נכנעו ליוונים ולמתייוונים", משדרים בחג החנוכה אנשי הציבור החרדי כלפני פנים וכלפי חוץ.
הציבור הדתי לאומי מזדהה עם העצמאות הדתית לאומית שהוחזרה לעם ישראל באמצעות החשמונאים וניצחונם במלחמה. הניצחון הצבאי של המעטים מול הרבים, שבאופן ניסי ובסיוע אלוקי גברו על היוונים מהווה גורם השראה רב עוצמה לתקומה היהודית בימינו ולהקמת מדינת ישראל. שילובם של האלמנטים החשמונאיים של ריבונות יהודית, התעוררות דתית ומעורבות נסית אלוקית, מחבר את מדינת ישראל העכשווית, בין כאתחלתא דגאולה ובין אם מדובר "רק" במסגרת ריבונית המאפשרת לעם ישראל לפרוח וליצור, לשרשרת הדורות היהודית מצד אחד, ובנוסף – משמש ככלי רב עוצמה בחיזוק האמונה בצדקת דרכה של הציונות הדתית כאן ועכשיו. "ספרא וסייפא, ריבונות ויהדות, אנחנו ממשיכיהם של החשמונאים" מצהירים אנשי הציונות הדתית בחג החנוכה.
הציונות החילונית הצטרפה גם היא למעגל המזדהים. תנועת חובבי ציון ברוסיה, בסוף המאה ה -19 אימצה לראשונה את החג כחג חילוני. זאב ז'בוטינסקי הרוויזיוניסטי, מייסד הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה ראה בהם בסיס לצבא עברי עתידי, ודבריו בענין זה משקפים את ההזדהות הרעיונית עם החג: "כמו המכבים בשעתם, יהיו אנשי הגדוד העברי נזכרים בדברי העם העברי. אנו נוכיח… לכל העולם כי בעורקינו עוד זורם דם גיבורינו הקדומים". אימוצו של חג החנוכה כחג לאומי, יחד עם חילונו והוצאת המרכיב האלוקי ממנו, בא לידי ביטוי בשירים המוכרים לנו: "מי ימלל גבורות ישראל, אותן מי ימנה/ הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם/ בימים ההם בזמן הזה/ מכבי מושיע ופודה/ ובימינו כל עם ישראל/ יתאחד, יקום וייגאל", או - "האירו, הדליקו, נרות חנוכה רבים,/ על הניסים ועל הנפלאות/ אשר חוללו המכבים". נרטיב זה משתלב היטב בהקמתה של מדינת ישראל ובתפיסת העצמאות של עם ישראל בארצו. ברמת האנקדוטה, לא אחת מתקיים בסביבות חג החנוכה משחק כדורסל בין מכבי תל אביב לבין קבוצות יווניות במסגרת מפעל גביע אירופה לאלופות, ועורכי מדורי הספורט אינם יכולים שלא להתאפק ולהשתמש בכותרות כמו ניצחון המכבים על היוונים, ללמדנו על האופן שבו נתפס הניצחון על היוונים – כניצחון לאומי בראש ובראשונה.
חג החנוכה מעניק נקודות הזדהות לציבורים נוספים בחברה הישראלית. סמיכותו של חג החנוכה לחג המולד הנוצרי מאפשרת לישראלים רבים להתחבר לחג מהזווית הראיה של הכפר הגלובלי. אין מדובר במלחמה של היהודים כנגד היוונים, אלא בהשתלבות של ישראל בעמים מתוך זווית ראיה פלורליסטית: לנו יש את חג החנוכה, לנוצרים יש את חג המולד וכולנו חוגגים ביחד. בחו"ל התופעה בולטת במיוחד, ויש כאלו הזוכרים את מאבקה של חב"ד להציג את החנוכיה במרחב הציבורי האמריקאי, בסוגיה שהגיעה לדיון עד בית המשפט העליון האמריקאי, אך גם בישראל ההיבט הפלורליסטי של החג קנה לו שביתה. הרעיון קוסם לישראלים רבים וכמובן למיעוט הנוצרי בישראל.
חג החנוכה מעניק נקודת הזדהות גם לפמיניסטיות בישראל. אתוס הגבורה וקידוש ה' היהודי כרוך היטב בדמותה של אשה - חנה ושבעת בניה שלא הסכימה להשתחוות לפסל, כמו גם בדמותן יהודית ו/או אשתו של מתתיהו שפיתו את מנהיג הצבא הזר וכרתו את ראשו. הכוח הנשי קיבל מעמד והכרה בהיסטוריה היהודית, דבר המעצים את תוקפו ומשמעותו של המאבק הפמיניסטי בימינו.
ולסיום, בהפוך על הפוך, לאותם ציבורים בשמאל הישראלי, המנסים לרכך את האופי המיליטריסטי של החברה הישראלית, ולהפוך אותה לחברה אזרחית יותר וכוחנית פחות, מספקת הפטרת חנוכה עוגן של ממש להיאחז בו, לאור הפסוק בנבואת זכריה "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'" – תכנים של ריסון עצמי והגבלת הכח.
השאלה "מי צודק" הינה בלתי רלבנטית בעליל בעולם פוסט מודרני, ובמקומה שואלים "עם מי אתה מתחבר". חג החנוכה מאפשר תכני הזדהות רבים ומגוונים המעניקים לו רייטינג שיא בחברה הישראלית.
עדכוני מכס ורגולציה
