הרעיון שמצות הדלקת נר חנוכה תימנה באחת מתרי"ג מצות שמשה נצטווה בסיני נראה כבלתי הגיוני בעליל, שהרי נס חנוכה אירע זמן רב לאחר מתן תורה, וחכמים הם אלו שתיקנו את הדלקת הנרות. זוהי עמדת הרמב"ם, בכלל הראשון בספר המצוות, בו הוא קובע שאין למנות מצוות דרבנן בתוך תרי"ג מצוות.
אלא שהיו ראשונים שמנו את הדלקת נר חנוכה בתוך תרי"ג מצוות (למשל: בעל הלכות גדולות, ר' סעדיה גאון, ועוד), והדיון בהצדקת שיטתם הוליד כמה הבנות מעניינות במעמדו של חג החנוכה.
גישה אחת (הסבר הרמב"ן לשיטת בה"ג) מקבלת את הנחת המוצא לפיה חנוכה הינו מדרבנן בלבד, ואף על פי כן הוא נמנה, בהיותו חיוב עשה עצמאי, ולא סייג או גזירה. המינוח "תרי"ג מצוות מסיני" מוכן לקבל חריגים מסוימים.
ואולם גישות אחרות התעקשו לתת לחנוכה גוון דאורייתא אמיתי. כזאת היא, למשל, גישת רבי דניאל הבבלי, שהתכתב עם רבי אברהם בן הרמב"ם על מנין המצוות. לגישתו, אמירת הלל בחנוכה, כמו בשאר ימי ההלל (פרט לר"ח) הינה מצות עשה מדאורייתא – להודות לה' על הנסים שעשה לנו, וזהו בדיוק ענין "פרסומי ניסא" של חנוכה. בהמשך לכך, האמצעי של הדלקת נר חנוכה נקבע אמנם על ידי חכמים, אך הוא משמש לביצוע מצוות עשה מדאורייתא של הלל / פרסום הנס (ראה גם שו"ת חתם סופר, יו"ד רל"ג). בדרך זאת נכנס חנוכה לתוך תרי"ג מצוות.
והרמב"ם – האם לשיטתו הלל או פרסום הנס אינו מצות עשה מן התורה? התשובה היא כן ולא. לשיטת הרמב"ם חובת ההודאה לה' על נס הינה מטרה ותכלית כללית של התורה. מטרות כלליות אינן נמנות בתוך תרי"ג מצוות, ואינן מצוות עשה פורמאליות, אף כי ברור שבעת עשית מעשים המכוונים לאותה תכלית אנו מקיימים את רצונו של הקב"ה. וכך גם חנוכה – הוא אינו משתלב במצוות עשה דאורייתא, אולם בפרסום הנס אנו משיגים מטרה ראויה.
עדכוני מכס ורגולציה
