מדוע משה היה צריך לבקש למנות לעצמו מחליף?
פרשתנו מספרת על מינויו של יהושע בן נון כממשיכו של משה בהנהגת העם: "וידבר משה אל ה' לאמר – יפקוד ה' א-להי הרוחות לכל בשר איש על העדה... ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו....".
שאלה קשה במיוחד מרחפת מעל פרשה זו: מדוע ה' מינה את יהושע למנהיג העם רק לאחר בקשתו של משה למנות מנהיג לעם? מה היה קורה אלמלא ביקש משה את בקשתו? האם היה מנהיג אחר שהיה אמור לעמוד בראש העם ושמועמדותו נפלה ואת מקומו תפס יהושע? ובכלל, מדוע משה רבנו היה צריך לבקש למנות לעצמו מחליף? האם אין זה ברור שה' ידאג לעם ישראל?
שאלתנו מתעצמת לנוכח ההשוואה למינוי מחליפו של אהרון הכהן – אלעזר בנו. בפרק כ' קראנו על העברת מקל מסודרת של ראשות הכהונה, שלצורכה מצווה ה' – "קח את אהרון ואת אלעזר בנו והעל אותם הר ההר, והפשט את אהרון את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו, ואהרון ייאסף ומת שם".
אין מנוס אלא להגיע למסקנה שאלמלא בקשתו של משה למנות לו מחליף – לא היה נבחר מנהיג אחר, וה' היה מנהיג את עם ישראל ללא צורך במנהיג בשר ודם, אלא באמצעות שליח אחר. הדברים מבוארים בפרשת משפטים, לפני כשלושים ותשע שנים, שם מודיע ה' לבני ישראל "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך את המקום אשר הכינותי". אכן, אין כל סיבה להניח שהנהגת בשר ודם תהיה מועילה. למעשה, חוץ מהנהגתם של משה ואהרון, שהיתה, למרות כל הקשיים והמחלוקות שבדרך, מוצלחת, והביאה את בני ישראל אל היעד, קראנו על הנהגות שונות שכשלו (המרגלים, קורח ועדתו, זמרי בן סלוא). אין לשכוח, קיים חשש מובנה בהנהגת בשר ודם והוא יצירת תלות בהנהגה זו וציפיות מוגזמות ממנה, כפי שראינו במהלך מסעי בני ישראל במדבר.
אם כך הם הדברים, מה היה בה בבקשתו של משה, שהוביל, למרות הכל, למנות מנהיג בשר ודם לעדה?
משה רבנו ביקש להמשיך בתפקידו
בראש ובראשונה יש לשים לב לנוסח בקשתו של משה "יפקוד ה' א-להי הרוחות לכל בשר איש על העדה". נוסח זה - "א-להי הרוחות לכל בשר" - נזכר במקום נוסף אחד בלבד, בענין וקרח ועדתו. היה זה כאשר ה' הודיע למשה ואהרון, שבכוונתו לכלות את העדה, לאחר שמאתים וחמישים מקריבי הקטורת מקורח ועדתו הגיעו למשכן. או אז נפלו משה ואהרון על פניהם ועתרו לה' -"א-ל א-להי הרוחות לכל בשר האיש האחד יחטא ועל כל העדה יקצוף?".
הבחירה של משה רבנו דווקא בנוסח זה מעידה על מחשבתו של משה בענין זה: לאחר שמשה מתבשר על ידי ה' שהוא יאסף אל עמיו ולא יכנס לארץ ישראל בשל המריית פי ה' במאורע מי מריבה, הוא מנסה לשכנע את ה' לשנות גזירה זו ולאפשר לו להיכנס לארץ ישראל – לא לטובתו אלא לטובת העם, שכן, לטענתו של משה, אם הוא לא ייכנס יחד עם העם לארץ – מצבו של העם יהיה עגום ביותר. האיש האחד - משה – יחטא, ועל כל העדה תקצוף? אומר משה.
ויתירה מזאת. משה רבנו גם מדגיש שבשעה קריטית כזאת יש צורך במנהיג בשר ודם אשר ינהיג את העדה. לא בשליח אחר מאת הקב"ה (מלאך, עמוד ענן ועמוד אש), אלא בבשר ודם.
אם נחדד את הדברים, משה לא מבקש למנות לו מחליף, אלא מבקש מה' שיבטל את הגזירה ויאשרר את המשך הנהגתו שלו – של משה. כאשר משה מתאר את המנהיג -"אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם לאשר יביאם" הוא מתכוון ללא אחר מאשר ל...עצמו, בסוברו שרק איש בשר ודם, המכיר את נפשו של העם, יוכל להביא את העם אל היעד. משה רבנו הוא האיש בשר ודם היחיד המתאים למשימה זאת, הוא זה שיוצא לפני העם ובא לפני העם, והוא היחיד אשר יכול להמשיך את המשימה הסבוכה.
לאמיתו של דבר, הדברים מקבלים את אישורם מפתיחתה של פרשת ואתחנן, שם מסופר סיפור מקביל:"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון. ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. עלה ראש הפסגה, ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך, כי לא תעבור את הירדן הזה, וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבור לפני העם הזה, והוא ינחיל אותם, את-הארץ אשר תראה". הנה כי כן, בשונה מהעמימות שבפרשתנו, נוכחים אנו לדעת מהלשון הברורה שבספר דברים, שמשה ביקש באופן מפורש להיכנס לארץ ישראל, ובקשתו סורבה, ויהושע מונה במקומו.
בחירה מכוונת במספר 2
וכאן מגיע המפנה הגדול. בשל עמידתו של משה רבנו על כך שהעם זקוק להנהגת בשר ודם, מציע לו ה' מודל שונה לגמרי של הנהגת בשר ודם, כזה שיראה, בפועל, שההנהגה מכוונת היטב מלמעלה, ובהתאם לכך ממנה את יהושע.
משה לא הציע את יהושע כמחליפו, משום שיהושע לא היה המועמד הטבעי של משה למשימה זאת. משה ראה בו יותר כתלמיד ומשמש אישי מאשר מנהיג. כאשר יהושע מגונן על מנהיגותו של משה במאורע אלדד ומידד ("אדוני משה כלאם") משה אינו רואה זאת בחיוב והוא היה מעדיף שכל עם ה' – כולל יהושע – יהיה נביאים. וחמור מזאת – שמשה ראה את יהושע, יחד עם כלב בן יפונה, נכשלים כשלון חרוץ במאורע המרגלים. לא רק שיהושע לא הצליח להוביל את המלצות המשלחת, אלא שהוא גם נאלם דום לאחר דברי הבלע של עשרת המרגלים, ומי שניסה לשנות את המצב היה דווקא כלב ("ויהס כלב את העם"). אכן, רק כלב בן יפונה מוזכר באותו ענין לשבח – "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי" – ולא יהושע בן נון.
זאת היתה זווית הראיה של משה, אך לא כך קבע ה'. במודל הרצוי בשלב הנוכחי, של הנהגה ישירה על פי ה', אין צורך במנהיג הפורץ, הסוחף והכריזמטי. להיפך, דווקא מס' 2 הוא הבחירה הנכונה והוא ימלא את צו ה' ככתבו וכלשונו. כשם שיהושע שימש בנאמנות כעוזרו של משה במשך שנים רבות, כך ימונה עכשיו יהושע כמנהיג העם וישרת את ה' בנאמנות שנים רבות. בכך מושגת מטרה כפולה – גם הסרתה מסדר היום של מנהיגות בשר ודם כריזמטית שהיה בה סיכון גדול, וגם יצירת מודל חדש של מנהיגות.
תשובתו של ה' למשה ממחישה מהלך זה באופן מדויק: בעוד שמשה מתאר מנהיג בשר ודם אשר "יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם", ה' ממנה מנהיג אשר יעמוד לפני אלעזר הכהן "ושאל לו במשפט האורים לפני ה', על פיו יצאו ועל פיו יבואו". אכן, גם המנהיג החדש יוציא ויביא את העם, אך הנהגתו תהיה שונה והדברים ייעשו בצמידות עם אלעזר הכהן ועם משפט האורים לפני ה'.
עדכוני מכס ורגולציה
