פרשתנו מספרת על הברית שנכרתה בין ה' לבני ישראל בערבות מואב- "אלה דברי הברית אשר צוה ה' לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב" (כח, סט) - והשאלה בענין זה, כפי שהיטיב לשאול גדול השואלים - האברבנאל (דברים כט, ט-יד) – עולה מאליה: מדוע ציווה ה' לכרות ברית נוספת בערבות מואב? מדוע לא ניתן היה להסתפק בברית חורב?
מה בדיוק כללה הברית בערבות מואב?
כדי להשיב על שאלה זו נעמוד על אופיה של הברית שנכרתה בערבות מואב ועל תוכנה. ברית ערבות מואב מאופיינת בהיותה ברית הדדית אשר בה בוחר ה' בעם ישראל, ועם ישראל בוחר בה'. הציטוט שהובא לעיל "אלה דברי הברית" מתלכד עם הדברים שנאמרו בפרשת נצבים (כט, ט-יב): "אתם נצבים היום כולכם... לעברך בברית ה' א-להיך ובאלתו אשר ה' א-להיך כורת עמך היום, למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לא-להים כאשר דבר לך". הבחירה ההדדית מובעת היטב בפסוקים אלו ברורה.
ומה היו התחייבויותיו של כל צד במסגרת הברית? מצידו של עם ישראל מתבטאת הברית בשמירת מצוות ה'; מצידו של ה' מתבטאת הברית בציודו של עם ישראל במצוות, בנתינתו עליון על כל הגויים, ובהפיכתו לעם קדוש.פסוקי פרשתנו שלנו מתכתבים באופן ברור עם פסוקי פרשת נצבים הנ"ל, ומספרים כך: "את ה' האמרת היום להיות לך לא-להים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו, וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדוש לה' א-להיך כאשר דבר". ברית ערבות מואב היא, אם כן, ברית הדדית שבמסגרתה בחר ה' בעם ישראל ועם ישראל בחר בה'; מצידו של עם ישראל, כאמור, מתבטאת הברית בשמירת מצוות ה'; מצידו של ה' מתבטאת הברית בציודו של עם ישראל במצוות, בנתינתו עליון על כל הגויים, ובהפיכתו לעם קדוש.
אלא שבכך לא היה די, שכן לברית ערבות מואב התלווה מנגנון שימור בדמותם של שכר עונש. הפרת הברית מצד עם ישראל היתה אפשרית, אך אין בה כדי להביא לחיסולה של הברית. אם עם ישראל יחדל לשמור את המצוות יבואו עליו עונשים חמורים וקשים אשר יביאוהו בסופו של דבר לשוב בתשובה ולחדש את שמירת הברית. מצד שני, הברית אינה ניתנת לביטול.
בריתות חורב
באמצעות מושגים אלו של הדדיות ושכר ועונש נוכל כעת להבין טוב יותר את הצלע השניה בשאלה שלנו – ברית חורב. למעשה, ברית חורב כללה שתי בריתות נפרדות. האחת היא הברית שהוצעה במעמד הר סיני הגרנדיוזי – "אתם ראיתם אשר עשיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". ברית זו אושרה לאחר מכן על ידי העם למרגלות ההר, עם בנית המזבח ובנית שתים עשרה המצבות עבור שנים עשר שבטי ישראל. בברית חורב הופיע לראשונה מוטיב ההדדיות שנזכר למעלה, אך לא נלוה לה מנגנון שימור, כך שאי שמירת המצוות הביא בסופו של דבר לביטול מוחלט של הברית. אנו יכולים לומר זאת בוודאות, שכן בדיוק כך אירע בפועל: בעקבות חטא עגל התכוון ה' לכלות את עם ישראל, כפי שה' הודיע למשה "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" (שמות לא, י). השתדלויותיו הכבירות של משה הצילו את העם, אך לא את הברית.
ובכל זאת, השתדלויותיו של משה השיגו דבר נוסף – ברית חדשה ונוספת בחורב: "הנה אנוכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים" (שמות לד, י), ובהמשך: "ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שם, כז). לא היתה זו ברית רגילה אלא ברית חלקית, מקדמית וזמנית (משהו הדומה ל – "הסדר ביניים"): היא לא היתה הדדית אלא חד צדדית – עם ישראל בחר במסגרתה לקיים את מצוות ה', אך בחירתו של ה' בעם ישראל טרם התבצעה. ברית זו הניחה את התשתית לכריתתה של ברית מושלמת יותר: אם עם ישראל יקיים את התחייבויותיו במסגרת הברית המקדמית והמותנית – יכונן ה' ברית חדשה ומושלמת. תנאים אלו בוטאו באופן ברור בפרשת בחוקותי (המהווה חלק מהברית השניה של חורב): "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם - ...והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לא-להים ואתם תהיו לי לעם" (ויקרא כו). אין מסופר בה בפרשת בחוקותי על ברית חדשה שנכרתה אלא על מתווה עתידי: אם עם ישראל יקיים אתמצוות ה' ובכך ישמור את הברית המקדמית והמותנית, תיכרת ברית חדשה והדדית, הדומה לברית חורב הראשונה, ובה ה' יהיה לעם ישראל לא-להים, ועם ישראל יהיה לה' לעם. בהתחשב בנסיבות הקטסטרופליות של חטא העגל – היה זה הישג אדיר של משה.
מהסדר ביניים להסדר קבע
כמעט ארבעים שנה נדרשו לעם ישראל לעבור את הסדר הביניים ולהגיע להסדר הקבע - לברית ההדדית המיוחלת. תהליך ההליכה במדבר – "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר,לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך... למען תדעו כי אני ה' א-להיכם" - השיג את התוצאה, ומשה רבנו, שרצה להבטיח את הצלחת התהליך, השקיע בנוסף מאמץ רב בנאומו הארוך בספר דברים.
בערבות מואב ראה עם ישראל את פירות השקעתו. ברית חדשה נכרתה עם ה', על תשתיתה של ברית חורב השניה, והפעם היתה זאת ברית הדדית, ממש כמו ברית חורב הראשונה. ואף יותר: כהפקת לקחי העבר נלווה לברית של ערבות מואב מנגנון שימור, כזה שהיה חסר בברית חורב הראשונה, ושהעדרו הביא לביטולה.
והנה, אם כן, התשובה לשאלה שהועלתה בראשית דברינו: מדוע כרת ה' ברית נוספת עם בני ישראל בערבות מואב? כי ברית חורב הראשונה בוטלה, והברית השניה שנכרתה בחורב היתה, מעיקרה, חלקית, מקדמית וזמנית.
עדכוני מכס ורגולציה
