פסק דין:
1. שני ערעורים על פסק דינה של כב' סג"נ השופטת נועה גרוסמן מיום 12.1.2014 בתיק ת.א. 24680-03-10. במסגרת פסק הדין (שהוכתר כהחלטה), הורה בית המשפט קמא על ביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט שניתן למערערת בע"א 14- 02- 52407 (להלן: "קוסקו"), היתר אשר מכוחו שלחה קוסקו הודעה לצד שלישי נגד המשיבה בע"א 14- 02- 52407 (להלן: "אליסון"), והכל מחמת פורום לא נאות. כפועל יוצא מכך, הורה בית המשפט קמא על מחיקת ההודעה לצד שלישי נגד אליסון. כמו כן, בית המשפט קמא דחה את בקשתה של המערערת בע"א 53829-02-14 (להלן: "מנטפילד") להתיר לה להמציא אל מחוץ לתחום השיפוט הודעה לצד שלישי נגד אליסון, היא המשיבה גם בע"א 53829-02-14, בנימוק שהפורום הישראלי איננו הפורום הנאות, ומחק את ההודעה לצד שלישי המכוונת נגדה.
2. קוסקו היא חברה זרה העוסקת בספנות ובהובלה ימית. אליסון ומנטפילד הן חברות העוסקות בשילוח בינלאומי של מטענים, לרבות באמצעות הובלה ימית.
3. עסקינן בסכסוך שעניינו משלוח של מטען דגים קפואים מארה"ב לישראל, במשקל של 44 טון (להלן: "המטען"). מזמינת המטען היתה חברת ד. חזום חברה לתכנון ולבניה בע"מ (להלן: "חזות"). אין חולק כי המטען הובל לישראל בהובלה ימית באמצעות ספינה שקוסקו חכרה, בטמפרטורה לא נכונה (מינוס 10 מעלות צלסיוס במקום מינוס 18 מעלות צלסיוס). כתוצאה מכך, לא התיר משרד הבריאות את שחרורו של המטען בישראל, והוא הושט חזרה לניו יורק, דבר שגרם נזק כספי לחזות. המחלוקת העיקרית היא מי אחראי לכך שהמטען הובל ארצה בטמפרטורה לא נכונה, כאשר כל אחד מהצדדים המעורבים בהובלה מנער את חוצנו מהאחריות לתקלה, ומטילה על שכם רעהו.
4. על רקע האמור, הגישה חזות תביעה כספית בסך של 621,882 ₪ נגד מנטפילד, אליסון וקוסקו וכן ביקשה וקיבלה היתר המצאה לחו"ל של התביעה נגד אליסון, שמקום מושבה בארה"ב. על פי הנטען בתביעה, מנטפילד ואליסון הן חברות לשילוח מטענים אשר התחייבו להוביל את המטען ולטפל בכל הקשור להובלת המטען מהספק בארה"ב לישראל ולדאוג לכך שהמטען יובל בטמפרטורה הנכונה. עוד נטען בכתב התביעה כי קוסקו היא חברה לשייט וספנות, אשר היתה המוביל או המפעיל של הספינה שהובילה את המטען לישראל וכי קוסקו התחייבה לדאוג ולוודא שהמטען יובל בטמפרטורה הנכונה.
5. ביום 28.11.2011 ביטל בית המשפט קמא (כב' השופט מרדכי בן חיים) את היתר ההמצאה שניתן לבקשתה של חזות נגד אליסון, לאחר שהגיע לכלל מסקנה כי ציפיותיה הסבירות של אליסון כנתבעת זרה הן להתדיין במקום מושבה בארה"ב, וכי יקשה עליה לנהל את הגנתה בישראל, נוכח העובדה שהעדים מטעמה מתגוררים בארה"ב, ונוכח העובדה שאין לה כיסוי ביטוחי להליכים מחוץ לארה"ב. חזות ביקשה רשות לערער על אותה החלטה, אך בסופו של דבר זנחה את בקשתה זו, והחלטת כב' השופט בן חיים היא כיום החלטה חלוטה.
6. לאחר שבוטל היתר ההמצאה שניתן לחזות, קוסקו ומנטפילד ביקשו היתר להמציא אל מחוץ לתחום השיפוט הודעה לצד שלישי נגד אליסון. קוסקו קיבלה היתר כאמור. לעומת זאת, בקשתה של מנטפילד לא הוכרעה בתחילה. אליסון מצידה, ביקשה לבטל את היתר ההמצאה שניתן לקוסקו (בקשה מס' 28), וכן התנגדה לבקשתה של מנטפילד למתן היתר המצאה לחו"ל (בקשה מס' 34).
7. על רקע האמור לעיל, ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, נשוא הערעור שלפנינו.
פסק הדין של בית המשפט קמא
8. בית המשפט קמא קבע כי במישור היחסים שבין קוסקו לבין אליסון, זו האחרונה נחוצה לבירור ההתדיינות, אלא שאין מקום לזמנה כצד להליך. אמנם, בהיותה חברת הובלה, אליסון היתה אמורה לצפות שאי שם בקצה שרשרת ההובלה מצוי גורם זר, אולם מכאן ועד לקביעה כי אותו גורם זר צפוי לנהל עם אליסון דיונים בנקודה מרוחקת על פני הגלובוס, רחוקה הדרך. עוד נקבע כי אליסון היא חברה אמריקאית שהתקשרה עם קוסקו, אף היא חברה זרה, להובלת מטען בתוך תחומי ארה"ב מנקודה אחת לנקודה אחרת. בנסיבות אלה אין ולא היתה צריכה להיות לאליסון כל צפיה לקיים דיון בישראל באשר לאותו מטען, מה גם שישנו שטר ובו תניית שיפוט ייחודית המנתבת את אליסון לדיון בנוגע למטען, אל פורום זר. עוד נפסק כי מבחינת מערכת היחסים שבין קוסקו ואליסון, אין חיוב לנהל את ההליך בישראל נוכח הזיקות שיש לכל אחת מהן לארה"ב, מקום כריתת החוזה ביניהן בארה"ב, מקום ביצוע ההובלה בארה"ב ותניית השיפוט ביניהן. משכך, בוטל היתר ההמצאה שניתן לקוסקו ונקבע כי עליה להתדיין לפני פורום נאות שאיננו בישראל (לא צויין מהו אותו פורום נאות).
באשר ליחסים שבין מנטפילד לאליסון, קבע בית המשפט קמא כי אין להותיר את ההודעה לצד שלישי על כנה. אמנם מנטפילד היא חברה ישראלית וכך גם עדיה, אלא שטענותיה נגד אליסון אמורות להתברר רובן ככולן במסגרת תחום השיפוט של ארה"ב. העדים הדרושים הם דווקא עדיה של אליסון, שהם אמריקאים, ולא העדים הישראלים של מנטפילד. גם צפיית הצדדים אינה מוליכה לישראל, כאשר מדובר בהובלת מטען בתוך תחומי ארה"ב. זאת ועוד, נטל ההוכחה בדבר קבלת היתר המצאה מוטל על מנטפילד, והוא הדין בעיגון מעמדה של מדינת ישראל כפורום נאות. נטל זה לא הורם על ידי מנטפילד.
סיכומו של דבר, בית המשפט קמא הורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי של קוסקו ומנטפילד, נגד אליסון, מטעמי פורום לא נאות.
מכאן ערעוריהן של קוסקו ומנטפילד.
טענותיהן של המערערות
9. קוסקו טוענת כי בית המשפט קמא לא בחן את עילת ההמצאה לחו"ל כפי שאמור היה לעשות. כמו כן, נפלה טעות יסודית בקביעתו של בית המשפט קמא לפיה הפורום בישראל איננו הפורום הנאות, וזאת משום שהסתמך על זיקות שמבחינה עובדתית הן שגויות- הובלת המטען התבצעה מנמל ניו יורק לנמל חיפה, ולא בתוך ארה"ב פנימה. גם תניית השיפוט הזר היא תניית שיפוט מקבילה ולא ייחודית, ואין היא מפנה לבית משפט בארה"ב. מקום מושבה של אליסון ומקום כריתת הסכם ההובלה בארה"ב, אינם מטים את הכף בתיק מורכב שבו צדדים נוספים, לעברו של בית משפט בארה"ב.
לדידה של קוסקו, עומדת לה עילה טובה וראויה למתן היתר המצאה לחו"ל מכח תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ולאחר שבית המשפט בישראל קנה סמכות בינלאומית ביחס לאליסון, אין ראוי יותר ממנו לברר התביעה לשיפוי במסגרת הודעה לצד שלישי. גם אין זה מתקבל על הדעת שצד מרכזי בסכסוך, דוגמת אליסון, שטווה את כל הקשרים בין שאר הצדדים להתדיינות, יבקש לחמוק באמתלה של פורום לא נאות תוך שהוא מותיר את שאר הצדדים שאין להם יריבות חוזית מול התובעת, חזות, להתדיין עימה ובינם לבין עצמם.
קוסקו מוסיפה וטוענת כי הפורום בישראל הוא הפורום הנאות לבירור הסכסוך שלה עם אליסון, הן לפי מבחן מירב הזיקות, הן לפי מבחן הציפיות הסבירה של בעלי הדין והן מכוחם של שיקולים ציבוריים למקרים כגון אלה, של תובלה ימית שהשתבשה והנזק נגרם בשלב כלשהו במהלך ההובלה, והדרך היחידה לברר את הסכסוך היא באמצעות קיום בירור עובדתי שלם וממצה של כל הצדדים במסגרת דיונית מאוחדת אחת.
10. מנטפילד טוענת כי פסק הדין נשען על קביעה עובדתית שגוייה, לפיה כל פועלה של אליסון בשרשרת ההובלה היה בארה"ב. עוד היא טוענת כי בית המשפט קמא כלל לא התייחס לטענותיה בדבר קיומן של עילות המצאה לחו"ל לפי תקנה 500 לתקנות, לא נימק את החלטתו ביחס לבקשתה של מנטפילד, לא התייחס לכך שמדובר בחברה ישראלית אשר ערכה עם אליסון הסכם להובלת המטען לישראל ולא התייחס לכך שבשטר המטען אף נכתב כי נמל היעד הוא בישראל. משכך, אליסון צפתה והיתה צריכה לצפות כי תיתבע לדין בישראל במקרה הצורך. עוד נטען כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו שיש ליתן עדיפות לפורום הזר על פני זה הישראלי.
לטענתה של מנטפילד, היא העבירה לאליסון הוראות בדבר שינוע המטען בטמפרטורה הנכונה והוראות אלה אף נכתבו על ידי אליסון על גבי שטר המטען שהנפיקה. מעורבותה של אליסון באה לביטוי גם בחוזה ההובלה מול שני גורמים שונים בקשר להובלת המטען לישראל ובנוסף היא צד לשטר מטען גם מול קוסקו ולא רק מול מנטפילד.
מנטפילד מוסיפה וטוענת כי עומדת לה עילת המצאה לחו"ל כלפי אליסון לפי תקנה 500(4), לפי תקנה 500(5), לפי תקנה 500(7) ולפי תקנה 500(10). בנוסף, יש לה עילת תביעה טובה נגד אליסון.
באשר לנאותות הפורום, טוענת מנטפילד כי הנחת המוצא היא שיש לקיים דיון בפורום הישראלי, ורק אם האיזון בין הזיקות נוטה בבירור ובאופן משמעותי לטובת הפורום הזר, ייקבע כי הפורום הישראלי איננו נאות, מה שאיננו המקרה שלפנינו. לדידה של מנטפילד, מירב הזיקות מובילות כאן לישראל, לנוכח ציפייתה הסבירה של אליסון להתבע בישראל בעקבות חוזה שילוח שנכרת עם חברה ישראלית להובלת מטען לישראל. קושי בהבאת עדים לישראל איננו שיקול בעל משקל בשאלת נאותות הפורום. באשר לתניית השיפוט בשטר המטען, הרי שמדובר בתניית שיפוט שאיננה ייחודית, אינה מחייבת התדיינות דווקא בארה"ב ואינה שוללת סמכות מבית משפט ישראלי.
טענותיה של אליסון
11. אליסון תומכת בפסק דינו של בית המשפט קמא.
בקשר לערעורה של קוסקו, אליסון טוענת כי זו מבקשת לקרוא תיגר על החלטתו החלוטה של המותב הקודם (כב' השופט בן חיים), שקבע כי הפורום בישראל איננו הפורום הנאות לדון בטענות נגד אליסון, בהיותה חברה אמריקאית שהתקשרה עם קוסקו שאף היא חברה זרה, להובלת מטען בתחומי ארה"ב בלבד. על כן, לא ייגרם לקוסקו כל נזק אם תביעת השיפוי שלה נגד אליסון תתנהל בארה"ב.
אליסון טוענת כי חזות הזמינה את הובלת המטען ממנטפילד, ואילו זו הזמינה מאליסון שירות של תיאום שירותי הובלה בתוך ארה"ב מחצרי הספק האמריקאי עד לחצר המוביל הימי, הוא קוסקו. המטען הובל בטמפרטורה נכונה מחצרו של הספק אל חצרה של קוסקו, אלא שלאחר שהמטען התקבל בחצריה של קוסקו בארה"ב, שינה מאן דהוא מטעמה של קוסקו את טמפרטורת המטען ממינוס 18 מעלות למינוס 10 מעלות, ומכאן שהמעשה הנזיקי בוצע בתחומי ארה"ב. גם הזיקות האחרות מובילות כולן לארה"ב: קוסקו אף היא פועלת בארה"ב, הקשר בין הצדדים התנהל במשרדיהם בארה"ב, ההובלה היתה פנימית בתוך ארה"ב, המעשה הנזיקי (שינוי הטמפרטורה) נעשה בארה"ב והעובדים המעורבים בכך מתגוררים בארה"ב. על כן, לא ייגרם לקוסקו נזק כלשהו אם הסכסוך בינה לבין אליסון יתברר בארה"ב.
אליסון מפנה לשטר המטען שניסחה קוסקו, בו נרשם כי מקום השיפוט יהיה בסין, וכאשר ההובלה קשורה לארה"ב, הדין שיחול הוא הדין האמריקאי.
אליסון מוסיפה וטוענת כי הכיסוי הביטוחי שלה חל רק לגבי תביעות המתנהלות בארה"ב, ומכאן שגם צפייתה הסבירה היא להתבע בארה"ב בלבד.
אליסון טוענת כי אין כל עילת המצאה לגביה לפי תקנה 500, שכן היא ביצעה את מלאכת התיאום כראוי וכהלכה והמטען התקבל על ידי קוסקו כשהוא בטמפרטורה הנכונה, מה גם ששטרי המטען מחייבים את קוסקו לשאת באחריות לגורל המטען, בהיותה המוביל הימי.
12. בקשר לערעורה של מנטפילד, אליסון טוענת כי מנטפילד ביקשה היתר המצאה לחו"ל רק לאחר שסולקה תביעתה של חזות נגד אליסון מחמת פורום לא נאות.
אליסון מוסיפה וטוענת כי בשורה ארוכה של פסקי דין נמצא שהפורום הישראלי איננו מתאים גם כאשר מדובר במטענים שהגיעו לישראל. היא כופרת בקיומן של עילות המצאה לפי חלופותיה השונות של תקנה 500.
אליסון טוענת עוד כי הפורום הנאות הוא בארה"ב, שכן שם התאגדה, שם מקום מושבה ופעילותה, ושם בוצעה הובלת המטען הפנימית בתחומי ארה"ב, שצויינה בפסק דינו של בית המשפט קמא, כמו גם פעולות התיאום של ההובלה. כמו כן, המטען הוחזר בסופו של דבר לארה"ב ושם גם נמכר פעם נוספת. אליסון שבה וטוענת כי הכיסוי הביטוחי שלה חל רק לגבי תביעות המתנהלות בארה"ב. פעילותה במקרה דנן בוצעה בארה"ב בלבד. זאת ועוד, אליסון מסרה לקוסקו את תנאי הטמפרטורה הנדרשים לצורך ההובלה, ואין היא אחראית לכך שקוסקו ביצעה את ההובלה שלא לפי הוראותיה.
עוד טוענת אליסון כי יקשה עליה להעיד בישראל את העובדת שטיפלה מטעמה במטען, שכן זו חדלה לעבוד אצלה ולא ניתן יהיה לכפות עליה להעיד בכלל, ובישראל בפרט.
דיון והכרעה
13. לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, כמו גם עיון בחומר הראיות שעמד לנגד עיני בית המשפט קמא, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וכי לא רק שיש למערערות עילת המצאה לחו"ל לפי תקנה 500, אלא שהפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לצורך בירור הסכסוך בשלמותו, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.
14. אקדים ואומר כי במהלך השמעת טיעוניהם בעל פה בפנינו, טענו הצדדים באריכות רבה טענות הנוגעות לדיני הובלה ימית, זה בכה וזה בכה. כך גם עשו במסגרת טיעוניהם בכתב. ברם, לעת הזו, הדיון בשאלות אלה הוא מיותר בתכלית, שכן מצויים אנו אך ורק בשלב המקדמי של סוגיית הסמכות הבינלאומית לדון בסכסוך, וכן בשאלת נאותות הפורום. לשם הכרעה בשאלות דיוניות אלה אין כלל צורך לבחון את שלל טיעוני הצדדים לגופו של סכסוך, טענות שמקומן יכירן בעת שהתביעה וההודעות לצד שלישי יתבררו לגופו של ענין. דיוננו יתמקד איפוא אך ורק בשאלת שהצבנו לעיל.
עוד נציין כי קיימת חפיפה רבה בטיעוני הצדדים בשני הערעורים, הן מבחינת השאלה של עילת ההמצאה לחו"ל והן מבחינת השאלה של נאותות הפורום, ולפיכך הדיון בשאלות אלה ייעשה בלא הפרדה בין שני הערעורים.
ומכאן לדיון לגופו של ענין.
15. יש ממש בטיעוני קוסקו ומנטפילד גם יחד, לפיהם, בית המשפט קמא כלל לא התייחס בפסק דינו לשאלת הסמכות הבינלאומית ולא בחן את עילות ההמצאה לפי תקנה 500, אלא הסתפק בקביעה כי הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות. ואכן, מבלי לבחון עילות המצאה אפשריות נוספות, בעניננו ברי כי עומדת לקוסקו ולמנטפילד גם יחד עילת המצאה אל מחוץ לתחום, לפחות לפי תקנה 500(10). תקנה זו קובעת קיומה של עילת המצאה לחו"ל כאשר:
"האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".
כידוע, המבחן לענין עילת המצאה לפי תקנה 500(10) הוא מבחן ליברלי ומרחיב. ראה למשל ע"א 65/81 FIAT AUTO, S.P.A., TORINO נ' אשדוד בונדד בע"מ, פ"ד לז(2), 837 (1983), שם נפסק כי:
"לעניין זה מקובל עלינו מאז פסק דינו של בית משפט זה בע"א 98/67, שבתי המשפט נוקטים גישה ליבראלית ומוכנים להתיר המצאה אל מחוץ לתחום לבעל דין, שמקום מגוריו בחוץ לארץ, כל אימת שאילו נמצא בעל הדין בישראל, היה ניתן לצרפו כנתבע נוסף לתובענה בגדר תקנה 20 לתקנות האמורות. עם זאת, ברור הדבר שעל המבקש להצביע על קיומה של תשתית עובדתית או משפטית משותפת לשתי התובענות, אשר תצדיק את הצירוף האמור, וממילא את מתן ההיתר לפי תקנה 467 (8) [קודמתה של תקנה 500(10)- ח.ב.]".
במקרה דנן, אין ספק שהתביעה העיקרית של חזות הוגשה כדין נגד קוסקו ומנטפילד, והללו אף אינן טוענות אחרת. נוכח טענותיהן של מנטפילד וקוסקו לפיהן אליסון היא שגרמה את הנזק למטען, נזק שבגינו הן עצמן נתבעו על ידי חזות, ומבלי שיהיה בכך משום הבעת דעה באשר לסיכויי ההצלחה של טענות אלה, ברי כי אליסון היא בעל דין דרוש ונכון בתביעה, על מנת שיוכרע אחת ולתמיד, באופן ממצה, ביחס לכלל ארבעת המעורבים ברכישת המטען ובהובלתו ארצה, מי אחראי לנזק שנגרם למטען ומהו שיעורו של הנזק. בסופו של דבר, מדובר באותה פרשה ממש, והנסיון להפריד אותה למקטעים- האחד הובלה יבשתית פנימית בארה"ב, והשני, הובלה ימית מארה"ב לישראל, הוא נסיון מלאכותי שרק יגרום ריבוי הליכים שלא לצורך, ועלול אף להביא למצב של הכרעות סותרות בפורומים שונים.
16. אין גם ספק כי אם אליסון היתה חברה ישראלית וקוסקו או מנטפילד היו תובעות אותה בהליך נפרד, היה מקום לאחד תביעה זו יחד עם התביעה הנוכחית של חזות נגד מנטפילד וקוסקו. מכאן שאליסון היא בעל דין נכון ודרוש בתביעה הנוכחית. ראה גם רע"א 3872/04 ד"ר נחמן וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A, פ"ד נט(1), 24 , 30- 31 (2004):
"מי הוא, אם כן, בעל דין זר, אשר ייראה כבעל דין דרוש או נכון בתובענה? מדובר בבעל דין אשר היה נחשב צד נכון לתביעה יחד עם הצד היושב בארץ, במקרה בו שניהם היו יושבים בארץ. כדי לקבוע מיהו בעל דין זה נוסחו בפסיקה שתי שאלות משנה המבוססות על ההנחה כי הצד הזר היה יושב בארץ: האם היה בית המשפט מוסמך לברר את עילת התביעה נגד הצד הזר; והאם התביעה נגד הצד הזר הייתה ראויה להתברר ביחד עם התביעה נגד הצד היושב בארץ. אם נמצא כי יש לענות בהן על שתי השאלות, יהא מקום לקבוע כי הצד הזר הוא בבחינת בעל דין נכון או דרוש בתביעה." בצדק טוענים התובעים בהקשר זה כי הרעיון העומד בבסיס תקנה 500(10) הוא מניעת דיונים כפולים באותו ענין, במדינות שונות, שהרי אין הגיון לנהל את התביעה נגד הנתבע 1 בנפרד מהתביעה נגד הנתבעות."
ראה גם בש"א (ת"א) 2060-07 דב קציר ואח' נ' אדריאן דודיסקו (פורסם בנבו, 10.08.2010).
ודוק: אין כל מניעה להתיר המצאה של הודעה לצד שלישי אל מחוץ לתחום, בהסתמך על תקנה 500(10): ראה רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ ואח' נ' פבל פרלמוטר ואח', תק-על 2012(2), 535 (12/04/2012).
17. זאת ועוד, הכלל הוא שבשלב דיוני זה, כל שנדרש מבקש ההמצאה לחו"ל להראות, ביחס לעילת ההמצאה, הוא שיש בידיו "תביעה ראויה לטיעון":
"כאשר בוחן בית המשפט את עילות ההמצאה, עליו לבחון האם למבקש "תביעה הראויה לטיעון" (good arguable case). זוהי רמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי מאזן ההסתברות."
(ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd. – פורסם בנבו, 2007). ראה גם לאחרונה רע"א 6403/14 שירות מזור א' לתקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' WHIRLPOOL EURPE S.R.L ITALY, תק-על 2015(1), 938 (07/01/2015).
בנוסף, באשר לסיכויי ההצלחה בתביעה גופה, כל שנדרש ממבקש היתר ההמצאה הוא להראות קיומה של "שאלה רצינית שיש לדון בה", קרי, שלא מדובר בתביעת סרק טורדנית. נטל זה נחשב קל אף יותר מזה של "תביעה הראויה לטיעון":
"בצד הבחינה של עילת ההמצאה, על בית המשפט לבחון את עילת התובענה גופה. לעניין זה נקבע בעניין Seaconsar, כי על בית המשפט להשתכנע שמתעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה (ראו למשל, זוסמן, עמ' 247). מטרת בחינה זו היא לוודא כי התובענה אינה טורדנית או תובענת סרק. זהו סטנדרט נמוך יותר מ"תביעה הראויה לטיעון" (עניין Seaconsar; ראו גם צ'שייר ונורת', עמ' 312). הסיבה לכך היא, שמשבא המבקש בגדרי תקנה 500, ומתקיימת עילת המצאה מסוימת, אין סיבה שבית המשפט ינהל דיון ארוך לגבי עילת התובענה עצמה, ואין סיבה שיטיל על המבקש נטל כבד, בשלב של הליך מקדמי זה (עניין Seaconsar, עמ' 454). כלומר, אין להפוך את הדיון בהיתר ההמצאה לדיון מלא ומקיף בעילת התובענה, כפי שעוד ייעשה בגדר ההליך העיקרי, אם היתר ההמצאה יעמוד על כנו." (ע"א 9725/04 אשבורן הנ"ל).
וכן ראה רע"א 3872/04 ד"ר נחמן וילנסקי הנ"ל, בע' 30- 31:
"על בית המשפט לבחון אם למבקש היתר ההמצאה "תביעה ראויה לטיעון" כלפי מי שנגדו מבוקש ההיתר. עם זאת, אין המבקש חייב להראות את מוצקות העילה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו ...".
ראה גם רע"א 6403/14 שירות מזור הנ"ל.
קוסקו ומנטפילד עומדות בנטלים קלים של תביעה ראויה לטיעון ושל שאלה רצינית שיש לדון בה: לטענתה של מנטפילד, אותה יש לברר במסגרת התיק העיקרי, היא העבירה לאליסון הוראות מדוייקות ומפורשות בנוגע לטמפרטורה שבה יש להוביל את המטען, ואילו לטענתה של קוסקו, שגם אותה יש לברר במסגרת התיק העיקרי, אליסון היא שסיפקה לה את ההוראות השגויות בדבר טמפרטורת ההובלה. אכן, אליסון טוענת כי הטעות התרחשה בחצרי קוסקו ולא באשמתה, אלא שמדובר בטענת הגנה לגופו של ענין, שיש לברר בשלב שמיעת הראיות ולא כעת.
18. השאלה הבאה שיש להכריע בה, היא השאלה היחידה בה התמקד בית המשפט קמא, קרי, שאלת נאותות הפורום הישראלי. טעמו של דבר הוא שאף אם קיימת עילת המצאה אל מחוץ לתחום, מסור לבית המשפט שיקול הדעת אם להתיר את ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. בין יתר השיקולים הנלקחים בחשבון, יש לבחון אם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה. דוקטרינת "פורום לא נאות" נותחה על ידי בית המשפט העליון בהרחבה ופסקי דין רבים עוסקים בסוגייה זו. שיקול הדעת המופעל על ידי בית המשפט, בהחלטה מהו הפורום הנאות לדיון בתובענה, מתבסס בעיקרו על מבחן "מירב הזיקות הרלבנטיות". על פי מבחן זה, הפורום הטבעי והנאות לדיון, הוא אותו בית משפט, שאליו מתנקזות מירב הזיקות המהותיות בתובענה, כלומר, על בית המשפט לבחון מהי מידת הזיקה של הנתבע הזר, בנסיבות סכסוך מסוים, לישראל ׁׁ(ראה לאחרונה ע"א 4025/13 נייגל וויליאם נ' deutsche telekon ag, תק-על 2014(4), 4699 (06/11/2014)). יחד עם זאת, לאור ההתפתחות הטכנולוגית והעובדה שהעולם הפך למעין כפר גלובלי, הולכת ופוחתת החשיבות שעל בית המשפט לייחס לטענת פורום לא נאות:
" ...תכליתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות היא למנוע מהנתבע ומבית-המשפט הליכים שאינם יעילים באופן בולט, עקב ניהול התביעה בפורום המקומי ... יחד עם זאת, הגישה המסתמנת בפסיקתנו הינה כי הערכאות בישראל לא ייטו להיענות בקלות לטענת פורום לא נאות. הטעם לכך כפול: ראשית, כפי שכבר נאמר, הכלל הוא כי משקנתה ערכאה בארץ סמכות-שיפוט, עליה להפעיל סמכותה. סטייה מכלל זה לא תעשה כדבר שבשיגרה. הטעם השני הינו כי נוכח ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים, יינתן פחות משקל לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת. משכך- הנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות, מצטמצמת..." (בג"צ 8754/00 עינת רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625,עמ' 660- 661 (2002)).
הנחת המוצא היא שלבית המשפט הישראלי הסמכות לדון בענין ורק נטייה ברורה לכיוון הפורום הזר, תוביל לקביעה שהפורום הישראלי איננו הפורום הנאות. ראה רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' לוקפורמר, פ"ד נב(1), 109 , 114-115 (1998):
"כשבא בית המשפט בישראל, בפניו הוגש הליך, לשקול אם על פי מירב הזיקות יש לקיים את ההליך בפניו, או שמא עליו לקבוע כי הוא אינו מהווה את הפורום הנאות, עליו לצאת מההנחה שקנויה לו סמכות לדון בעניין. רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט כי אין הוא הפורום הנאות."
הרציונל לגישה זו מוסבר בכך שבעידן המודרני, הקשיים שהכבידו בעבר על בעלי דין להתדיין בפורום הזר, כמעט ואינם קיימים עוד:
"להנחה זו, על פיה בדרך כלל ייטה בית המשפט לדחות טענת פורום לא נאות, ישנו רציונל נוסף. רציונל זה מבוסס על ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים. בעבר, קשיים שנגרמו לנתבעים, אשר נדרשו להתדיין בפני פורום זר, היו רבים ואמיתיים. אלה נבעו הן מקשיי הקומוניקציה והן מעלותם הרבה. בימינו, בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולרי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק ניכר מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל "כפר אחד גדול", שאין בו עוד את אותה משמעות מכבידה כבעבר למרחקים שבין מקום אחד למשנהו. לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטיה להעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן." (רע"א 2705/97 הגבס א' סיני הנ"ל, בע' 115-116).
ראה גם רע"א 749/05 Insight Venture Partners נ' טכנו הולד אחד בע"מ, תק-על 2005(2), 215 , 217 (2005):
"סבורני כי ככל שהגלובליזציה חודרת ליומיום העסקי והמשפטי, בשעה שצדדים שונים ביבשות שונות משתמשים בערוצי תקשורת אלקטרוניות ובאינטרנט באופן שוטף לניהול פעילותם, ושעה שאנשי עסקים מנהלים את עסקיהם בצינורות אלה ומצודתם פרושה ממקום מושבם על פני יבשות, תוך הסתייעות במסע בן יום ויומיים למדינות אחרות, יש מן ההגיון שבגישה הנוטה להמעיט במשקלה של טענת הפורום הלא נאות."
וכן ראה ע"א 4025/13 נייגל וויליאם הנ"ל.
בעניננו, אכן ישנן זיקות לא מעטות המוליכות לפורום האמריקאי, כגון, מקום מושבה של אליסון, מקום מושבה של העדה מטעמה, תניית שיפוט בשטר שבין אליסון למנטפילד, וככל הנראה, המקום בו בוצע השינוי בטמפרטורת ההובלה של המטען. ישנה גם זיקה המובילה לפורום הסיני- תניית השיפוט המופיעה בשטר המטען שבין קוסקו לבין אליסון. ברם, לצורך יישומו של מבחן מירב הזיקות אין מקום למנות כרוכל את הזיקות, באופן שהפורום בעל הזיקות הרבות ביותר מבחינה אריתמטית יוכרז כפורום הנאות, אלא המבחן עניינו בזיקות מהותיות. בעניננו, דומה כי הזיקה המהותית ביותר של הפרשה מובילה לישראל- זיקה זו היא עצם העובדה שהסכסוך בין שלוש מבין ארבע המעורבות בפרשה (חזות, מנטפילד וקוסקו), עתיד להתברר ממילא בפורום הישראלי. אגב כך, בית המשפט הישראלי יידרש להכריע בכל הטענות והשאלות הנוגעות לסכסוך, לרבות בשאלה הקרדינלית, כיצד זה התרחשה התקלה ושונתה טמפרטורת ההובלה של המטען. מדובר בזיקה מהותית וכבדת משקל, שיש בה כדי להאפיל על אותן זיקות המובילות לפורום הזר. לצד זיקה זו, ישנן זיקות משמעותיות וכבדות משקל נוספות, והן גרימת נזק כספי בישראל, לחברה ישראלית, שהמטען נועד להגיע לידיה בישראל. גם חוזה ההובלה של המטען בין חזות לבין מנטפילד, נכרת בישראל, הגם שאליסון לא היתה צד לחוזה זה, הרי שהחוזה האמור הוא החולייה העיקרית בשרשרת הארועים שהסתיימה בהובלה הימית הכושלת של המטען.
19. לכך יש להוסיף כי יש ממש בטענותיה של קוסקו, כי גם שיקולי מדיניות משפטית ראוייה מובילים לדחיית הטענה בדבר פורום לא נאות.
ראשית, "החולייה המקשרת" בין מנטפילד לקוסקו היא אליסון, שהזמינה עבור מנטפילד את שירותי ההובלה הימית של קוסקו. על כן, יהיה זה בלתי צודק בעליל שדווקא אליסון תחמוק מעולו של הפורום הישראלי, תוך שהיא מותירה מאחוריה הן את קוסקו והן את מנטפילד, להתדיין בלעדיה בפורום הישראלי.
שנית, עסקינן בסכסוך שעניינו הובלה ימית שהשתבשה בשלב מסויים, ומעורבים בו ארבעה צדדים. התביעה העיקרית מתבררת כדין בישראל בין מרבית הצדדים המעורבים בסכסוך (חזות, מנטפילד וקוסקו), ואין כל הגיון או טעם ממשי המצדיק עריכת התדיינויות כפולות, הן בישראל והן בפורום זר כלשהו, באותו עניין ממש. דווקא משום שמדובר בהודעה לצד שלישי, קיים חשש להכרעות סותרות לגבי מידת חבותם של שולחות ההודעה (מנטפילד וקוסקו), דבר שעלול להותירן קירחות מכאן ומכאן. דומה כי הדרך היעילה והצודקת מבחינת כלל בעלי הדין היא לערוך בירור עובדתי אחד, שלם וממצה, בפני פורום אחד. ברי כי הפורום הראוי בנסיבות הענין הוא הפורום הישראלי, משום שבפניו תתנהל ממילא ההתדיינות בין שלושה מבין ארבעת המעורבים בסכסוך. ודוק: הגם שבית המשפט קמא קבע כי הפורום הנאות לבירור הסכסוך שבין מנטפילד לאליסון הוא בארה"ב, הרי שלגבי הסכסוך שבין קוסקו לבין אליסון, לא נקבע מהו הפורום הנאות, זולת הקביעה שפורום זה איננו בישראל. לא בכדי לא קבע בית המשפט קמא מהו הפורום הנאות לשיטתו לבירור סכסוך זה, שכן לפי תניית השיפוט ביחסים שבין קוסקו לאליסון, הצדדים מופנים להתדיין בסין, מדינת הרישום של קוסקו, ולא בארה"ב. יוצא איפוא שלכאורה, העברת הסכסוך מישראל תאלץ את קוסקו להתדיין מול אליסון בסין, ואילו מנטפילד תאלץ להתדיין מול אליסון בארה"ב. מכאן שאותו סכסוך ממש יידון במקביל בשלושה פורומים שונים, דבר שהוא חסר כל הגיון וטעם. לא בכדי קוסקו עצמה, שתניית השיפוט בסין הנכללת בשטר המטען שבינה לבין אליסון, נועדה לשרת את האינטרס שלה בהיותה חברה שמקום מושבה בסין, ולא את האינטרס של אליסון שמקום מושבה בארה"ב, מחלה על זכותה לדרוש התדיינות נגד אליסון בסין, ומעדיפה התדיינות בפורום הישראלי דווקא.
גם מבחינת צפייתה הסבירה של אליסון, דומה כי אליסון, בתור חברה העוסקת בשילוח בינלאומי של מטענים, לרבות באמצעות הובלה ימית, צפתה והיתה צריכה לצפות את האפשרות שתיתבע לדין במדינת היעד של המטען שהיא מטפלת בשילוחו, ככל שבמהלך שרשרת ההובלה תתרחש תקלה שתגרום נזק למזמין המטען. ודוק: שירותיה של אליסון נשכרו על ידי מנטפילד לצורם תיאום ההובלה לישראל, כך שברור שהיא היתה צריכה לצפות אפשרות להיתבע לדין בישראל, לפחות על ידי מנטפילד. זאת ועוד, בשטר המטען שבין קוסקו לאליסון, ישנה תניית שיפוט מקבילה, המפנה את הצדדים לפורום סיני. ברור איפוא כי אליסון צריכה היתה לצפות את האפשרות כי תיתבע לדין בפורום זר שאיננו אמריקאי.
20. לא מצאתי שיש ליתן משקל של ממש לטענתה של אליסון לפיה הכיסוי הביטוחי שלה חל רק לגבי תביעות המתנהלות בארה"ב. אף אם אניח כי מדובר בטענה עובדתית נכונה, פשיטא שמי שעוסק בשילוח בינלאומי של מטענים שיעדם הסופי מחוץ לתחומי ארה"ב, צריך לצפות אפשרות כי ייתבע לדין במקום מושבו של מזמין המטען, ואין הוא יכול באופן מלאכותי להרחיק את עצמו מן הפורום הזר באמצעות המנעות מעריכת ביטוח המכסה סיכון של תביעה בפורום כזה. הדבר משול למי שמבקש להרים את עצמו באמצעות שרוכי נעליו. אם כך אכן נהגה אליסון, חרף האופי הבינלאומי של עיסוקה- אין לה אלא להלין על עצמה.
21. נתתי דעתי לכך שבשטרי המטען שבין אליסון למנטפילד ובין אליסון לקוסקו, ישנן תניות שיפוט זר וכן תניות דין זר, ולא מצאתי שיש בכך כדי להצדיק את פסילת הפורום הישראלי. ראשית, מדובר בתניות שיפוט שאינן ייחודיות, קרי, אין בכוחן לשלול את סמכות השיפוט של הפורום הישראלי, שנית, בהקשר לתניית הדין הזר, כבר נפסק כי תחולתו של דין זר אינה שוללת בהכרח את נאותות הפורום הישראלי:
"אשר לעניין הדין החל, טוענת המשיבה, כי הדין שיש להחילו הינו הדין של מחוז קוויבק בקנדה, הוא הדין המוסכם הן לפי הסכם הייעוץ והן לפי הסכם הייצוג, או מכוח נוהג. אין צורך לקבוע עתה מהו הדין החל. אף אם חל הדין של מחוז קוויבק, אין בכך כדי להטות את המאזן לטובת הפורום הקנדי, ולשכנע כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות."
(ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd, תק-על 2007(3), 3574 , 3583 (2007)).
22. לא מצאתי ממש בטענתה של אליסון לפיה קוסקו ומנטפילד מבקשות לקרוא תיגר על החלטתו החלוטה של המותב הקודם (כב' השופט בן חיים), שקבע כי הפורום בישראל איננו הפורום הנאות לדון בטענות נגד אליסון. החלטה זו אינה מהווה מעשה בית דין כלפי קוסקו ומנטפילד, שכן היא ניתנה ביחסים שבין חזות לבין אליסון.
23. סוף דבר, מן הטעמים שפורטו לעיל, דעתי היא שדין הערעורים להתקבל. פסק דינו של בית המשפט קמא- מבוטל. ניתן בזאת למנטפילד היתר המצאה לחו"ל של ההודעה לצד שלישי נגד אליסון. כמו כן, נדחית בקשתה של אליסון לביטול היתר ההמצאה שניתן בשעתו לקוסקו.
התיק יוחזר לבית המשפט קמא לשם שמיעת ההודעות לצד שלישי.
24. אליסון תשלם לקוסקו ולמנטפילד את הוצאות המשפט בשתי הערכאות, בסכום של 35,400 ₪ לכל אחת מהן.
25. הערבון שהפקידו קוסקו ומנטפילד יוחזר להן, באמצעות באי כוחן.
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ברנר.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ט שבט התשע"ה, 8 פברואר 2015.
עדכוני מכס ורגולציה
