פסק דין
1. חברה א' היא חברה ישראלית אשר מעוניינת בייבוא סחורה מארצות הברית. על כן, היא פונה לחברה ב', גם היא חברה ישראלית, על מנת שזו תפעל להובלת המטען המיובא. חברה ב' מתקשרת עם חברה ג', אשר מאוגדת בארצות הברית, לצורך הסדרת השילוח לישראל. לבסוף, חברה ד', הפועלת בתחום הספנות, מובילה בפועל את המטען לישראל, אך לא ל"חוף מבטחים". כשהמטען מגיע לנמל חיפה, מתברר שנפל בו פגם הקשור בתנאי הובלתו. לחברה א', היבואנית, נגרם נזק, ולכן היא מגישה תביעה נגד שתי החברות שהיו מעורבות בהובלה (חברות ב' ו-ד'). אלה האחרונות שולחות מצידן הודעת צד שלישי לחברה ג', המאוגדת כאמור בארצות-הברית, ומבקשות היתר להמצאת ההודעה אליה מחוץ לתחום השיפוט. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו. האם החלטתו מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי? זוהי, בקווים כלליים, השאלה העומדת במרכז בקשת רשות הערעור שלפני.
עיקרי העובדות והליכים קודמים
2. במוקד הסכסוך בין הצדדים עומד משלוח של מטען דגים קפואים מארצות הברית לישראל במשקל של 44 טון (להלן: המטען). את המטען הזמינה חברת ד. חזות, היא המשיבה 3 בהליך דנן והתובעת בהליך העיקרי (להלן: חזות). כשהגיע המטען לישראל התגלה שהוא הובל לישראל בטמפרטורה לא נכונה. משרד הבריאות לא התיר את שחרורו של המטען בישראל, מטעמים הנוגעים לבריאות הציבור, והוא הובל בחזרה לארצות הברית.
3. חזות הגישה תביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפגמים שהתגלו בהובלה נגד מנטפילד (להלן: מנטפילד), חברה ישראלית העוסקת בשילוח מטענים, היא המשיבה 2 בהליך דנן; ונגד Cosco (להלן: קוסקו), העוסקת בהובלה ימית, היא המשיבה 1 בהליך דנן.
4. בתביעה נטען כי מנטפילד התחייבה לטפל בכל הקשור להובלת המטען מארצות הברית לישראל, ובכלל זה לוודא כי יובל בטמפרטורה הנכונה. עוד נטען כי קוסקו, אשר הובילה בפועל את המטען, הייתה מחויבת גם היא לוודא שהמטען יובל כראוי.
5. מנטפילד וקוסקו – הנתבעות בהליך העיקרי – ביקשו היתר להמציא הודעת צד ג' אל מחוץ לתחום השיפוט לחברתAlison Transport (להלן: אליסון), שמקום התאגדותה ומושבה בארצות הברית ועוסקת אף היא בשילוח מטענים, היא המבקשת בהליך דנן. מנטפילד וקוסקו טענו שאליסון אחראית בצורה זו אחרת לקרות הנזק, כמי שהייתה מעורבת בהסדרת השילוח לישראל מארצות הברית. מנגד, אליסון טענה כי הפורום הנאות לבירור התובענה בעניינה הוא בית המשפט בארצות הברית. ביום 12.1.2014 בית משפט השלום (ת"א 24680-03-10, [פורסם בנבו] סגנית הנשיאה נ' גרוסמן) קיבל את עמדתה של אליסון בעניין זה, וקבע שאין מקום לאפשר משלוח של הודעת צד ג' אל מחוץ לתחום השיפוט אליה (בין מטעמה של קוסקו ובין מטעמה של מנטפילד). בית משפט השלום קבע כי הפורום הנאות לבירור עניינה של אליסון אינו בית המשפט בישראל. בית משפט השלום הצביע על כך שעיקר אחריותה של אליסון בהליכי המשלוח נגעה לתחומי ארצות הברית; כי העדים מטעמה הם עדים חיוניים לתביעה ומקום מושבם בארצות הברית; וכי מערכת היחסים של אליסון עם קוסקו כוללים תניית שיפוט מקבילה שאינה בישראל.
6. מנטפילד וקוסקו הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ובו טענו כי יש להתיר המצאה של הודעת צד ג' נגד אליסון אל מחוץ לתחום השיפוט. בפסק דין מיום 8.2.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את הערעורים (ע"א 53829-02-14, [פורסם בנבו] סגני הנשיאה י' שנלר ו-ק' ורדי והשופט ח' ברנר). תחילה, נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה האם עומדת לקוסקו ולמנטפילד (כל אחת לחוד) אחת מעילות ההמצאה לחו"ל הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). על שאלה זו השיב בית המשפט המחוזי בחיוב, בציינו כי לשתי החברות קיימת עילת המצאה מכוחה של תקנה 500(10) לתקנות, לפיה "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". בהמשך לכך, נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה המרכזית שבה התמקד בית משפט השלום בפסק דינו – היא השאלה האם, גם אם קיימת עילת המצאה, בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התובענה. בשונה מבית משפט השלום, על שאלה זו השיב בית המשפט המחוזי בחיוב. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם ישנן זיקות המוליכות לפורום האמריקאי, אולם הוסיף וקבע כי הזיקות המהותיות של הפרשה מובילות למסקנה כי עניינה של אליסון ראוי להתברר דווקא בישראל.
7. בבוחנו את הזיקות השונות לפרשה, בית המשפט המחוזי נתן משקל משמעותי לכך שהסכסוך בפרשה עתיד להתברר בכל מקרה בבית משפט בישראל. הוא הוסיף וציין בהקשר זה כי לא יהא זה ראוי, מבחינת שיקולי מדיניות, שהדיון בישראל יכלול רק שלושה מבין ארבעת הצדדים הרלוונטיים לפרשה (חזות, מנטפילד וקוסקו). כמו כן, בהתייחס לזיקות נוספות שמובילות אל הפורום הישראלי, ציין בית המשפט המחוזי שהנזק הכספי נגרם לחברה ישראלית; שהיעד של המטען היה נמל חיפה בישראל; ושחוזה אשר נכרת בישראל (בין מנטפילד לבין חזות) היווה חוליה עיקרית בשרשרת האירועים שהסתיימה בהובלה הכושלת של המטען. לבסוף, ביחס לשאלת ציפייתם הסבירה של הצדדים, הצביע בית המשפט המחוזי על כך שאליסון היא חברה העוסקת בשילוח בינלאומי של מטענים. בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אליסון צפתה את האפשרות שתיתבע לדין במדינת היעד של המטען שהיא מטפלת בשילוחו, ולמצער הייתה צריכה לצפות זאת. מסיבות דומות ייחס בית המשפט המחוזי משקל מועט לטענתה של אליסון כי ראוי לברר את התביעה בארצות הברית מן הטעם שהכיסוי הביטוחי שלה חל רק לגבי תביעות המתנהלות במדינה זו.
הבקשה למתן רשות ערעור והתגובות לה
8. הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אליסון, המבקשת, טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לבירור התביעה בעניינה. עיקר טענותיה של אליסון מופנה כנגד האופן שבו הפעיל בית המשפט המחוזי את מבחן "מירב הזיקות" לצורך הכרעה בטענת הפורום הלא-נאות. באופן יותר ספציפי, אליסון טוענת כי בהפעילו מבחן זה, בית המשפט המחוזי הפריז במשקל שייחס לכך שהתביעה בפרשה תידון בכל מקרה בישראל, כמו גם לקביעה שאליסון היא צד חיוני לבירור התביעה. אליסון מצביעה על כך ששיקול דומה כבר מובא בחשבון בעת שנבחנת עילת ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט הקבועה בסעיף 500(10) לתקנות. בנוסף לכך, העלתה אליסון מספר טענות נוספות אשר נוגעות גם הן לקביעה לפיה הפורום בישראל הוא הפורום הנאות. בין היתר, היא טענה שבית המשפט שגה באופן שבו הטיל את נטלי ההוכחה בשאלה של נאותות הפורום; שהכיסוי הביטוחי שלה אינו חל על הליך שלא הוגש בארצות הברית; ושבמערכת היחסים שלה מול קוסקו קיימת תניית שיפוט זר לפיה בית המשפט המוסמך לדון בסכסוכים ביניהם אינו בית משפט בישראל.
9. ביום 21.5.2015 הוריתי למשיבות להגיש את תגובתן לבקשה. בעיקרם של דברים, קוסקו ומנטפילד (המשיבות 2-1) סמכו את ידן על הממצאים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. חזות (המשיבה 3, המשיבה הפורמאלית) הגישה אף היא תגובה קצרה שבה היא טענה כי יש לדחות את הבקשה.
10. אליסון הגישה בקשה להגיש תשובה קצרה לתגובת המשיבות, ובהחלטתי מיום 2.7.2015 אישרתי לה לעשות כן. בתשובתה מיום 8.7.2015 מעלה אליסון טענות ערעוריות באופיין, אשר שבות ועוסקות באופן היישום של מבחני הפורום הנאות ובאופן שבו יש לפרש את מערכת היחסים בין החברות השונות. במסגרת כך, אליסון אף הצביעה על פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי לאחר הגשת הבקשה, אשר סותרים לטענתה את האמור בפסק הדין נשוא הבקשה דנן (ת"א ׁ(ת"א) 36035-06- 14MAYA HOLDINGS LLC נ' לסט [פורסם בנבו] (8.4.2015); ת"א (ת"א) 30008-10-13 פרימייר נ' Amazon [פורסם בנבו] (19.3.2015)).
דיון והכרעה
11. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות השונות שהוגשו בעקבותיה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בבית משפט זה לצורך מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). חרף ניסיונותיה של אליסון לשוות לבקשתה חשיבות כללית, לא התרשמתי כי זו מעוררת שאלה עקרונית אשר מצדיקה ערעור נוסף. השאלה מהם התנאים הדרושים לשם מתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט נדונה בהרחבה בפסיקה, והבקשה נסבה אך על יישומם. בתמצית, כאשר בית המשפט מתבקש לתת היתר להמצאת כתבי בית-דין לפי תקנה 500 לתקנות עליו לבחון קיומה של עילה למתן המצאה וכן קיומה של עילת תביעה נגד הנתבע, במובן זה שמתעוררת "שאלה רצינית" הטעונה הכרעה וכי לא מדובר בתובענה טורדנית או תובענת סרק. בהמשך לכך, משנקבע כי מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 500 לתקנות, עדיין מסור בידיו של בית המשפט שיקול דעת האם להעניק היתר המצאה, כשהשיקול המרכזי הוא האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדיון בתביעה (ראו בהרחבה: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd [פורסם בנבו] (4.9.2007); רע"א 9328/12 נירמליק בע"מ נ' סובורובה, [פורסם בנבו] פסקה 7 (21.4.2013) (להלן: עניין נירמליק); ראו גם: סיליה וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי כרך א 377 (2013); גבריאל הלוי תורת מתקל הדינים כרך ג 127-126 (2014)).
12. בענייננו, המחלוקת התמקדה בשאלה האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התובענה נגד אליסון. לצורך הדיון בשאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הלא-נאות נהוג להידרש לשלושה מבחנים עיקריים: מבחן "מירב הזיקות"; מבחן ציפיותיהם הסבירות של הצדדים לגבי מקום ההתדיינות; ומבחן השיקולים הציבוריים (ראו: רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD, [פורסם בנבו] פסקה 5 (2.8.2012); ע"א 4025/13 וויליאם נ' DEUTSCHE TELEKOM, [פורסם בנבו] פסקה ח' (6.11.2014); עניין נירמליק, בפסקה 10). כפי שכבר צוין, איני סבורה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סוטה מדרך הבחינה שהתווה בית משפט זה ביחס לנאותות הפורום, ולא כל שכן כי הוא סולל דרך חדשה.
13. בית המשפט המחוזי בחן את הסוגיה שהונחה לפתחו לפי כל אחד מהמבחנים שתוארו לעיל, ומצא כי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התביעה נגד אליסון. במסגרת מבחן "מירב הזיקות" הצביע בית המשפט המחוזי על מספר זיקות שקושרות את הסכסוך לישראל. בנוסף לכך, הוא קבע כי שיקולי מדיניות ובחינת ציפיותיהם של הצדדים מטים גם הם את הכף לבירור התביעה בישראל. טענותיה של אליסון נוגעות אפוא לאופן שבו יישם בית המשפט המחוזי את המבחנים השונים, ועל כן אין מקום לדון בהן בהליך ערעורי נוסף.
14. בשולי הדברים, אוסיף כי לא מצאתי שפסקי הדין שאליהם הפנתה אליסון בתשובתה מהווים סתירה לאמור בפסק הדין נשוא הבקשה דנן. המדובר במקרים שנסבו על מערכות נסיבות שונות למדי מזו שנדונה במקרה דנן, ובהתאם לכך יישום המבחנים שתוארו לעיל ביחס לנאותות הפורום הובילו בהם לתוצאה שונה.
15. סוף דבר: הבקשה נדחית. אליסון תישא בהוצאות המשיבות 2-1 בהליך זה בסך של 10,000 שקל כל אחת.
עדכוני מכס ורגולציה
