פסק דין –
המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א. שלושת התיקים שלפנינו עניינם בעיקר פרשנות סעיף 132(א) לפקודת המכס (נוסח חדש), והשאלה בשניים מן המקרים הקונקרטיים היא האם הליכי הכשרות הקשורים לבשר – שחיטה והשגחה – כדי שיהפוך כשר ויימכר ככזה, נכנסים בגדר הדיבור "ערך עסקה הוא המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין בעת מכירתם לשם ייצוא לישראל", שבסעיף; ואילו בתיק השלישי המוצר בו עסקינן הוא שמן זית, הטעון אף הליכי הכשרה. בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים (למעט דעת מיעוט בבית המשפט המחוזי באחד התיקים), קיבלו את עמדת המדינה, שלפיה כשרות הבשר היא "בשר מבשרה" של עסקת המכירה, ועל כן הטובין בהם מדובר כוללים גם עלות כשרות, שהיא ההופכת את המוצר למוצר הנמכר לתעודתו, והוא הדין בעניין השמן. נוסיף עוד, כי הסעיף העוקב לסעיף 132 לפקודה הוא סעיף 133, שבו ישנה רשימת "תוספות למחיר העסקה" ובתי המשפט הקודמים נדרשו גם לפרשנותו, אך נאמר כבר כאן, כי איננו רואים צורך להידרש אליו, ונוכל להישאר בגדרי סעיף 132.
ב. באי כוח מבקשות רשות הערעור טענו לפנינו כידם הטובה, כי אין לפרש את סעיף 132 ככולל את הכשרות, וזאת בהסתמכם על האמנה הבינלאומית הרלבנטית –הסכם גאט"ט – ודברי ההסבר להצעת החוק שאימצה אותה. יצויין כאן כי האמנה והחוק שינו את שיטת ההערכה משווי אוביקטיבי כפי שנהג בעבר לשווי סוביקטיבי. המבקשות חולקות על עמדת המדינה שלפיה השווי הסוביקטיבי הוא "צירוף כל התמורות", וסבורות הן כי כשרות בשר כמותה כנושאים אחרים שאינם כלולים במחיר העסקה. המבקשת ברע"א 3413/15 גם נדרשת להבחנה, לשיטתה, בין בשר לשמן, בשל התהליך השונה ביניהם.
ג. לשיטת המדינה עסקינן בפרשנות "פשוטה" של הוראת סעיף 132, קרי, מחיר העסקה בפועל – והדבר אמור לחול על העלות הסוביקטיבית הריאלית שלה, שהכשרות נכללת בתוכה, גם אם אין כשרות נזכרת בחוק או באמנה ספציפית.
ד. לאחר העיון סבורים אנו, כי יש לפרש את סעיף 132 – כדרך שפירשו בתי המשפט הקודמים –באופן שיכלול את עלות הכשרות לצרכי מכס. עלינו לקרוא את לשון החוק כפשוטה, וקשה מאוד לטעון, בכל הכבוד לטיעונים המעניינים ששמענו, כי "המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין" בסעיף 132, אינו כולל את עלות הכשרות לבשר או לשמן, כאשר מניה וביה ברור בעינינו (אף כי המבקשות חולקות על החלת "מבחן השכל הישר"), כי הקונה את הבשר הכשר או את השמן הכשר משלם בעד תהליך הכשרות כחלק אינטגרלי מן העסקה; ואין עסקינן ב"כבש" או "בקבוק שמן" גרידא, שבנפרד מתלוה אליהם כביכול רכיב כשרות "כלויין עצמאי". בנסיבות אלה, אנו נותרים כאמור בגדרי סעיף 132, ואיננו רואים מקום ליתן רשות ערעור. איננו עושים צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' בכסלו התשע"ו (2.12.2015).
עדכוני מכס ורגולציה
