גיל נדל משרד עורכי דין

 

ת"א 46133-09-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' Rhenus Air B.V ואח'

פסק דין –

כללי:
לפני בקשה לסילוק על הסף של תובענה, אשר הוגשה ביום 18.09.2014 בגין הסך של 53,010 ₪ נכון למועד הגשתה.
המבקשת, היא הנתבעת 2, חברת ק.א.ל קווי אוויר למטען בע"מ (תיקרא להלן: "ק.א.ל"), שהינה חברת תעופה, אשר הייתה מפעילה  ו/או מוציאת שטר המטען נשוא תביעה זו.
המשיבה, היא התובעת, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (תיקרא להלן: "מנורה"), אשר על פי הנטען בכתב התביעה ביטחה את המטען נשוא התביעה, ופיצתה את חברת כיוונים אמדור מערכות וטכנולוגיות בע"מ (להלן: "המבוטחת") בגין הנזק הנטען שנגרם למטען. לפיכך, עניינה של התובענה העיקרית היא דרישה לשיבוב מאת הנתבעות 1 - 5 ביחד ולחוד, אשר פעלו בביצוע ההובלה, והן האחראיות לטעמה של התובעת, ביחד ולחוד לנזק הנטען, אשר נגרם למטען נשוא התובענה (משלוח מקרני וידאו).
יתר המשיבות לבקשה דנן הן פורמליות גרידא.


השאלות המצריכות הכרעה:

הבקשה לסילוק על הסף מתבססת על שני נימוקים עיקריים.
ראשית טוענת ק.א.ל, כי מנורה לא מסרה את הודעת המחאה במועד, ומשכך פקעה עילת התביעה.
שנית טוענת ק.א.ל, כי התובענה הנוכחית נעדרת עילה.
הבקשה נתמכה בתצהירו של מר רמי מרום עובד ק.א.ל.

אבחן את הטענות שהועלו אחת לאחת.

הודעת המסירה:
לגרסת ק.א.ל. הודעת המחאה לא נמסרה במועד הקבוע בסעיף 31(2) רישא לאמנת מונטריאול (להלן: "האמנה").
ק.א.ל טוענת כי המטען התקבל ביום 17.1.13 ועל פי האמנה היה על מנורה להגיש מחאה תוך 14 יום ממועד קבלתו.  מאחר ולשיטתה של ק.א.ל המחאה נמסרה לה רק ביום 10.6.13 כלומר 145 יום לאחר מכן, חלף המועד ומנורה מושתקת כיום מהעלאת התביעה.

מנורה מצידה טענה, כי ההודעה בדבר הנזק, נמסרה ל ק.א.ל במועד כדין.
סעיף 31(2) סיפא לאמנה קובע הסדר ספציפי לנסיבות בהם חל עיכוב במסירת המטען.
לשיטת מנורה, התביעה עוסקת במטען חסר ולכן ההסדר בענייננו שונה מן ההסדר לו טוענת ק.א.ל.
בעל המטען רשאי להתלונן על העיכוב תוך 21 יום ממועד המסירה.
בענייננו כאשר המבקשת כלל לא מסרה את המטען החסר למבוטחת, גורסת המשיבה כי המועד כלל לא החל להימנות.
עובדתית ולחילופין גורסת מנורה, כי הודעות המחאה נמסרו במועד. היא מפנה לשתי הודעות מחאה כולל אישור משלוח בפקס, נספחים ג'1 ו-ג'2 לכתב התגובה.
מנורה אף מוסיפה כי ממ"ן (הנתבעת 3) השיבה לכתב המחאה בהודעה שצורפה כנספח ד' לכתב התגובה.
לעומת זאת ק.א.ל בחרה להתעלם ממכתב המחאה, אולם התעלמות זו אינה משנה את עובדת משגורו של המכתב. הראיה שממ"ן התייחסה אליו כהלכה.
אשר על כן, גורסת מנורה כי הודעת המחאה נמסרה ל ק.א.ל ביום 5.3.13 במועד הקבוע בתנאי שטר המטען.
כנספח ה' לכתב התגובה, צרפה מנורה את מכתבה של פרקליטת ק.א.ל. עו"ד  גב' שלי ברנר-צאיג מיום 30.6.13, שם אישרה קבלת המחאות וכתבה שם בפסקה השלישית: "לאור זאת, היות והאירוע הנטען כלל לא אירע בחזקת קאל והיות ואין לקאל אחריות לחוסר הנטען והיות, אנו נאלצים לדחות את התביעה (זאת אף מבלי להידרש למחאות שנמסרו לקאל כדין)" (ההדגשה שלי - נ.ג.).

ק.א.ל. מצידה השיבה וגרסה, כי המדובר ב"נזק למטען" ולא ב"עיכוב במסירה" ולכן לוח הזמנים למסירת הודעת המחאה הינו תוך 14 יום ולא תוך 21 יום.
עובדתית, חוזרת ק.א.ל וטוענת כי קיבלה את הודעת המחאה רק ביום 10.3.13 ולא ביום 5.3.13 כפי שנטען.

לאחר שאני שוקלת עמדות הצדדים בסוגיה זו לכאן ולכאן, אני מוצאת, כי הפרשנות שמעניקה מנורה למשלוח הודעת המחאה בגין עיכוב המסירה ולא בהכרח בגין נזק למטען הולמת את כתב התביעה.

כפי שעולה מניסוח כתב התביעה בסעיף 10 שם, טענת התובעת  היא לחסר במטען: "כאשר נמסר המטען לרשות המבוטחת ו/או כאשר היה המטען בחזקת הנתבעות או מי מהן, אירעו או נתגלה בו חוסר (להלן: "הנזק") כמפורט בדו"ח השמאי". (ההדגשה שלי - נ.ג.).

לפיכך, מסירת הודעת מחאה בגין החסר אפשרית תוך 21 יום. ועל כן אם נמסרה הודעה ביום 5.3.13 היתה כאן עמידה בלוח הזמנים ואין צידוק לסילוק על הסף.

טענתה של ק.א.ל כי הודעת המחאה לא הגיעה לידיה לפני יום 10.6.13 אינה מתיישבת עם הנספחים שצורפו לתגובה, נספחים ג'1 – ג'2, מכתבה של ממ"ן ומכתבה של עו"ד גב' צאיג-ברנר.
על כן לכאורה, ווודאי בשלב מקדמי זה, אין לקבוע מסמרות לגבי מועד מסירת המחאה לידי ק.א.ל האם ביום 5.3.13 כטענת מנורה, או ביום 10.6.13 כטענת ק.א.ל.
מכל מקום, ברי, כי בשלב דיוני זה טענותיה העובדיות של ק.א.ל. באשר למועד מסירת המחאה לידיה, עוררו ספקות. התגלו סתירות במסמכים אחרים כמפורט לעיל  באופן שאינו מצדיק סילוק על הסף.
 
לסיכום פרק זה אני קובעת, כי  יש להכריע עובדתית בשאלת תאריך מסירת הודעת המחאה מטעם מנורה לידי ק.א.ל. בכתבי הטענות בבקשה, הועלו גרסאות שונות וסותרות. המקום לבירור עובדתי ממצה הוא בהליכי המשפט ולא בבקשת סף.
זאת ועוד, יש לבחון עובדתית, בהליכי משפט לגופם את המחלוקת איזה סעיף של האמנה חל בענייננו. האם יש לראות את אשר אירע למטען כאן, כעיכוב במסירה, המעמיד זכאות למחאה תוך 21 יום או כחסר/נזק המעמיד זכאות למחאה תוך 14 יום.

שמורות לצדדים ובפרט לק.א.ל. טענותיהם בדבר מועד הודעת המחאה, ובמידת הצורך יבוצע בירור עובדתי של עניין זה במסגרת ההליך גופו.

טענת העדר עילה:

לגרסת ק.א.ל. דין התביעה להידחות על הסף מחמת העדר עילה, משום שלשיטתה בזמן ההובלה של המטען פוליסת הביטוח לא היתה בתוקף אלא הונפקה רק לאחר הגעת המטען לישראל.
לטענתה זהו חוזה ביטוח רטרואקטיבי שהונפק בדיעבד ולאחר שכבר הודע הנזק למטען.

לחילופין, טוענת המבקשת, כי נספח א' לכתב התביעה דן במטען שהובל בהובלה ימית והיה צפוי להגיע ליעדו ביום 28.2.13. לעומת זאת המטען שהיא הובילה היה בהובלה אוירית והגיע ארצה עוד ביום 17.1.13. לכן המסמכים שצורפו לתביעה אינם המסמכים הנכונים.
ק.א.ל. מוסיפה כי מהמסמכים הללו עולה בבירור כי ההובלה בוצעה בתנאי C.I.F
( cost Insurance Freight) ולכן הספק ולא המוביל הוא האחראי על ביטוח המטען עד למועד הגעתו ליעד.
משכך, גורסת המבקשת כי התביעה נגדה נעדרת עילה.

על כך משיבה מנורה, כי בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה היא שימשה כמבטחת של המטען נשוא התביעה.
פוליסת הביטוח שצורפה כנספח ו' לכתב התגובה היא פוליסה פתוחה והצהרתית מכוחה נדרש המבוטח להצהיר על היבוא ולהבטיח כיסוי ביטוחי. זוהי פוליסה מיום 15.6.2003.
בסעיף 18 לתגובה טוענת מנורה, כי המבוטח הצהיר באופן שוטף על כל המטענים המיובאים על ידו בתקופה הרלוונוטית, כמפורט בתוספת הביטוח מיום 17.2.13 שצורפה כנספח ז' לכתב התשובה. תוספת זו הופקה באופן מרוכז עבור כל משלוחי היבוא של המבוטח לחודשי ינואר-פברואר 2013. המשיבה רואה בכך דיווח ראוי ומוכר, היא מכבדת אותם ומן הראוי שלא יערערו אחר נימוקיה.

בסוגיה זו אכן ראוי להביא את ההלכה המשפטית הנוהגת לפיה הליך של סילוק על הסף הוא הליך נדיר הננקט רק בלית ברירה. כפי שקבעה השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין - אגודה להגנת הסביבה ואח' (פורסם בנבו, 10.04.1997):

"סילוק תביעה על הסף הוא צעד קיצוני באשר נשלל על ידו ממתדיין, יומו בבית המשפט ודלתותיו נסגרות בפניו מבלי שהיה בידו לשטוח עצומותיו בפני בית המשפט".

אף ראו דברי המלומד א. גורן בספרו סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה עשירית, 2009), בעמ' 172:
"הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות המשפטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף היא בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, וכאשר נראה כי התובענה היא קנטרנית, טורדנית וחסרת בסיס".   

במקרה שלפני, טענת המבקשת כי התביעה נעדרת עילה נסתרת לכאורה בגרסתה של מנורה ופוליסת הביטוח משנת 2003 שצורפה על ידה, תוך הסבר כי מדובר בפוליסה כללית המתמלאת מעת לעת ע"י המבוטחת לרבות בדיווח רטרואקטיבי.
ההסבר שסיפקה מנורה מניח את הדעת, מסביר את עמדתה של מנורה לשאת בדמי הביטוח עבור הנזק הנטען שנגרם למבוטחת, באופן המשמיט את הבסיס לטענת המבקשת בדבר ביטוח רטרואקטיבי והעדר עילה.

אשר על כן, אני דוחה את עמדת המבקשת בדבר העדר עילת תביעה בגין העדר פוליסת ביטוח תקפה במועד הרלוונטי.

 


סיכום:

מן המקובץ לעיל, נדחית הבקשה לסילוק על הסף.
המבקשת תשא בהוצאות הדיון בבקשה זו כלפי המשיבה בסך של 2,500 ₪.

הוראות להמשך ההליך:

לאחר שהוכרעה הבקשה המקדמית, יש ליתן הוראות להמשך ההליכים בתיק העיקרי.
הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים ביניהם לפי סדרי הדין ותקנותיו.

אני קובעת לקדם משפט ליום 5.11.2015 בשעה 9:00.


ניתנה היום,  ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.