גיל נדל משרד עורכי דין

 

בית המשפט המחוזי מרכז לא אישר ניהול תובענה כייצוגית בגין עילת ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון

 

 

עו"ד גיל נדל, עו"ד מור גושן

 

בית המשפט המחוזי דן באישור תובענה כייצוגית, בעניין תובענה שהוגשה נגד חברת סודות המזרח בע"מ (להלן: "סודות המזרח" או "החברה"), שייבאה, ייצרה ושיווקה את המוצר "תה טיבטי" (להלן: "המוצר" או "תה טיבטי"). לטענת התובעות, "סודות המזרח" הפרה את איסור ההטעיה הקבוע בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), בפרסומיה המטעים לכאורה אודות התועלת שבמוצר, וכן הפרה את האיסור על ייחוס סגולות מרפא, הקבוע בתקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון), תשל"ח-1978 (להלן: "תקנות בריאות הציבור"). 

 

עובדות המקרה:

 

"סודות המזרח" פרסמה את התה הטיבטי, בין היתר, ככזה המסייע לעיכול, מאיץ את חילוף החומרים בגוף, מרגיע את מערכת העצבים ואת שחרור הנוזלים. לצד הכיתוב, בחלק מהפרסומים הופיעה תמונת בטן חשופה של אישה וסביבה כרוך סרט מדידה. כמו כן, החברה ציינה בפרסומיה כי המוצר הוא "באישור משרד הבריאות".

 

טענות הצדדים:

 

החברה טענה כי כל מי שרכש את המוצר בזמן אמת, ידע והבין כי מדובר בחליטת צמחים הגורמת ליציאות מוגברות וכך מושגת ההרזיה. כמו כן, נטען על ידי החברה כי לא הייתה הפרה מצדה של האיסור לייחס סגולות מרפא למצרך מזון, שכן השמנה "רגילה" איננה מחלה, להבדיל מ"השמנת יתר חולנית" (Obesity), ועל כן אין בפרסום המוצר ככזה המסייע להרזיה, בכדי לייחס לו סגולות מרפא, כיוון שכאמור לא מדובר במחלה שיש להירפא ממנה.

התובעות טוענות כי פרסומי החברה מנוגדים לתקנות בריאות הציבור העוסקות באיסור ייחוס סגולות מרפא, לכל הפחות בשל החזקה שבסעיף 2א, לפיה אין לאזכר איברי גוף בפרסומים, ותולות את טענותיהן במכתב ממשרד הבריאות, בו נאמר כי החברה מפרה את תקנות בריאות הציבור. כמו כן, טוענות התובעות, כי הפרסום מופנה גם לסובלים מהשמנת יתר חולנית. כמו כן, טוענות התובעות כי החברה הטעתה את לקוחותיה בעניין התועלת שניתן להפיק מהמוצר, וזאת בניגוד להוראות החוק להגנת הצרכן. לטענת התובעות ה"תועלת" מהמוצר נובעת מכך שהוא כולל חומרים משתנים ומשלשלים, והחברה הציגה זאת בפרסומיה רק כתופעות לוואי ולא כמנגנון באמצעותו מביא התה הטיבטי להרזיה.

דיון משפטי:

אשר לטענה בדבר אזכור איברי גוף, בית המשפט קובע כי החזקה אינה יכולה להיות חזקה חלוטה, אלא לכל היותר ניתן לראות בה כאמצעי להעברת נטל ההוכחה לעוסק, לשכנע כי אזכור חלקי הגוף לא נעשה בהקשר של ייחוס סגולות ריפוי. בית המשפט קבע כי במקרה דנן, אזכור איברי הגוף נעשה על מנת להמחיש באופן ויזואלי את התועלת הדיאטטית שבמוצרי המשיבה, ולא על מנת לרמוז שהם מרפאים מחלה, שהרי לא שומן, לא השמנה ואף לא עצבים הם מחלה לעניין תקנות בריאות הציבור.

אשר למכתב משרד הבריאות, בית המשפט קבע כי אין ודאות כי המכתב מתייחס דווקא למוצרי החברה בהם עסקינן, ומכל מקום אין בו הבהרה לגבי הפסול שנמצא בפרסומי החברה, אם בכלל, ובפרסומי התה הטיבטי בפרט.

אשר לטענה כי פרסום החברה מופנה גם לחולים בהשמנת יתר חולנית, ולא רק לסובלים מהשמנה "רגילה", קבע בית המשפט כי "העובדה שמוצר משווק לאוכלוסייה בריאה בעיקרה, עלול לשמש גם חולים, אינה הופכת את פרסומו, מניה וביה, להפרה של תקנה 2 לתקנות בריאות הציבור. טלו, למשל, מוצרים המיועדים להרגעה ולהפחתת חרדה או לשינה רגועה. מוצרים אלו אינם מהווים תרופה לטיפול בהפרעות חרדה או בהפרעות שינה המסווגות כמחלה, והעובדה כי אנשים הסובלים ממחלות אלו עלולים לפנות לתכשירים האמורים, אינה הופכת את שיווקם לכלל הציבור להפרה של תקנה 2 לתקנות בריאות הציבור".

בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי אין מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית בטענה להפרת תקנה 2 לתקנות בריאות הציבור. 

ואולם, אף שנמצא כי אין אפשרות סבירה שפרסומי החברה הפרו את האיסור העל יחוס סגולות מרפא שבתקנות בריאות הציבור, בית המשפט קבע כי יש אפשרות סבירה כי פרסומי החברה עולים כדי הטעיה צרכנית, בניגוד לחוק הגנת הצרכן. ההבדל בין האיסור על הטעיה צרכנית לבין האיסור על ייחוס סגולות מרפא טמון בכך שבעוד שעל פי תקנות בריאות הציבור אסור לייחס סגולות מרפא, בלי תלות בשאלה אם הן נכונות או בדויות, על פי חוק הגנת הצרכן, אסור לייחס תועלת בריאותית, רק אם, יש בכך משום הולכת שולל.

 

בית המשפט קבע כי על אף שבפרסומיה טענה החברה כי התה הטיבטי מאפשר הרזיה קלה ומסייע לעיכול באמצעות הגברת חילוף חומרים, ניקוי הגוף וכד' - הרי שמעדויות המומחים ומהחקירות עולה חשש כי מדובר בטענות בעלמא, שכן האפקט היחיד של התה הטיבטי על מערכת העיכול הוא בהיותו כולל חומרים משתנים ומשלשלים. כמו כן, קיימת אפשרות סבירה כי החברה הטעתה את לקוחותיה כאשר ציינה כי המוצר באישור משרד הבריאות שכן הרישיון שניתן לחברה למוצר היה למטרת רישוי בלבד ולא לצורכי פרסום.

לאור זאת, קבע בית המשפט כי יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, כאשר עילת התביעה בגינה מאושרת התובענה כייצוגית הינה הטעיה צרכנית.

תצ (מרכז) 13190-03-13  אילנית סבח נ' סודות המזרח בע"מ. החלטה מיום 9.3.17. בפני  כב' השופט עופר גרוסקופף. [ב"כ הצדדים: לתובעות - עו"ד יצחק חשן, עו"ד אריאל מירון, עו"ד ישראל וולנרמן ועו"ד יחל בקר; לחברת סודות המזרח - עו"ד יצחק אבירם].

 

 

*           *           *

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.