קללות ארוכות ומפורטות באופן חסר תקדים מופיעות בפרשתנו - רעב, מחלות, גלות ועוד - כעונשו של מי שלא ישמע בקול ה' ולא ישמור את מצוות ה' ואת חוקותיו. את הדרך להסרת הקללות לא מספרת פרשתנו, אך הדברים מבוארים בפרשה שלאחריה "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך - והשבות אך לבבך... ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו... ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' א-להיך שמה" (דברים ל, א-ג).
וכמה יפים דברים אלו ומתאימים לתקופה שאנו נמצאים בה, שהרי פסוקים אלו עוסקים במצוות התשובה וברעיון הכל כך אופטימי - שניתן לתקן ולפתוח דף חדש ולעצב מחדש את עתידנו. וכאילו שקובעי מחזור הקריאה החד שנתי תכננו שפרשות אלו, שמביאות איתן חידוש אמיתי שאינו מופיעים בחומשים הקודמים, ייקראו בציבור לפני ראש השנה.
אלא שמחבר התפילה הידועה "זכור לנו ברית אבות", שאותה נאמר בסליחות במוצאי השבת הקרובה, בחר להתעלם, באופן מופגן, מדברים רעננים אלו, ולא להביא כלל את רעיון התשובה. שהרי מחבר התפילה מבקש מה' שיזכור לנו את ברית האבות ואת ברית הראשונים, ושיקבץ את נדחינו, וימחה את פשעינו, ויזרוק עלינו מים טהורים, וירחם עלינו, וימול את לבבנו לאהוב את ה', ויביאנו אל הר קודשו של ה'. אך מחבר התפילה "שוכח" את חזרתנו בתשובה והוידוי והחרטה והקבלה לעתיד. להיכן הם נעלמו? והתעלמות זאת של מחבר התפילה נעשתה בכוונת מכוון ובידיעה גמורה, שהרי מחבר התפילה עשה שימוש כמעט בכל הפסוקים שנמצאים בפרשת התשובה שהובאה לעיל, אלא שאת עיקרה – והשבות אך לבבך... ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו – הוא אינו מביא.
יש לו למחבר "זכור לנו" אילן גבוה להיתלות בו והיא פרשיית הקללות המקבילה של סוף ספר ויקרא, שהרי גם שם אנו קוראים על קללות שיבואו על עם ישראל אם לא ישמע בקול ה'. אלא, שבספר ויקרא הסרת הקללות אינה מגיעה בעקבות חזרתו בתשובה של העם אלא בעקבות זכירת הברית עם האבות - "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור". הסרת הקללות מתקבלת גם בעקבות זכירת הברית שנכרתה עם יוצאי מצרים בהר סיני - "וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגויים להיות להם לא-להים".
וכך מנסה מחבר "זכור לנו" להשיג עבורנו את הטוב ביותר. ברור שמחבר "זכור לנו" מכיר את מצוות התשובה ואת מעלתה, אך הוא אינו בטוח שנצליח לחזור בתשובה ואינו סומך עלינו בענין זה. הוא מעדיף, בצדק רב, לסמוך על הבטחתו של הקב"ה שניתנה לעם ישראל עוד לפני שרעיון התשובה ירד לעולם. לפיכך, מפציר מחבר זכור לנו בקב"ה לזכור את הבריתות שעשה ולקיים את מאמרו "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם".
עדכוני מכס ורגולציה
