כל הקורא את הפסוקים הללו של פרשת נצבים, הבאים לאחר הקלללות הקשות של פרשת כי תבוא- "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה... והשבות אל לבבך... ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו... ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' א-להיך שמה" – אינו יכול שלא למלא את ליבו באופטימיות. פסוקים אלו עוסקים במצוות התשובה וברעיון הכל כך חיובי - שניתן לתקן ולפתוח דף חדש ולעצב מחדש את עתידנו. וכאילו שקובעי מחזור הקריאה החד שנתי תכננו שפרשה זאת, שמביאה איתה חידוש אמיתי שאינו מופיעים בחומשים הקודמים, תיקרא בציבור לפני ראש השנה.
אלא שמחבר התפילה הידועה "זכור לנו ברית אבות" הנאמרת בסליחות ובימים הנוראים, בחר להתעלם מדברים רעננים אלו, ולא להביא כלל את רעיון התשובה. שהרי מחבר התפילה מבקש מה' שיזכור לנו את ברית האבות ואת ברית הראשונים, ושיקבץ את נדחינו, וימחה את פשעינו, ויזרוק עלינו מים טהורים, וירחם עלינו, וימול את לבבנו לאהוב את ה', ויביאנו אל הר קודשו של ה', אך "שוכח" את חזרתנו בתשובה והוידוי והחרטה והקבלה לעתיד, ואי אפשר שלא לשאול להיכן הם נעלמו? ומה עוד שמתברר שהתעלמות זאת של מחבר התפילה נעשתה בכוונת מכוון ובידיעה גמורה, שהרי המחבר עשה שימוש כמעט בכל הפסוקים שנמצאים בפרשיית התשובה של פרשת ניצבים, אך את עיקרה – "והשבות אך לבבך... ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו" – אינו מביא.
יש לו למחבר "זכור לנו" אילן גבוה להיתלות בו והיא פרשיית הקללות של סוף ספר ויקרא – פרשייה מקבילה לפרשיית הקללות של ספר דברים (שבקשר אליה נמסרה פרשת התשובה שנזכרה למעלה), וקודמת לה בזמן. גם בה אנו קוראים בה על קללות שיבואו על עם ישראל אם לא ישמע בקול ה'. אלא שבספר ויקרא הסרת הקללות אינה מגיעה בעקבות חזרתו בתשובה של העם, והפסקת הגלות וחיסול הצרות מתקבלים דווקא בעקבות זכירת הברית עם האבות - "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור", ובעקבות זכירת הברית שנכרתה עם יוצאי מצרים בהר סיני - "וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגויים להיות להם לא-להים". למען האמת, חזרה בתשובה אינה נזכרת שם כלל, פרט לאזכור קלוש של וידוי שהמפרשים התחבטו מאד במשמעותו.
אם כך הם הדברים, הרי שמסתבר שמחבר "זכור לנו" פועל בצורה מחוכמת למדי. הוא מכיר את מצוות התשובה ואת מעלתה, אך אינו בטוח שנצליח לחזור בתשובה ואינו מוכן לשים את יהבו על מאמצינו. במקום זאת הוא מעדיף לסמוך על הבטחתו של הקב"ה שניתנה לעם ישראל עוד לפני שרעיון התשובה ירד לעולם. לפיכך, מפציר מחבר "זכור לנו" בקב"ה לזכור את הבריתות שכרת עם האבות ויוצאי מצרים ולקיים את מאמרו: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם", גם ללא קשר לחזרת העם בתשובה. אבל הוא אינו מסתפק בכך, והוא דואג עבורנו שנקבל את המירב האפשרי. כי לא רק שהוא מבקש את מימוש ההבטחה שה' לא יפר את בריתו איתנו כפי שנזכר בספר ויקרא, אלא שהוא גם עותר לקיום ההבטחה שבפרשת ניצבים, שה' ימחה את פשעינו, ויזרוק עלינו מים טהורים, וירחם עלינו, וימול את לבבנו לאהוב את ה'.
מחבר "זכור לנו" מנסה להשיג עבורנו את הטוב ביותר מכל העולמות, ויהי רצון שבאומרנו תפילה זאת לפני ה' נהיה ראויים לכך.
עדכוני מכס ורגולציה
