מדוע קורח הסכים לקבל את המבחן שהציע לו משה "קחו לכם מחתות... ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני ה' מחר והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש"? האם קורח לא ידע שה' בחר באהרון להיות לו לכהן? האם קורח לא חזה באירועי חנוכת המשכן שבהם אהרון ובניו מילאו תפקיד מרכזי? האם קורח וסיעתו לא שמו לב למה שקרה עם נדב ואביהו בהקריבם אש זרה? האם קורח לא ידע שמשה פועל על פי ציווי ה'? איך בלע קורח את הפתיון הזה?
זו בדיוק היתה תלונתם של כל עדת בני ישראל כלפי משה ואהרון לאחר מותם של מאתים וחמישים מקריבי הקטורת - אתם המיתם את עם ה'! אתם, משה אהרון, ביצעתם מניפולציה מרושעת והכשלתם מאתים וחמישים איש שסברו שאתם, משה ואהרון, מציעים מבחן הוגן, בשעה שהיה ברור לכם מראש, משה ואהרון, שאין שום סיכוי לקורח ועדתו לנצח.
הקושיה הזו אינה מכבידה על משה ואהרון מהטעם הפשוט שזו היתה ככל הנראה כוונתם של משה ואהרון – להציע מבחן פשוט שיהיה מספיק שקוף, מלכתחילה, כדי להרתיע את קורח ועדתו מלהשתתף בו, אבל על קורח ועדתו יש כמובן להתפלא – איך אנשים נישאים ומוכשרים נפלו בפח הזה?
מסתבר, כפי שמיד נראה, שלקורח ועדתו היתה סיבה טובה להניח שהם יצלחו את המבחן ויבחרו בו. כדי להסביר זאת נבקש לעצור לרגע את שטף האירועים ולנסות ולהבין מי היו מאתים וחמישים האנשים שהתלוו לקורח והקריבו את הקטורת. אמנם התורה אינה נוקבת בשמותם של אנשים אלו בסיפורנו, אך היא מספרת כי מדובר ב – "נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם". חדי האוזן כבר מבינים למה הכוונה, והמדרש (תנחומא ישן ה) עמד עליה באופן ברור: מדובר, בין היתר, בראשי המטות המוכרים לנו ממפקד בני ישראל של תחילת ספר במדבר – אליצור בן שדיאור, שלומיאל בן צורישדי, נחשון בן עמינדב וחבריהם. הנשיאים חברו לו לקורח, ונמנו על קבוצת מאתים וחמישים ראשי העדה.
הואיל וכך – ננסח את השאלה מחדש:, הניחה קבוצת המאתים וחמישים, שבתוכה נכללו הנשיאים, שהיא תנצח את משה ואהרון במבחן המוצע?
התשובה אולי מפתיעה, אך למעשה היא מופיעה בצורה כמעט ברורה לגמרי בתורה: הנשאים הניחו שיגברו על משה ואהרון, כי הם כבר גברו בעבר על משה ואהרון בענין דומה להפליא.
נזכיר במה מדובר: עם חנוכת המשכן מתייצבים מול משה שנים עשר נשיאי העדה ובידיהם מתנות למשכן – שש עגלות צב ושנים עשר בקר. הם לא נצטוו להביא מתנות אלו והם פשוט הפילו את הענין על משה רבנו, ומשה לא ידע מה לעשות עם מתנות אלו שהרי לא ניתן כל ציווי בעניינם (בשונה מהציווי לבני ישראל לתרום לבנית המשכן). הדילמה נפתרה באמצעות ציווי ה', אשר הכריע והורה למשה "קח מאתם והיו לעבוד את עבודת אוהל מועד" (וכפי שציין רש"י שם: "שלא קיבל משה מידם עד שנאמר לו מפי המקום"). נצחון ראשון לנשיאים.
בכך לא נסתיים הענין: מיד לאחר מכן, ומעודדים מהצלחתם, עלו הנשיאים מדרגה והביאו קרבן אחיד, לכל אחד ואחד מאיתם, וביקשו להקריבו. משה רבנו התקשה לקבל את הקרבן: הוא הבין את הסימבולית שיש בקרבן מתוכנן ואחיד לכל אחד ואחד מראשי המטות; הוא הבין שיש כאן מהלך מתוכנן, והוא עמד על ההתרסה שיש בקרבן זה, ועל קריאת התגר על מנהיגותו שלו ושל אהרון. משה רבנו סירב לקבל את הקרבן עד שהכריעו ציווי ה': "נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום, יקריבו את-קרבנם, לחנוכת המזבח". עמד על כך יפה מדרש רבה על אתר: "באו ועמדו לפני המשכן, ולא קיבל מהם, עד שנאמרה לו מפי הגבורה: 'קח מאתם'. באותה שעה היה משה מתיירא ואומר: שמא נסתלקה ממני רוח הקודש ושרתה על הנשיאים?". נצחון שני לנשיאים.
קל מאוד כעת לשזור את חוט מחשבתם של מאתים וחמישים מקריבי הקטורת שנלוו לקורח, כששמעו כי המשבר ייפתר באמצעות מבחן הקרבת קטורת. יתכן והנשיאים אמרו כדברים הללו לכל קבוצתם: "היינו בסיפור הזה בעבר, התמודדנו, וגם יכולנו למשה ואהרון. גם קרבננו בעת חנוכת המשכן כלל כף אחת עשרה זהב מליאה קטורת, אשר התקבלה לרצון לפני ה'. אכן, מחר בבוקר, יודיענו ה', שנית, כמו בעבר, כי גם אנו נבחרנו לעבודתו".
אכן, הנשיאים הקריבו קרבן קטורת כקרבן יחיד במזבח החיצון. לימים התברר כי היתה זאת הוראת שעה (ראו רש"י על אתר) אך באותו הזמן שה היה קרבן לכל דבר בענין. אין לשכוח שכל נשיא הקריב את קרבנו ביום נפרד, ללמדנו שהיו פה שנים עשר קרבנות נפרדים של הנשיאים. תופעה זאת, שאושררה על ידי הקב"ה יכלה בהחלט להוות מקור טוב להסתמכות מצידם של הנשיאים.
לא היו כאן, אפוא, טירונים בהתמודדות עם משה ואהרון, אלא חבורה מוכשרת ומנוסה.
עדכוני מכס ורגולציה
