ענייני עמלק נדונים בתורה במספר מקומות, והשניים המרכזיים מוכרים היטב. האחד – פרשיית המלחמה בעמלק שבספר שמות, שבסופה אומר הקב"ה למשה "כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". השני – פרשת זכור שבספר דברים, שבה נאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע ולא ירא א-להים. והיה בהניח ה' א-להיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' א-להיך נותן לך נחלה – תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים, לא תשכח".
הפער בין שני המקומות האלו זועק: בעוד שבספר שמות מי שמוחה את זכר עמלק הוא הקב"ה, הרי שבספר דברים עם ישראל הוא זה המצווה למחות את זכר עמלק. מה הסיבה לפער זה?
קיימים פערים משמעותיים בין דברים שנאמרו לדור היוצאים ממצרים, לבין אלו שנאמרו לדור הנכנסים לארץ, והגורם לפער זה הוא ההבדל בין קהל השומעים ונמעני הציוויים. דוגמא טובה לכך היא ההסבר למסע ארבעים השנים במדבר עד הכניסה לארץ. מצד אחד – הרקע העובדתי למסע זה הינו חטא המרגלים, שבעטיו קבע ה': "ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה, ונשאו את זנותיכם עד תום פגריכם במדבר. במספר הימים אשר תרתם את הארץ –ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה – תשאו את עוונתיכם ארבעים שנה". והנה, כמעט ארבעים שנה לאחר מכן, נאמרו דברים אחרים לגמרי לדור הנכנסים לארץ, ומסע ארבעים שנה הופך מעונש לחוטאים למסע חינוכי עבור הדור הבא : "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' א-להיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא. ויענך ויריעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".
דומה שזה הוא גם ההסבר לפער בין "מחה אמחה" - ל"תמחה". לא היה בכוחו של דור יוצאי מצרים – דור עבדים - לקיים בעצמו את מחיית עמלק, ולכן תפקיד זה נשאר בידי הקב"ה. המלחמה בעמלק, כפי שהיא מתוארת בספר שמות, תעיד על חולשתו של אותו דור, שהרי לצרכי המלחמה נזקק משה רבנו לצוות את יהושע לבחור לו סיירת מיוחדת של אנשים לצורך המלחמה, שכן לא היו בעם יוצאי צבא שראויים להילחם.
ארבעים שנה לאחר מכן התהפך המצב. סדרת החינוך הארוכה שעבר העם במדבר חישלה אותו היטב, והיא אפשרה את העברת ביצוע הציווי של מחית זכר עמלק לידי העם. עם שהלך ארבעים שנה במדבר וחי רק על המן, וניצח את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן – יכול יוכל לנצח גם את עמלק. ולא רק זאת, אלא שבעיניו של דור זה נראית מלחמת עמלק הראשונה כמלחמה קלה שדור הנכנסים לארץ יכול יהיה לנצח אותה בקלות, שהרי כל מה שעשה עמלק הוא "ויזנב בך את כל הנחשלים אחריך". לדור יוצאי מצרים שהיה "עיף ויגע ולא ירא א-להים" נדמתה המלחמה כמשימה קשה ביותר שהיה צורך בגיוס כוחות מצד יהושע ועמידה איתנה של משה על הגבעה, ואולם לדור הנכסים לארץ נראה עמלק כגורם שולי שניסה לזנב בשולי המחנה. כך הבשיל לו מהלך של ארבעים שנה, והוא העביר את ביצוע הציווי מידי הקב"ה לידי העם.
האם נוכל להצביע על נקודה נוספת בדרך שנוכל לראות בה את העברת המקל מהקב"ה לעם ישראל במלחמה בעמלק? התשובה היא חיובית והיא נזכרת בפרשתנו. פרשתנו ממוקמת בשנת הארבעים, עמוק-עמוק בעולמם של דור הנכנסים לארץ, וראוי לשים לב לאחת מנבואותיו של בלעם אשר בה הוא מספר כיצד עמלק, שהיה בראש הגויים, יגיע לאבדון: "וירא את עמלק ויאמר - ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד". ואולם אין בכך כדי לומר כיצד יגיע עמלק לאותו אבדון. לשמחתנו, בפסוק אחר, קודם לכך, נוכל לקרוא היטב על מעורבותו של עם ישראל ככוח לוחם פעיל – "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב וקרקר כל שני שת".
קריאת הכיוון הזאת מפיו של הנביא והקוסם הגוי, עוגנה היטב מספר חודשים לאחר מכן בציווי ברור של הקב"ה לעם ישראל: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים".
עדכוני מכס ורגולציה
