לאחר שפרשתנו מצווה אותנו "תמים תהיה עם ה' א-להיך" היא מוסיפה ומספרת לנו על חובת השמיעה אל הנביא: "כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם, אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה - לא כן נתן לך ה' א-לוהיך. נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' א-לוהיך, אליו תשמעון".
לפרשייה הזאת – פרשיית הנביא – קיים אופי דיעבדי מובהק, וכאילו התורה אומרת – אין זה המצב הרצוי, ולא כך היו הדברים מתוכננים מלכתחילה. דברים אלו נאמרים מפורשות על ידי משה רבנו, בהסבירו את הרקע להבאת פרשיית הנביא: "ככל אשר שאלת מהם ה' א-להיך בחרב ביום הקהל לאמר – לא אוסיף לשמוע את קול ה' א-להי, ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד, לא אמות", ובמענה לכך השיב ה' – "היטיבו אשר דברו...נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך".
כוונת הדברים הינה לאותם אירועים שהתרחשו בהר סיני. ייעודו המקורי של מעמד הר סיני היה שמיעת דברי ה' במישרין מה' - "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל, קול גדול ולא יסף", ושיאו של המעמד היה בעלייה של העם אל ההר, אל האש והעשן ("במשוך היובל המה יעלו בהר"). ואולם העם חשש ופחד, לא נענה לאתגר הרוחני, לא המשיך לשמוע ישירות את דבר ה', ולא עלה להר: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-להים פן נמות".
לכך מתכוון משה רבנו בדבריו בפרשתנו – אל התכנון המקורי שביקש לתת את התורה לכל עם ישראל במעמד נבואי רחב ומרהיב (ואולי בהמשך לו העם היה מקבל חזיונות נבואיים נוספים), ואל המרת הדיבור הישיר במסירה למתווך.
כחלוף שנה ממעמד הר סיני התרפק משה רבנו על האפשרות שאולי משהו ישתנה, עת ראה את אלדד ומידד מתנבאים במחנה, וגער ביהושע משרתו שביקש לכלוא אותם - "המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם". אך האירוע הנקודתי לא התפתח לכלל מהלך סוחף, ולהיפך - העם אף המשיך לחטוא, וסופו שסבב שנים רבות במדבר.
להלכה ולמעשה מספקת פרשתנו את קבורתו הסופית של מה שהיה אמור להיות החזון הנשגב והיעוד הרוחני של עם ישראל – התגלות ישירה של ה' לכל העם. ובאים ה' ומשה ומודיעים לעם: לא תהיה יותר התגלות המונית לכלל העם. נביא יהיה לבני ישראל, אך לא כל בני ישראל יהיו נביאים. וכדי לשלול את ההבנה כאילו מדובר בכל אחד ואחד שיהיה נביא לעצמו ולכלל מסביר משה בדיוק שמדובר בנביא המיוחד-מיועד עבור העם, בדיוק כפי שביקש העם במעמד הר סיני.
עד מתי?
סופו של יעוד זה להתהפך. את המועד סתום ובלתי ידוע. סיפר על כך יואל הנביא: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו נביכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו, וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי".
עדכוני מכס ורגולציה
