על החגיגה הגדולה של הקמת המשכן קראנו בשבוע שעבר, והנה, בתחילת פרשתנו אנו קוראים על ספיח של אותה חגיגה - על הדלקת הנרות המנורה שבמשכן, מדי יום ביומו. ומי זכה במצות הדלקת הנרות? אהרון הכהן, אחיו של משה. הוא זה שזכה במצות הדלקת הנרות, שנחשבת למשימה משמעותית וחשובה במשכן.
ונשאלת השאלה מדוע מצוה יפה וחשובה כזאת, של הדלקת הנרות, נדחקה לסוף? ומדוע אהרון הכהן - לא סתם הכהן - הכהן הגדול, היה צריך להיות האחרון בתור, לאחר שכל המשימות במשכן כבר נמסרו ללוויים?
מסתבר שמשהו בדרך השתבש, ולא רק פעם אחת, ומסתבר לא פחות שלאהרון היה כח רצון אדיר, להשתקם, להמשיך ולהתמיד, חרף המציאות הקשה שהוא חווה.
למעשה, אהרון ובניו נועדו בענייני המנורה כבר מלכתחילה, והדברים צוינו עוד בשלב תכנון המשכן והציווי מאת ה' על הקמתו, הרבה לפני הביצוע בפועל. אלא שבא חטא העגל וטרף את הקלפים. אהרון, כידוע, היה מעורב באופן משמעותי במסגרת אירועי חטא העגל, עד שהקב"ה רצה להשמיד את אהרון הכהן, כפי שסיפר משה רבנו. המעורבות של אהרון הכהן שללה ממנו, ולו באופן זמני, מעורבות כלשהי בהקמת המשכן, ולכן מעשי הקמת המשכן, שאירעו ביום א' בניסן לשנה השניה, כולל הדלקת הנרות על המנורה, והעלאת העולה על המזבח, בוצעו על ידי משה רבנו ולא על ידי אהרון הכהן.
אלא שהיתה זו רק השעייה זמנית, שכן לאחר הקמת המשכן הגיעו ימי המילואים – ימי ההרצה של המשכן - שהיו אמורים להחזיר את אהרון הכהן לתפקידו. ימים אלו היוו תהליך של שיקום מעמדו של אהרון הכהן. כל העדה נקהלה אל פתח אוהל מועד כדי שכולם יחזו בהכנסת אהרון הכהן לתפקידו. במהלך היום השמיני, שיאם של ימי המילואים, הקריב אהרון הכהן עגל לחטאת, ואש ה' ירדה מלמעלה, וכך הראה ה' שקיבל את קרבנו של אהרון. ולפי התכנון, באותו מועד או סמוך לו היה אמור להינתן ציוויו של ה' אל משה להורות לאהרון להדליק את הנרות במנורה, ככוונה המקורית.
אבל לא כך אירעו הדברים בפועל, ושוב הדברים השתבשו מצידו של אהרון הכהן.
מה הפעם השתבש? נכון שביום השמיני ירדה האש מהשמים וקיבלה את קרבנו של אהרון, אך בנוסף לכך אותה אש אכלה את שני בניו של אהרון, נדב ואביהוא, שהקריבו אש זרה, והם מתו לפני ה'. איזו טרגדיה נוראית מצידו של אהרון ששכל את שני בניו ביום חגו. ובתוך כך - המשכן נטמא, המזבח נהרס ככל הנראה, וצריך היה לטהר ולשקם את המשכן, ובינתיים, כצפוי בנסיבות הענין, לא הוחזר אהרון הכהן לתפקידו המיועד לו כמדליק המנורה.
בין לבין מודיע ה' למשה, בנבואת פרשת אמור שבספר ויקרא, כי אהרון יחזור בבוא העת לתפקידו וידליק את הנרות. ואהרון ממתין.
מתישהו בתחילת חודש אייר לשנה השנית, זה קורה. הפעם, סוף סוף, התהליך מושלם והמזבח נחנך כיאות, ללא שיבושים ותקלות. ועתה הגיעה ההזדמנות המתאימה להשיב את אהרון הכהן למעמדו: "וידבר ה' אל משה לאמר – דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות".
אהרון הכהן מוכר לנו כמשכין שלום, על פי דבריו של הלל: הוי מתלמידי של אהרון – אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. אבל, נראה שדמותו של אהרון אינה מתמצית בכך, ויש לה רובד נוסף, כי אהרון הכהן הינו אות ומופת לשיקום ולצמיחה בנסיבות טרגיות ביותר.
👇🏻👇🏻 👇🏻
https://youtu.be/ZbAyDX9EgKg
מדוע הדלקת הנרות של אהרון הכהן נדחקה לסוף התור?
צפו בסיפור מרתק של שיקום מההריסות
👇🏻👇🏻 👇🏻
https://youtu.be/ZbAyDX9EgKg
עדכוני מכס ורגולציה
