הפעם נספר על מקרה מצער ביותר של שגיאה וקבעון.
פרשיית מי מריבה המתוארת בפרשתנו - ולא היה מים לעדה ויִקהלו על משה ועל אהרן – העלתה כמובן את השאלה מה חטאם של משה ואהרון שבעטיו הודיע להם ה' – "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". מה היה חטאם של משה ואהרון?
מטרת התלונה מוכרת ממקרים קודמים – רצון וצורך של העם לשתות מים: הפרשייה הדומה ביותר היא זו שמתוארת בספר שמות, סמוך ליציאת מצרים, ברפידים, המכונה - מסה ומריבה: "...ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם. וירב העם עם משה ויאמרו: תנו לנו מים ונשתה. ויאמר להם משה: מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'".
אלא שקיים שוני גדול בציר הזמן. אנחנו מצויים בשנה הארבעים לשהייתם של בני ישראל במדבר, ערב הכניסה לארץ, ולכן גם אם התלונה מוכרת לנו ממקרים קודמים, הרי שמדובר בענין חדש לגמרי, כי מדובר בתלונה של דור הנכנסים לארץ ולא דור היוצאים ממצרים.
אלא שאם מדובר בתלונה ממוחזרת, שבה העם, בשנת הארבעים, ביושבו בקדש, חוזר על אותה תלונה, שנאמרה כמעט לפני ארבעים שנה ברפידים, קשה להבין מדוע ה' מגיב בהבנה לתלונת העם ומבקש ממשה להוציא מים מהסלע? מדוע ה' אינו מכה בעם? האם העם לאחר ארבעים שנה לא השכיל להבין שיד ה' לא תקצר?
התשובה לכך היא שקיימים שינויים מסויימים בתוכן התלונה: בעוד שברפידים מתלונן העם ומטיח במשה: למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא...", הרי שאצלנו מלין העם ואומר: "ולמה העליתֻנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות".
התלונה ברפידים אירעה לאחר שעם ישראל שזה עתה יצא ממצרים נכנס למדבר והבין שנגמרו לו המים. או אז נכנס העם לפאניקה עצומה וביקש לשתות, כי הרגיש שהוא במדבר בסכנת חיים. בפרשתנו, מצבו הנפשי של העם שונה לגמרי. הוא נמצא בשנת הארבעים והוא יודע שהוא עומד להיכנס לארץ ישראל וזוכר ויודע שה' מסוגל לספק לו מים, אלא שקצה נפשו של העם במדבר והוא רוצה כבר להיכנס לארץ ישראל, ולכן העם אומר מלין: " ולמה העליתֻנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות" – דהיינו למה אנחנו לא נכנסים לארץ ישראל? לא זיכרון מצרים מניע את העם, אלא הרצון להיכנס כבר לארץ ישראל, יעד שאבותיהם כשלו בו.
בואו וראו את ההשוואה המרתקת לדברים הפוכים שאמרו דתן ואבירם לפני כ - 38 שנים: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, להמיתנו במדבר...אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, ותיתן לנו נחלת שדה וכרם". דתן ואבירם מביטים אחורה – אל ארץ זבת חלב ודבש של מצרים, ואילו העם בפרשתנו מביט קדימה אל מקום זרע ותאנה וגפן ורמון.
המוטיבציה החזקה של העם להיכנס לארץ ישראל הבהירה היטב לה' שהדור החדש אין דור של ממרים כדור אבותיו, אלא דור אחר, שכבר קצה נפשו במדבר ובקשיים הנלווים אליו (צמא) והוא מבקש מה' לממש את הבטחתו ולהיכנס לארץ. לכן ה' נענה ברצון לבקשתו וסיפק לו מים.
משה ואהרון, לעומת זאת, לא הפנימו את השינוי. מבחינתם דובר בתלונה ממוחזרת. הדור שבקדש הינו תבנית נוף דור אבותיו, זה של רפידים, ואין חדש תחת השמש. לשיטתו של משה, זהו עם של ממרים, ולכן מטיח בו משה "שמעו נא המורים". ובעוד זמן לא רב, בהגיע העם לערבות מואב, יאמר משה לעם "ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם". עם קיבעון כזה ביחס לעם, ועם אי ראיית השינוי שחל בעם, לא יוכלו משה ואהרון להכניס את בני ישראל לארץ ישראל.
עכשיו אפשר להיווכח בנקודה מופלאה שממחישה את הטעות הפטאלית הזאת של משה רבנו. ה' מצווה את משה רבנו לקחת את המטה ולהקהיל את העדה, ומשה רבנו מבצע: "ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר ציווהו". שמתם לב להבדל? משה לוקח את המטה מלפני ה'. לא סתם את המטה. ומה ההבדל? הבדל עצום. כי היו באמת שני מטות: מטה אחד הוא המטה הידוע שאיתו משה נתן את האותות במצרים, קרע את ים סוף ועוד ועוד. זה מטה ההנהגה הקלאסי של משה רבנו שליווה אותו שנים רבות. אבל היה עוד מטה – מטה המחלוקת והמרידה - המטה של אהרון הכהן שקראנו עליו בפרשת קורח - המטה שהוציא פרחים ושקדים, המטה שבאמצעותו הוכיח הקב"ה שהוא בחר בשבט לוי. והמטה הזה היה מונח לפני ה', ועליו הצטווה משה: השב את מטה אהרון לפני העדות, למשמרת לאות לבני מרי". לאות לבני מרי.
וכשמשה רבנו שומע את ציווי ה' לקחת את המטה, הוא טועה לחשוב שמדובר במטהו של אהרון שמונח לפני ה', בשעה שהכוונה היתה למטה הרגיל שלו. ומשה רבנו מבין, מבין בטעות, מבין בטעות בשל הקיבעון, וזה מתחבר לו יפה מאד, שמדובר במהלך שנועד להראות את המרי של בני ישראל, שהרי המטה שהוא השתמש היה מונח לפני ה' למשמרת, לאות לבני מרי, ולכן הוא מכה במטה ואומר לעם ישראל שמעו נא המורים.
וכל זה – טעות גמורה, טעות פטאלית, כי כאמור תלונת בני ישראל באה ממקום אחר, אך משה רבנו, בשל הקבעון לא הבין עמדה זאת, ולפיכך גם לא יכל ולא זכה להכניס את בני ישראל לארץ ישראל.
עדכוני מכס ורגולציה
