גיל נדל משרד עורכי דין

 

בשא019226/02 בתיק עיקרי:ת"א 001920/02 שבו מכשירי כתיבה ואח' נגד מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ ואח'

 

החלטה

בעקבות תלונת משיבים 2 ו-3, ראש אגף תפיסות באגף המכס ומע"מ באוצר עשה שימוש בסמכות הנתונה לו על פי סעיף 200א'(א) לפקודת המכס ועיכב משלוח טובין שיובא לישראל על ידי המבקשים בשל היותו חשוד כמפר זכויות בסימן המסחר KANGAROהרשום בשם משיבים 2 ו-3. הסימן רשום במדינות נוספות כמו הודו וגרמניה.

בקשה לביטול רישומו של הסימן תלויה ועומדת בפני רשם הפטנטים, כשעילת הבקשה הטענה כי הסכם משפחתי לחלוקת רכוש שנערך בהודו בין משיב 4 ואחיו בטרם בוצע הרישום ואשר הועלם מידיעת הרשם, קובע כי הזכויות בסימן הרישום יהיו דווקא לאחיו של משיב 4, ממנו רכשו המבקשים את הטובין שבמחלוקת.

הליכים משפטיים בשאלת תוקפו של ההסכם המשפחתי והזכות לשימוש בסימן שנקבעה בו תלויים ועומדים בפני ערכאות שונות בהודו ובגרמניה.

בישראל תלויות ועומדות בין הצדדים 2 תביעות משפטיות בשאלת זכות השימוש בסימן המסחרי. תחילה הוגשה תביעה לצו מניעה בתיק אז' 1774/02, במסגרתה התבקש צו מניעה זמני בבש"א 12070/02, ויומיים לאחר דחיית הבקשה לצו מניעה זמני בבש"א 12070/02 הוגשה התביעה בתיק אז' 1920/02, במסגרתה הוגשה הבקשה שבפני.

המבקשים טוענים כי מאחר והבקשה לסעדים זמניים בבש"א 12070/02 נדחתה, היה על המשיבים לדווח עליה ולצרף העתק ממנה לרשויות המכס עת פנו בבקשה לעיכוב הטובין, וכי בעקבות ההחלטה בבש"א 12070/02 אין מקום להוסיף לעכב את הטובין.

עמדת המבקשים מקובלת עלי. 

אכן, ההחלטה בבש"א 12070/02 לא התבססה על הכרעה במחלוקת בנושא תוקף רישומו של סימן המסחר ואפילו לא על הערכת סיכויי הצלחת התביעה, כי אם על השיהוי בו לקתה הבקשה, אולם למרות זאת משמעותה של ההחלטה היא שאין מקום למנוע מהמשיבים לשווק את הטובין הנטענים להיות מפרים עד להכרעה בתביעה לגופה.

כשזו הכרעת בית המשפט, אין מקום לעקוף את ההחלטה ולעקרה מתוכן על ידי עיכוב אדמניסטרטיבי של הטובין על ידי פקיד המכס. כך מתחייב מהגיונם של דברים, וכך מתחייב גם מהוראות פקודת המכס התולות את הסמכות להוסיף לעכב את הטובין בפניות המתלונן לבית המשפט בתוך פרק זמן קצוב. תכליתה של התליה זו להכפיף את השימוש בסמכות העיכוב להחלטות בית המשפט בהתדיינות בין המתלונן בפני רשויות המכס על הפרת זכויותיו ובין בעל הטובין.

הגשת התביעה החדשה אינה מעלה ואינה מורידה, שכן טענת השיהוי על פי ההכרעה בבקשה לסעדים זמניים בבש"א 12070/02 עומדת למבקשים (כהגדרתם בבקשה שבפני) בכל פרק הזמן מאז הגשת התביעה הראשונה ועד להכרעה בה.

לאור האמור לעיל החלטתי להיעתר לבקשה.

המשיבים, במאוחד ובנפרד, ישלמו למבקשים הוצאות בקשה ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

אני משהה את ביצוע החלטתי ב-24 שעות כדי לאפשר למשיבים לבקש עיכוב ביצוע.

 

ניתנה היום ט"ו בכסלו, תשס"ג (20 בנובמבר 2002)

י. זפט, שופט           

 

לראש העמוד