פסק דין
מבוא
1. ההכרעה הנדרשת בפסק הדין היא במחלוקת הדעות בדבר טיבו של בניין, כמעשה אמן – אדריכלי, והאם שינוי הבניין ושיפוצים בו מהווים פגיעה בזכות היוצרים של מתכננו.
בענייננו - יסוב הדיון סביב עבודות השיפוצים והשינויים שביצעה עיריית עפולה במהלך שנת 2001, בקומפלקס היכל התרבות ומבנה הספריה הציבורית שבתחום שיפוטה העירוני, והאם היה בהם כדי לפגוע בזכות קניין רוחני או חוזי של התובע.
השאלה היא - כיצד יש ליישב – בין - האינטרס של בעל הבנין הרשאי לצפות לכך שיוכל לעשות בו ככל העולה על רוחו, ולהתאימו לצרכיו ולטעמו המשתנים ללא צורך להיזקק לאותו אדריכל, בלא להיות כבול בתפיסה שהולידה את היצירה המקורית, לבין האינטרס של מניעת סילוף, פגימה, הפחתת ערך או שינוי אחר ביצירה האדריכלית שיש בהם להעלים או לפגוע במרכיביה היצירתיים, הפוגעים בכבודו של האדריכל היוצר.
מילים אחרות - האם בפנינו יצירה אדריכלית, אשר השינוי שבוצע בה מגיע כדי הפרת זכויות יוצרים של האדריכל - בבחינת "ארור מסיג גבול רעהו" (דברים כ"ז, י"ז).
2. השאלה היא שאלת היקף חבותה של העיריה בשמירה על מאפייניהם היצירתיים והארכיטקטוניים של מבני ציבור המצויים בתחום שיפוטה, בעת ביצוע תיקונים ושיפוצים בהם, נוכח התפיסה המודרנית של האדריכלות - המייחסת לה שילוב של שאיפות תועלתיות ואומנותיות, אלה בצד אלו.
הרקע למחלוקת
3. ראשית מעשה - בסוף שנות השבעים כאשר ביקשה עיריית עפולה להקים היכל תרבות עירוני במקום ועל גבי מבנה קיים, אשר שימש במשך עשרות שנים כבית קולנוע - "קולרון".
4. לשם כך, בתאריך 15.3.1980 נחתם בין העיריה, לבין התובע, אדריכל מוערך ובעל שם, הסכם תכנון, ובו נמסרו לביצועו של התובע עבודות התכנון הכרוכות בהתאמתו של בית הקולנוע למבנה של היכל התרבות.
5. לאחר שהושלמה בנייתו של היכל - התרבות , הזמינה הסוכנות היהודית מאת התובע, במימונה את תכנונו והקמתו של מבנה של ספרייה ציבורית, בצמוד להיכל התרבות. בנייתו של מבנה הספרייה הסתיים ב- 13.4.1986.
המחלוקת:
6. בשנת 2001, ביצעה העיריה שיפוץ במבנה היכל התרבות - בכניסה למבנה ובאולם, לרבות שינוי מיקומם תאי השירותים אשר מוקמו קודם לכן בקומת המרתף של המבנה, החלפת הזכוכית בויטרינות שבחזית מבנה היכל התרבות - בקיר מצופה באבן שיש , כמו כן נצבעו בליטות קירותיו החיצוניים של מבנה היכל התרבות והספרייה, כך שתהא התאמה בינם לבין הקירות בחזית היכל התרבות.
7. לטענת התובעים, עבודות השיפוץ הללו שבוצעו בקומפלקס בוצעו ללא הסכמתם ואף ללא ידיעתם, והם מהווים שינויים מהותיים המשנים ופוגעים באופן משמעותי בחזית החיצונית של הקומפלקס, במרכיביו היצירתיים ובאיכויות הארכיטקטוניות המעניקות לו את אופיו כיצירה.
8. עמדת הנתבעת היא כי עבודות השיפוץ שנעשו בשנת 2001, הם שינויים מזעריים שנעשו תוך הקפדה על המודל התכנוני שהיה קיים מלכתחילה בקומפלקס.
זאת כאמור, לעומת גירסת התובעים כי נוצר שינוי מהותי אשר פגע בחזותו החיצונית והארכיטקטונית של המבנה ובמרכיביו היצירתיים.
9. הצדדים חלוקים בשאלה אם מבנה היכל התרבות והספרייה הינם בבחינת "יצירה אדריכלית" הראויה להגנה, כמשמעותה בחוק זכויות היוצרים, והאם השינויים שנעשו פוגעים בקומפלקס המבנים ומהווים פגיעה בזכויות היוצרים - והאם יש לתובעים כאלה.
מבנה היכל התרבות והספרייה - יצירה אדריכלית:
10. שני אדריכלים ישראליים בעלי שיעור קומה בעולם האדריכלות הישראלי, אדריכל אריה שילה (מומחה מטעם התובעים) ואדריכל עמי שנער (מומחה מטעם העיריה) בחנו בחוות דעתם ובעדותם בבית המשפט, את הקומפלקס של היכל התרבות והספרייה בעפולה - וקבעו כי על פי הקריטריונים המקצועיים המוכרים להם - המדובר ביצירה אדריכלית. בכך ניתן להסיק אף מעדות מהנדס העיר, מר מרדכי כהן (ראה פרק ג' לחוו"ד אדריכל שילה, ראה: עמ' 102 לפרוטוקול עדות שנער מול שורה 8, ראה סעיף 28 לתצהיר מרדכי כהן). בכל מקרה - המבחן בסוגייה זו הוא מבחן משפטי, ועל ההלכה הרלוונטית אעמוד להלן.
11. על פי חוות דעת המומחים האדריכלים, הקומפלקס של היכל התרבות והספרייה, מעוצבים כגושי בניין מאסיביים וברורים, תוך הבחנה ביניהם כאלמנטים נבדלים בשילוב גיאומטרי בין מישורים מלבניים לקווים מעוגלים ומשופעים. מבנה היכל התרבות הוא ברובו קופסא אטומה בגובה של כ - 3-4 קומות, מחופה אבן נסורה, ועליה גג אסבסט מעוגל בגוון אדום. לכיוון מזרח מודבקות לחזיתות המבנה מעין בליטות, בגובה קומה אחת, ולהן גג בטון משופע המתחבר לקיר העיקרי של החזית. כך גם לצד דרום, אך כאן הבליטות הן בגובה כשתי קומות. בליטות אלה שהינן אטומות היו מחופות בטיח / נסורת שיש בגוון אפור כהה / שחור. באזור הכניסה הראשית אשר בקיר המזרחי, בליטות עשויות זכוכית כהה שהיוותה חלק מדופן מבואת הכניסה. הבליטות הללו מחולקות כל כ - 4 מטרים על קיר ניצב הבולט מעט ממישור הבליטה ואשר מחופה אבן נסורה כדוגמת החזית העיקרית. הגוון השחור של הבליטות הוא שיצר מוטיב קלידי פסנתר. גג המבנה מתוכנן בטכנולוגיה לא שיגרתית, ומעוצב בקווים מעוגלים המרככים את המסה של גושי הבניין ומרמזים על יעודו למופעים ומוסיקה.
12. כרעיון תכנוני - עיצובי של הקומפלקס, עשה התובע שימוש בשני מוטיבים מאפיינים - האחד מוטיב מעולם המוזיקה - ע"י יצירת מבנה היכל התרבות כדמוי כלי נגינה - פסנתר כנף בגמלוני המבנה, כאשר בחזית הדרומית מעוצב אלמנט הנראה כקלידי פסנתר, תוך שימוש באבן בגוון בהיר מול אפור פחם בין ממדי המסגרות הצרות ורוחב המילואות שביניהם.
13. היכל הספרייה כולל מוטיב שני - אזכור מעולם הספרים - בדמוי מדף עם ספרים בחזית המזרחית בפרופורציות שונות ובצבעים שונים: כאשר היפוכו - בחזית הדרומית - מתיישב עם הדימוי המוסיקלי לקלידי הפנסתר (ראה: תמונה ת/5).
13.א. ההגנה על מעשה אדריכלי כיצירת אמנותית נדונה בע.א 448/66, לב ואח' נ' המשביר המרכזי ואח', פד"י ט"ז בעמ' 2688, ושם נחלקו הדעות בשאלה מתי ייחשב בניין כמעשה אמן אדריכלי הראוי להגנה.
כב' הנשיא, שמעון אגרנט קבע (בדעת רוב) המבחן:
"המבחן היחיד שלפיו מצווה בית המשפט להכריע בשאלה הנדונה, הוא המבחן אם "הבניין" שהוקם ושיש לראות בו ביטוי מקורי לרעיון שסיגל לעצמו האדריכל, הוא בעל "רמה אמנותית". ברי, כי במבחן זה יש להשתמש מתוך הבחנת סגולותיו "האינטרסנטיות של הבניין" והערכתן, ואין צורך לקיים תהליך של השוואה ודירוג ביחס לערכן האמנותי של יצירות אדריכליות אחרות, שהפכו להיות נכס אמנותי לדורות"
(עמ' 2699).
"היוצא מזה כי אין הכרח שהיצירה, בעל הרמה האמנותית, תגרום הנאה אסתטית אוניברסלית וערכה האמנותי של היצירה אינו תלוי בכשרונם של הרבים להעריכה; המבחן האמיתי לעניין זה טמון במידת הסיפוק וסוג ההנאה שהוא מקנה למי שמסוגל להעריכה יותר.
”דין זה חל - ואולי ביתר שאת - גם בשטח היצירה הארכיטקטונית, בה עשויים האספקטיים התועלתיים והאסתטיים לשמש כערבוביה, הלא, כדי ש"הבניין" שהוא מתכננו, יצור רושם אסתטי, אין האדריכל האמן נזקק אך ורק או תמיד לאמצעי הקישוט, האורנמטציה והצבע, אלא הוא סומך גם ולעיתים בעיקר - על אותם העקרונות והמידות - בין מכניים ובין אחרים העשויים להקנות לבניין את צורתו המיוחדת, כגון, למשל, העקרונות של גודל, הרמוניה, פרופורציה, סימטריה, אור וצל, וכיוצא בהם" (עמ' 2700-2701).
השופט אגרנט קובע את הכלים, בהם ישתמש בית המשפט על מנת לקבוע, אם לפניו יצירה הראויה להגנה, באומרו כי בית המשפט יזקק לחוות דעת של מומחים לדבר וגם אם לא שוררת תמימות דעים ביניהם. הרי:
""אם השתכנע השופט, על סמך חוות דעת מומחים, שיש לה משקל - כי הבניין הנדון אסתטי בצורה מקורית, כי אז חייב הוא לזכות את האדריכל התובע בהגנת החוק בגין אותו בנין או חלק. אם ההנחיה הזו היא נכונה, כי אז אין זה חשוב, שעיקר החידוש, באשר לצורה שלבש הבניין נושא התביעה, נעוץ במטרתו התועלתית, ובלבד שהיא מספקת גם את הדרישה של גרימת הנאה אסתטית. על אחת כמה וכמה שאין הכרח וכאן חוזר אני למבחן שקבע חברי הנכבד - כי החידוש יהיה בעל ערך "אמנותי כביר..." (עמ' 2702). ”
התפיסה המודרנית של אדריכלות מייחסת לה שילוב של שאיפות תועלתיות ואמנותיות, אלו בצד אלו. גישה זו עולה גם מן הספרות המקצועית (ראה האדריכל פרופ' ברונו צבי במאמרו encyclopedia of world art,1968, revised printing. I vol)) p. 662-666 "article on architecrure
הערך "אדריכלות" מוגדר על ידי פרופ' י' רטנר באנציקלופדיה העברית (כרך ה') 704:
"אדריכלות: .... אמנות הבניה שתכליתה התאמת הבניינים לצרכים מסויימים ועיצובם הנאה... בארכיטקטורה מתאחדות שאיפות טכניות ואמנותיות. אין התכלית הסופית שלה מצומצמת בפעולות הבניה למטרות תועלתיות בלבד, אלא היא מכוונת אף למילי תביעות מסוימות של היוצר."
13.ב. אדריכל אריה שילה מתאר בחוות דעתו אגב תיאור הקומפלקס, את הייחודיות בעיצובו של אדריכל מוססקו.
התובע, אדריכל מוססקו, רואה בקומפלקס היכל התרבות והספריה יצירת אמנות אדריכלית בין השאר. מבקריו של התובע - מהנדס העיר, מרדכי כהן, ואדריכל עמי שנער, טוענים כי אין שום ייחודיות בבניינים. לדעתו של מר כהן, לא ניתן לזהות בבניין את דמוי פסנתר הכנף.ו
גם אם התובע, אדריכל מוססקו, עשה שימוש בנושא קיים: "פסנתר", מדף ספרים , תבליטי זכוכית או אבן - די בכך שהשקיע ביצירה מאמץ וכשרון עצמאיים משלו שמקורם בו - והיצירה תהיה מוגנת.
אני מעדיפה את חוות דעתו של אדריכל אריה שילה ועמדת התובע לעניין איכותו של בניין היכל התרבות והספריה, כיצירת אמן אדריכלי. השתכנעתי מחוות הדעת האדריכליות כי בקומפלקס היכל התרבות והספריה, כי מידות הקומפלקס שהקנו לו את צורתו המיוחדת, יש לראות בו ביטוי מקורי לרעיון שסיגל לעצמו התובע, והוא בעל אספקטים תועלתיים ואסטתיים בעלי ערך אמנותי כיצירה.
חיזוק למסקנתי מצאתי דווקא בעמדתו של אדריכל שנער המתאר את החלפת התבליטים "קלידי פסנתר" כאלמנט ידוע מזכוכית באבן, כפתרון יצירתי ומענה אקלימי. עמדה זו עולה בקנה אחד עם התרשמותי ומחומר הראיות שהיה לפני, כי הבניין עונה לקריטריונים שעל פיהם יש לסווגו כיצירת אמן אדריכלית. וראה גם תמונות ת/4 ת/5.
פגיעה בזכות היוצרים - "הזכות המוסרית"
השאלה אם שנוי - שיפוץ בבניין שהוא מעשה אמן אדריכלי, מהווה פגיעה בזכות היוצרים של מתכננו.
מענה לשאלה זו מצריך בחינת אינטרסים שונים הראויים לאיזון והגנה. זכות הקניין שהוכרה כזכות יסוד - מבטאת בין היתר אף את האינטרס האישי של בעל המבנה,הרשאי לצפות לכך כי במהלך שיפוץ המבנה יוכל להתאימו לצרכיו ולטעמו המשתנים עם חלוף העתים, ללא צורך להזקק לאותו אדריכל ובלא להיות כבול בתפיסה שהולידה את הבניין המקורי.
מנגד - ניצב האינטרס של הארכיטקט היוצר - שהוא במידה רבה גם אינטרס של החברה -
לשמור על יצירתו ועל אופיה האמנותי לבל תיפגם, תסולף או תשונה ועל ידי שמירה זו לעודד יצירתיות אדריכלית, המוסיפה פאר והדר לסביבה בה ממוקם המבנה.
14. על האדריכלות כיצירת אמנות - פלאסטית מוכרת, עמד כבר פרופ' מרדכי מרטין
בובר, בפתח דבר שכתב לספרו של האדריכל פרופ' ברונו צבי "בחללה של אדריכלות", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשי"ח, באלו המילים:
"מכל האומניות הפלסטיות האדריכלות היא אב וראשון; היא המכשרת את ביאת חברותיה לעולם, ובצילה הן חיות... מכל האומניות הפלאסטיות האדריכלות לבדה מוסיפה לעמוד בתוך המציאות הגמורה של חיי אדם בצוותא. ודבר זה כרוך בגופו של טבעה, שאינו כשל חברותיה, הרי שלא כמותן אין היא עושה כתבנית עצמים שבחלל, אלא מפלשת היא את החלל עצמו וצרה בו צורה. לפיכך שונה שינוי עקרוני ראיית בניניים מראיית ציורים ופסלים. עומד אתה... אם לפני החזית או בכל מקום אחר, וקולט אתה מה שניתן לקלוט בדרך זו, הרי שאינך מקבל אלא כדי רמז בלבד, ואפילו הוא רמז מהודר עד למאוד, להוויתו של הבניין. רצונך לקבל יותר מרמז עליך לעבור בכל הבניין, ולהסתכל בכל מערכתו כולה, מבחוץ ומבפנים, ולהכיר את כל ממשותה של דמות כבירה זו, כביכול, בכפות רגליך, עד שכל רשמיך יתאחו ויהיו להבטה אחת לתוך שלמותו של הבנין. האדריכלות דורשת ראיה ממין מיוחד, היא דורשת ליכוד השקפים והבטה סינטתית".
15. לאמן - האדריכל יש שליטה בצורתה וברכיביה הסופיים של היצירה. זכותו של האמן - האדריכל, לקבוע את צורתה הסופית של היצירה, וזכותו שהיצירה תישמר כפי שיצר וקבע אותה - זהו חלק מרכזי מזכותו המוסרית.
16.באומרו "הזכות האישית (Dorit Moral) בדיני זכות היוצרים (מחקרי משפט כרך ז' (תשמ"ט) עמ' 51, בעמ' 55 מרחיב ומבהיר פרופ' י. ויסמן כי הרציונל של "הזכות המוסרית" הוא שהיצירה היא ביטוי לאישיותו של היוצר וההגנה על זכות זו נועדה לגונן על הקשר המיוחד שבין המחבר ליצירה:
"הבסיס להכרה בזכות האישית של היוצר טמון בהנחה שאין להתייחס ליצירה המוגנת על פי דיני זכויות יוצרים כאל נכס רגיל אחר של אדם. כלפי ניירות ערך, או ייבול חקלאי דרך משל, יש לבעלים בדרך כלל יחס רכושי - כלכלי ותו לא.
לעומת זאת כלפי שיר, תמונה, פסל (יצירה ארכיטקטונית - ד.מ) וכדו' יש ליוצר בנוסף ליחס הרכוש גם יחס אישי.
היצירות האלה מבטאות את אישיותו של היוצר, וההגנה על הזיקה האישית שיש ליוצר ביצירתו היא התכלית של הזכות המוסרית".
Droit Moral""
17. על כן אין כל חשיבות או משמעות לשאלה אם מאן דהוא אוהב את היצירה אם לאו, אם הוא מזהה בה את המוטיבים אליהם כיוון היוצר, אם לאו.
לא ניתן להתווכח עם אמן לגבי מקור ההשראה שלו, או מה ראה בעיני רוחו כאשר תכנן משהו. (פרוטוקול עמ' 107 שורות 3-7).
18. במילים אחרות היצירה האומנותית האדריכלית כאב וראשון לאומנויות הפלסטיות
זכתה בהגנת המחוקק והכרתו בזכות המוסרית של האדריכל היוצר ביצירתו האמנותית. סעיף 4 א' (2) לפקודה הכיר בזכות המוסרית של היוצר ביצירתו האמנותית, ויצירת אמן אדריכלי בכלל זה. אין הוראת הסעיף מטפלת בעניין שינויים ביצירות ארכיטקטוניות. וזו לשון הסעיף 4 א' (2) הקובע:
(2) מחבר זכאי שלא יעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה.
19. השאלה היא, האם דבר הפגיעה בכבודו או בשמו של האמן, מתייחסת לכל "סילוף, פגימה או פעולה שיש בה משום הפחתת ערך"- או שהיא מתייחסת רק לכל פעולה שיש בה משום "הפחתת ערך".
20. כב' השופטת שטרסברג כהן, עמדה על פרשנותו של הסעיף בת.א. (חיפה) 977/86 - פרופ' אבשלום טאו נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל בע"מ,פס"מ כרך תשנ"ב , חלק 3, עמ' 90, עמ' 109: ”נראה לי, כי יש לפרש את הסעיף כך, שהסיפא המתייחסת לפגיעה בשמו או בכבודו של המחבר, תפורש כמתייחסת גם לרישא של הסעיף, ובאופן כזה כל השינויים למיניהם, המוזכרים בסעיף, יהוו פגיעה בזכות היוצרים אם גרמו לפגיעה בשמו או בכבודו של המחבר. את הביטוי "פגיעה בשמו או בכבודו..." יש לפרש פירוש מרחיב, הכולל גם פגיעה ביצירת עצמה על ידי שינוי משמעותי הפוגע במאפייניה היצירתיים או שוללם, שכן, שינוי כזה יש בו משום פגיעה בכבודו של היוצר כאמן.
נראה לי כי סילוף, פגימה, פעולה שיש בה הפחתת ערך, או שינוי אחר ביצירה, שיש בהם כדי לבטל, להעלים, או לפגוע במרכיביה היצירתיים, פוגעים בכבודו של המחבר, ולפיכך, אם אכן התוספת מהווה שינוי כזה, יש בה משום הפרת זכות היוצרים של מחברה".
מכאן השאלה - האם השינויים שבוצעו בשיפוץ היכל התרבות והספריה - אשר קבעתי כי הוא מעשה אמן אדריכלי, מהווים פגיעה בבניין - ואם כן, מה הן התרופות העומדות לתובע.
הבעייתיות של הנושא לא נעלמה מעיני המחוקק הישראלי וניתן, אולי, למצוא ביטוי מה לגישתו בסעיף 9 לחוק, בו נקבע:
”הגבלה על תרופות לגבי אדריכלות:
(1) אם הוחל בבנייתו של בניין או של כל מבנה אחר המפר או שיהא מפר, לכשיושלם, את זכות היוצרים ביצירה אחרת, לא יהא בעל זכות היוצרים זכאי לקבל צו מניעה או צו איסור למניעת בנייתו של הבניין, או המבנה, או לקבל צו להריסת הבניין או המבנה. "
נראה, שכאן ביטא המחוקק כוונה למנוע מאדריכל לעצור בניית בניין, גם אם יש לו זכות יוצרים בו וגם אם הבניין מפר, או יפר כשיושלם, זכות זו.
הקביעה הנ"ל היא במישור התרופות ולא במישור הזכות המהותית עצמה. אין בשלילת תרופות מסויימות המנויות בסעיף כדי לפגוע בעצם ההכרה בזכות ובסעדים אחרים הקבועים בדין עקב פגיעה בה.
בכך נראה לי, שהושג האיזון המתאים בין האינטרסים המנוגדים עליהם דובר לעיל.
האם השינויים שבוצעו במבנה היכל התרבות פוגמים ביצירה ומפרים את זכות היוצרים:
21. אין מחלוקת שמבנה ההיכל והספריה מהווים יצירת אדריכלות ומעשה אמן אדריכלי. אין חולק שבוצע שינוי ביצירה - שיפוץ מבנה היכל התרבות והספריה.
לטענת התובעים - בביצוע השינויים, רמסה העיריה את היצירה ושינתה אותה לבלי היכר; מנגד - טוענת העיריה כי עשתה שינויים בחזות המבנה ושינויים פנימיים הם שינויים מינוריים אשר נערכו בעיקר בשל הבעייתיות שהתגלתה במבנה. אין בכוונתי לדון בטיבם של השינויים שביצעה הנתבעת - כשלעצמם - ולסווגם כיצירה אדריכלית,מאחר שגם אם הם בעלי איכות גבוהה - עדיין נשאלת השאלה אם יש בהם כדי לסלף, לפגום או לשנות את מבנה היכל התרבות והספריה.
22. על מנת לבחון את מהות השינויים שבוצעו - נשוב לתיאור הקומפלקס. בתצהירו מתאר התובע את דימוי מבנה היכל התרבות אליו כיוון כשל פסנתר כנף, המתבטא "בלובן המבנה בקונטרסט ללוחות הכהים "הקלידים" וצורתו המעוגלת של הגג (סעיף 5 לתצהיר התובע), אשר יוצרים במשולב את אפקט פסנתר הכנף. "הקלידים" בוטאו לא רק בהבדלי הגוונים אלא גם בשימוש בחומר שונה - מהמרינה (פתיתי שיש) בצבע אפור פחם, כנגד אבן לבנה (עדות התובע בעמ' 51).
בדיאלוג עם דימוי פסנתר הכנף, תכנן התובע במבנה הספרייה אלמנט משלים, המדומה למדף ספרים שגם הוא מתבטא בגווני המבנה ובשילוב החומרים. שני האלמנטים היצרתיים של קלידי הפנסתר ושל מדף הספרים, נראים היטב בתמונות הקומפלקס המקורי ת/4 ות/5.
23. על שלוש פגיעות עיקריות ביצירה הארכיטקטונית מלינים התובעים.
א. פגיעה בחיצוניות המבנה עקב שינויי גוון הטיח בקטעי החזית הבולטים משחור לבז' - ירקרק. ביטול "הקלידים" ו"מדף הספרים". כתוצאה מכך טוענים התובעים נגרמה פגיעה באיכותו הארכיטקטונית של הקומפלקס.
ב. פגיעה בחיצוניות המבנה עקב ביטול קיר הזכוכית הכהה ליד הכניסה הראשית, אשר מאחוריו נבנו השירותים ע"י העיריה, לאחר שבוטלו אלה מקומת המרתף.
ג. עקב השינוי של בניית תאי שירותים והצבתם בקומת המבואה להיכל התרבות, הוקטנה מבואת הכניסה ופגעה בה כשדלתות השירות פונות למבואה, ביטול השקיפות שלה, ובכך פגיעה כוללת באיכויות האדריכליות של המבואה.
הפגיעה הראשונה:
24. השאלה היא האם אבד המוטיב של "קלידי הפסנתר" ו"מדף הספרים" של הבליטות שהיו בגוון שחור כאשר נצבעו בשיפוץ 2001 בגוון בז' / ירקרק.
בחוו"ד אדריכל עמי שנער מטעם העיריה בעמ' 3 סעיף 4 (ב), הוא קובע:
"אינני מצליח לראות במבנה מוטיב ("קלידי פסנתר") כזה במיוחד".
גם מהנדס העיר, מרדכי כהן מעיד בסעיף 7 לתצהירו כי הוא עצמו אינו רואה במבנה היכל התרבות והספרייה את המוטיבים (קלידי פסנתר ומדף ספרים).
אלא שאין כל חשיבות לעובדה שאדריכל שנער ומהנדס כהן אינם מזהים את אותו מוטיב שראה התובע, המתכנן היוצר.
"יוצר יכול לפעמים להעלות איזה מוטיב שהוא באמת אישי לחלוטין, ואף אחד לא מבין אותו ולא מקבל אותו בהכרח..." (עדות שנער בעמ' 107 לפרוטוקול שורות 8-13).
אדריכל שנער העיד כי אנשים שונים, יכולים לראות ולפרש מוטיבים שונים ביצירה באופן אחר (עמ' 107 לפרוטוקול, שורה 7). בכך, אין כדי להעלות או להוריד מקיומם של המוטיבים היצירתיים בעיני יוצרם או מהפגיעה ביוצר עקב העלמתם, או טשטושם.
ובלשונו של כב' הנשיא שמעון אגרנט:
"ערכה האמנותי של היצירה אינו תלוי בכשרונם של הרבים להעריכה. המבחן האמיתי לעניין זה טמון במידת הסיפוק, וסוג ההנאה, אשר הוא מקנה למי שמסוגל להעריכה יותר"(ע.א 448/66, לב ואח' נ' המשביר המרכזי, פד"י ט"ז, 2688, בעמ' 2701).
25. לגישתו של אדריכל שנער, לאחר שהטיח המקורי הכהה על הבליטות, נסדק והתקלף, היה הכרח לחדשו. לטעמו - אין כל רע בגוון הטיח הבהיר (בז'-ירקרק) שבוצע על ידי הנתבעות, ולטעמו אף שיפר את החזות האדריכלית של המבנה ו"הרגיע" אותה מעט (סעיף 4 (ד) לחוו"ד שנער).
26. הנה כי כן, אף לעמדתו של אדריכל שנער שנוי הצבע של 'הבליטות', - לצבע בז' "הרגיע" את החזות האדריכלית. דהיינו, ממשהו "קשה" - שחור - למשהו "רגוע" - בז'. דהיינו העיצוב האדריכלי של האלמנט אשר לגירסת התובע נראה כקלידי פסנתר, שנעשה תוך שימוש בחומרים - אבן בגוון בהיר מול פתיתי שיש בגוון אפור פחם, אשר יצר מתח בין מימדי המסגרות הצרות של הבליטות ורוחב המליאות שביניהן - נצבעו או צופו בחומר בגוון דהוי - עד כדי טשטוש ההבדל בין המסגרות למילואות, זאת תוך איבוד הקונטרנסט של החזית, וביטולה של התמירות שאפיינה את המסגרות מהאבן. בכך יצרה העיריה פגיעה ניכרת באלמנט של היצירה האדריכלית.
27. בחזית המזרחית עיצב התובע אלמנט דומה כ"כמדף ספרים" אם כי בפרופורציות שונות ובצבעים שונים. על פי חוו"ד אדריכל שילה - אותה אני מאמצת -
"אלמנט זה המדמה מדף ספרים יוצר דו שיח אדריכלי מרתק עם קודמו. בלהט עבודות השיפוץ, שכח מאן דהוא כי מדובר בשני גושי בניין שונים, המשמשים למטרות שונות, החליט כי חד המה וציפה אותם בשיש בהיר, וכך נעלמו הבדלי הגוונים הקונטרסט והפרופורציות אך גם הרב גוניות העיצובית של המבנה" (עמ' 8 לחוו"ד אדריכל שילה).
הפגיעה באלמנט "מדף הספרים" שביצירה הארכיטקטונית הוא בכך שצביעתו וחיפויו באבן שיש בהירה גרמה להיעלמותו של הקונטרסט ובכך יצרה העיריה פגיעה ניכרת באלמנט היצירה האדריכלית.
הפגיעה השנייה:
28. לצד הכניסה הראשית, נבנתה לפי תכנון התובע בליטה מזכוכית בגוון כהה וברובה שימשה הדופן הקדמית (המזרחית) של מבואת הכניסה. בשיפוץ שערכה העירייה ב- 2001 - ביטלה העיריה את הבליטה מזכוכית ובמקומה בנתה קיר אטום דומה לבליטות האחרות שבחזית הדרומית, שהוא מחופה כולו אבן נסורה בהירה ולא טיח. מעבר לקיר זה נבנו שירותי קהל חדשים במקום אלו שהיו במרתף.
29. לטענת התובע בניית קיר אטום במקום אותו קיר זכוכית ובניית שירותי קהל בצמוד לו ומבפנים, פגעו ביצירה האדריכלית בכללותה מחד, ובאיכויות הארכיטקטוניות של מבואת הכניסה במיוחד, מאידך. הפגיעה היא בין היתר באלמנט חשוב בקומפלקס, הוא הכנסת האור הטבעי היוצר אוירה מרווחת ורגועה במבואה.
עיון בחווה"ד של אדריכל עמי שנער, מעלה כי אף לדידו שינוי קיר הזכוכית הכהה לקיר בנוי אטום בגוון בהיר מהווה שינוי מהותי של חזית הכניסה.
30. אכן הסרתו של הקיר, וביטולה של המבואה השקופה שלה ערך יצירתי הן מן הפן החיצוני של המבנה, והן מבחינת פנימיותו - (ת/4) - כאשר המבואה השקופה שבוצעה בזכוכית "אנטי סאן" כהה שימשה אלמנט ארכטקטוני מקשר בין מבנה הספריה ומבנה היכל התרבות "המבליט את היותם של הספרייה והאולם שתי ישויות נבדלות המצטרפות לקומפוזיציה אחת" (חוו"ד שילה, עמ' 8) - יצרה פגיעה ניכרת באלמנט זה של היצירה האדריכלית.
הפגיעה השלישית:
31. מבואת הכניסה מורכבת משני אופנים. הראשון - גודל וצורת חלל המבואה - והשאלה היא האם נפגעה כתוצאה מבניית שירותי הקהל. השנייה - שקיפותה של המבואה כלפי חוץ - האם אומנם צימצמה שקיפות המבואה עקב בניית השירותים ואם כן האם זו פגיעה ממשית באיכויותיה האדריכליות.
מבפנים, כפי שניתן לראות בתמונה ת/3, נועד האלמנט השקוף "להגדיל" את המבואה - שהיתה צרה מאוד, על ידי החדרת אור מבחוץ ויצירת קשר חוץ פנים שהיה חסר במבואה (עדות התובע, עמ' 21 לפרוטוקול שורות 18-19).
32. אלמנט זה שכאמור היה בנוי מזכוכית אנטי סאן כהה שבשעות היום אטומה כלפי חוץ ושקופה כלפי פנים, ובשעות הערב שקופה למבט מהחוץ, נאטם בשיפוצים, לחלוטין, לצורך בניית מבני השירותים. עקב כך, קשר פנים חוץ, אליו כיוון האדריכל, בוטל ונעלם, והמבואה שמלכתחילה סבלה מחוסר מרחב, איבדה את הפרופורציות שלה ונאטמה למקור האור החיצוני היחיד שלה, וכאשר גם על פי חוו"ד אדריכל שנער - גודלה השימושי של מבואת הכניסה קטן (סעיף 6 לחוו"ד שנער).
33. יתר על כן - כלפי חוץ, כאמור, ציפתה העיריה את האלמנט המזוגג שבמקור בוצע בזכוכית כהה, בחומר אטום, בעל גוון בהיר (בז'). שנוי זה נראה בתמונה ת/4 (א).
בכך בוטל האלמנט המקשר בין ההיכל והספרייה.
34. על הפגיעה בפן זה של היצירה האדריכלית העיד התובע עדות שאין להתעלם ממנה בהתייחס לרכיב הפגיעה בזכות המוסרית:
"... החלק שהיה מזוגג הוא במקום של השירותים, אנשים היו מסתובבים בחלק של השירותים יושבים ושותים קפה. והיום יש שם שירותים. ואז אפשר היה לראות אותם מבחוץ בלילה... מה שחשוב היה לנו שמבחוץ אפשר לראות שיש פעילות ואור, מהמדרכה שממול רואים שיש תנועה מבפנים. זה חלק מהנשמה של הבנין שאותה עקרו לצערי".
בכך יצרה העיריה פגיעה ניכרת באלמנט של היצירה האדריכלית.
האיזון שבין תפקוד המבנה להיותו יצירה אמנותית - אדריכלית:
35. לטענת העיריה, הסיבה לשינוי היא כי במשך שנים, השירותים במרתף היו מוצפים באופן קבוע במים ובביוב. יתר על כן - לא היו נגישים לנכים כנדרש על פי החוק ובכל מקרה היו בכמות מעטה מדי - 5 תאי שירותים - ביחס להיקף קהל המבקרים בהיכל. כדי שהמבנה יוכל לשרת היטב את ייעודו, לשיטת העיריה - היה הכרח לבנות שירותים חדשים ובמפלס הכניסה כדי להימנע מעליית מי תהום וביוב - בעיות הנפוצות באדמת העמק.
לשיטת העיריה - בנין מטרתו ראשית לכל לשרת את בעליו לתפקוד שלשמו נוצר ועל כן אין לטענתה לזלזל בכך שפתרון פונקציה באנאלית כמו שירותים שלא תיפקדו בקומת המרתף הוא שהביא לשיפוץ שנעשה אשר הוליד את השינוי שבמבואה - ומתוך איזון בין המוטיבים האומנותיים והצרכים התפקודיים.
36. אכן - "כל מבנה ניכר בו ריבוי של ערכים: כלכליים, חברתיים, טכניים, פונקציונליים, אומנותיים, חללים וקישוטיים. כל מבנה חייב להלום את תכליתו, ואליה צריכה להילוות רגשיות חדשה למבנה, לסטרוקטורה" (ברונו צבי, חללה של אדריכלות בפרק דרכי הפירוש של האדריכלות, עמ' 87).
37. ההכרה בזכותו של מזמין היצירה האדריכלית לבצע שינויים ביצירה על מנת להשמיש אותה, יש לאזן בדרישה שאין לעשות כן "תוך דרישת יצירה אדריכלית, תוך חוסר התחשבות בה ותוך חוסר רגישות אליה" (ראה: ת.א. 977/86 פרופ' אבשלם טאו נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל בע"מ ואח' פס"מ נ"ב (3) 89, 109, 112).
38. ועל כך עמד גם אדריכל שילה בחוו"ד שלו, בדברים אותם אני מאמצת:
"התפיסה כי כל כוונת העיריה היתה לתקן ליקויים במבנה, ממחישה יותר מכל את חוסר המודעות שלה לכך שמדובר ביצירה אדריכלית וכי הצורך הלגיטימי לבצע בה תיקונים טכניים אינו גובר על הצורך לשמור עליה כיצירת אומנות". (עמ' 9 סעיף 4).
39. בעדותו בבית המשפט הוסיף אדריכל שילה:
"למעשה כל דבר שהמזמין חושב שצריך לבצע בבניין, על מנת להביא אותו למצב תפקודי טוב יותר, הוא תיקון טכני, והדרך שבה נעשה התיקון, צריכה להיעשות מתוך כבוד ליצירה" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 20-22).
הפגיעה הכרחית - האומנם:
40. השאלה היא אם כדי "להשמיש" את המבנה היתה הפגיעה ביצירה האדריכלית הכרחית. האם ניתן היה לבצע את כל השינויים שבוצעו באופן שלא היה פוגם ביצירה.
41. לטענת העירייה כי נדרשה לשיפוץ לצורך פיתרון בעיית מיזוג האוויר - הטענה נדחית. העיריה לא הוכיחה לאילו בעיות מיזוג אוויר הכוונה. מנספחים ד' ו-ה' לתצהירו של מרדכי כהן, מהנדס העיר, עולה כי הבעיות עליהן דובר במועדים הרלוונטיים היו בעיות במערכת ההסקה בלבד. דווקא בנספח ה' - דו"ח של פרופ' שיצר, מומחה להסקה ומיזוג שהוזמן לטפל בנושא ההסקה, הוא מציין כי לא הועלו טענות ביחס לתפקוד מערכת מיזוג האוויר הקייצית (עמ' 4 לחוו"ד פרופ' שיצר, נספח ה' לתצהיר מרדכי כהן).
42. מכל מקום הוכח כי התובע כלל לא תכנן את מערכת ההסקה או מיזוג האוויר. את המערכת תכנן "יוסף מזוג אויר - וייסברג" שהועסק ע"י העיריה - (סעיף 7 לחוזה התכנון). כפי שקבע סעיף 8 לחוזה התכנון (1980. 15.3), בסעיף 8, אין ולא היה מקום להטיל על התובע אחריות לעבודתם של יוסף מיזוג אויר/הסקה.
43. אשר לביטול קיר הזכוכית במבואה - מעדותה של מנהלת היכל התרבות, הגב' תמר קסל, הסתבר כי החלפתו באה בשל חוסר היכולת לתחזק את קיר הזכוכית ולדאוג לנקיונו באופן שוטף. הגב' קסל לא ידעה להסביר מדוע היא לא הצליחה להתמודד עם ניקיון מבואה מחופה מזכוכית בקטע קטן יחסית, בעוד שבנייני ציבור אחרים המחופים בהיקפם בזכוכית בשטחים הרבה יותר גדולים וחשופים באותה מידה ללכלוך ואבק - (דוגמת תיאטרון "הבימה" בת"א), מתוחזקים היטב מזה שנים רבות. (עמ' 8 לפרוטוקול) לשון אחר - החלפת קיר הזכוכית בקיר אבן, לא באה משום תכנון לקוי של המבנה, אלא משום שהעיריה כשלה בתחזוקתו הנאותה. פגיעה זו הוכח איפוא כי לא היתה הכרחית לו נהגה העיריה בכבוד ביצירה ועשתה המוטל עליה לתחזוקת קיר הזכוכית.
44. בתצהירו, העיד מהנדס העיר, מרדכי כהן, כי קיר הזכוכית במבואה יצר אפקט של "חממה", למרות שהותקנה מערכת מיזוג אוויר נפרדת למבואת הכניסה, וזאת בשל החום הכבד שחדר דרך הזכוכיות השקופות בגג ובקירות. וכן נוצרו בעיות חדירת המים מקיר הזכוכית שפגעו בחזותו החיצונית והפנימית של ההיכל.
45. הוכח כי האלמנט המזוגג, נמצא בצידו המזרחי של הבנין, ושהשמש חודרת באופן ישיר למבואה בשעות הבוקר בלבד, כאשר בשיאה השמש אינה חודרת ליותר מאשר 10% מעומק המבואה (ת/3, עדות התובע עמ' 61 לפרוטוקול, שורות 3-8). מכאן שאפקט החימום (שבעטיו החליטה העיריה לבטל את קיר הזכוכית) - ככל שקיים אינו משפיע על 90% מן המבואה.
46. עוד הוכיח התובע כי אפילו תאמר כי קיימת בעיית אפקט "החממה" בשל קיר הזכוכית במבואה - הרי שניתן היה לפתור בעיה זו בשיפוץ 2001 ללא פגיעה ביצירה.
התובע תכנן את האלמנט המזוגג בשנת 1980 והוא בוצע בזכוכית אנטי סאן, הזכוכית הטרמית הטובה ביותר שהיתה קיימת באותה תקופה.
47. מסתבר כי כיום ניתן לפתור בעיות התחממות באופן טוב יותר ובאמצעים פשוטים וזולים - ע"י התקנת זיגוג מסוג LOW -Eאו אמצעי הצללה משולבים בזיגוג, כאשר טיפול כזה כרוך בעלות נמוכה בהרבה מהשינוי שנעשה ע"י העיריה - ומבלי לפגוע בצורתו ובאופיו של המבנה (עמ' 61 שורות 10-12, עדות התובע, ובעמ' 10 לחוו"ד שילה).
48. גם ביחס לחדרי השירותים, שלטענת העיריה הוצפו השכם והערב בשל חדירת מי תהום לשירותים שתוכננו במפלס המרתף ובשל כך פעם אחר פעם הושבתו - ניתן היה לפותרה מבלי לפגיעה פגיעה כלשהי ביצירה האדריכלית.
49. ראשית - הופרכה טענת העיריה שלפיה בעיית השירותים בעטיו של תכנון לקוי ומיקום בקומת המרתף (סעיף 8.4 לתצהיר מרדכי כהן). מסתבר כי התובע כלל לא תכנן את השירותים, ולא הוא שקבע את מיקומם במרתף.
מבנה היכל התרבות נבנה על גבי מבנה ששימש עשרות שנים כבית קולנוע, על פי פרוגרמה שהכתיבה העיריה. על פי הפרוגרמה השירותים לא שונו והושארו אותם שירותים כפי שהיו בבית הקולנוע קולרון (פרוטוקול עמ' 40 שורות 1-2, עדות התובע).
50. בעית ההצפות שהסתבר בשיפוץ 2001 לא נבעה במערכת הביוב שתפקדה היטב, כי אם בחדירת מי תהום דרך הקירות (פרוטוקול עמ' 167 שורות 2-15). על כן נדחית טענת העיריה כי בעיית ההצפות רובצת לפתחו של התובע בשל תכנון לקוי שלו את השירותים.
51. בעית ההצפות של השירותים עקב חדירת מי תהום דרך הקירות הוכח כי היא פתירה גם ללא העלאת השירותים לקומת הכניסה. כך אישר בעדותו המהנדס השמאי, עודד האושנר שהעיד מטעם העיריה (עמ' 128 ש' 20-21).
52. אפילו תאמר כי מומחה לאיטום לא היה מוצא פתרון הולם , והיתה מתקבלת החלטה "להעלות" את השירותים לקומת הכניסה, מסתבר כי גם אז ניתן היה למקם את השירותים בלא לפגוע ביצירה האדריכלית. התובע העיד כי נתן היה להפריד את השירותים לשירותי גברים ושירותי נשים במיקום שונה במבואה על חשבון המדרגות של הירידה למטה, מעל האינסטלציה הקיימת, לאחר שבשירותים הקיימים שנבנו בקומת המבואה "קיים ביזבוז שטח אדיר" (עמ' 58 - 59 לפרוט', עדות התובע).
53. טענה נוספת של העיריה ביחס לשירותים היא שמספר קבועות השירותים ,לא עמד בדרישות התקן וכי בשל המספר המועט - נוצרו תורים ארוכים בכניסה לשירותים בשעות הפעילות של האולם.
54. טענה זו נדחית אף היא שכן במהלך 25 השנים מאז ביצע התובע את התכנון המקורי של המבנה, השתנה התקן למספר תאי שירותים במבנים ציבוריים (עמ' 42 ש' 22-24, עדות התובע; עמ' 8 ש' 17-18 עדות שילה).
55. יתר על כן מסתבר כי השיפוץ בשנת 2001 הקטין את מספר הקבועות והקטין אותם מ- 11 ל- 10 וממילא אינו תואם את התקן כיום (עמ' 156 לפרוט' ש' 23, עדות מרדכי כהן; עמ' 87 ש' 8-14 עדות תמר קסל): מכאן שהתאמת השירותים לתקנות התכנון והבנייה לא עמדו לנגד עיני העיריה כשהחליטה על העלאת השירותים לקומת הכניסה (פרוט' עמ' 40 ש' 5 ,עדות התובע) תוך פגיעה ביצירה האדריכלית.
56. בנוסף טענה העיריה כי שירותי הנכים אינם תואמים את התקן הקיים כיום ואינם נגישים לבאי ההיכל המוגבלים.
המבנה תוכנן על ידי התובע באופן שהיה ידוע באותו זמן בשנת 1980 - במגבלות המבנה הקיים והפרוגרמה שהציבה העיריה: בהתאם לאלה מוקמו שירותי הנכים באולם, באזור המיועד לישיבת נכים, בשורה ראשונה וכן תוכננה כניסת נכים לאולם, ישירות מן החוץ - ולא דרך המבואה. שירותי הנכים תוכננו גם בהתחשב בכך שממפלס המבואה קיימת גישה לנכים לספריה, ושם נמצאים שירותים נגישים לנכים (עמ' 31 ש' 9-15 ,עדות התובע), מכאן שנסתרה טענת העיריה שלפיה לא היתה לנכים גישה לשירותים .גם מן המבואה.
57. לסיכום פרק משנה זה אומר כי התובע הציג בהצלחה יתרה בפני בית המשפט מענה חלופי לפתרון בעיות תיפקודיות של המבנה להן טענה העיריה ומבלי לפגוע ביצירה. גם אדריכל שנער שהעיד מטעם העיריה - הודה בעדותו כי ניתן היה להגיע לפתרונן של הבעיות להן טוענת העיריה בדרכים אחרות.
הוכח כי אף כדי להשמיש את המבנה בשיפוץ 2001 לא היה צורך בפגיעה ביצירה האדריכלית , וניתן היה לבצע את כל השינויים שבוצעו, באופן שלא היה פוגע ביצירה. בניגוד לעמדת העיריה האדריכל שנער מסכים כי בוצעו שינויים ביצירת התובע שפגיעתם מצדיקה החזרת המצב לקדמותו ,גם אם חלקית.
58. בסיכום חוו"ד הגיע אדריכל שנער למסקנה כי : "מתוך כבוד לתובע ולעבודתו אני ממליץ לנתבעת - העיריה לבוא לקראתו, ולצבוע מחדש את הבליטות בחזית הדרומית בגוון שחור או אפור כהה כפי שהיה במבנה המקורי".(עמ' 86 לחוו"ד שנער).
59. התובעים הוכיחו כי השיפוץ שביצעה העיריה בשנת 2001, שינה את מבנה היכל התרבות - באופן מהותי ופגע ואף העלים כליל את מרבית מרכיביו היצירתיים. השינויים שביצעה העיריה בקומפלקס, גרמו לשינוי מהותי באופי הארכיטקטוני של המבנה, ושינו את מהות היצירה.
60. המבנה אינו מכיל עוד מוטיבים שהיוו חלק בלתי נפרד מהיצירה - מוטיב קלידי הפסנתר בחזית הדרומית של היכל התרבות, והחזית הקדמית של הספריה שנבע מניגוד החומרים בהם השתמשו - המוטיבים אינם קיימים עוד בשל ביטול הניגוד שהיה בחומר ובגוון בין האלמנט הבולט ובין גוף הבניין עצמו.
תוך שאני מאמצת בנקודה זו את חוו"ד אדריכל שילה - אני קובעת כי ביטול אלמנט זה הפך את מבנה היכל התרבות למבנה חסר חיים ואופי.
61. אלמנט המבואה השקופה שהיה קיים בחזית הכניסה ,שהיווה את החוליה המקשרת בין שני חלקי הקומפלקס, הספריה והיכל התרבות - איבד את השקיפות שלו, וקיבל ביטוי של בליטה סתמית "מרגיעה" - בלשון אדריכל שנער. בשל אובדן השקיפות ,הוקטן הקשר פנים-חוץ וניטלה תחושת המרחב במבואה.
62. התקנת השירותים באותו מיקום, הקטינה משמעותית את המבואה ופגמה קשות בפרופורציות שלה.
63. הסרת מוטיבים אלה - שינתה כליל את אופי היצירה, וגרמה לה לאבד מערכה החזותי.
64. לאור האמור לעיל - שותפה אני לדעה הגורסת כי השיפוץ במבנה היכל התרבות פגע ושינה אותו בפגיעה באיכויות ארכיטקטוניות המעניקות לקומפלקס היכל התרבות והספריה את אופיה כיצירה. קביעתי זו באה הן מתוך התרשמותי מחומר הראיות שלפני ומהעדים שהעידו. אני מקבלת טענת התובעים, כמאמרו של אדריכל שילה בחוו"ד שלו - אותה אני מאמצת - הפגיעה במבנה מהווה גם פגיעה בכבודו של היוצר התובע, ופגיעה בזכותו המוסרית, שלא יבוצע שינוי כאמור ביצירתו. (עמ' 8-9 לחוו"ד שילה).
המישור החוזי: האם היה על העיריה לפנות לתובע ולקבל הסכמתו לביצוע השיפוץ 2001.
65. במישור החוזי - חלוקים הצדדים בשאלה - האם ב"חוזה התכנון" מ- 15.3.1980 כמו גם על פי "חוזה השיפוץ" משנת 1992 , שנחתם בין הצדדים, התחייבה העיריה - או שמא בשיקול דעתה - שלא לבצע כל שינוי או הוספה בקומפלקס לאחר השלמתו - אשר יש בהם כדי לשנות את האופי או הצורה הארכיטקטונית של הקומפלקס - ומבלי לקבל את הסכמת התובעים ולמפרע לביצוע השינויים או ההוספות, והאם התחייבה העיריה - כטענת התובעים - לתת לתובעת זכות סירוב ראשונה לבצע עבודות התכנון הכרוכות בביצוע השינויים ו/או ההוספות האמורים.
66. סעיף 24(א) לחוזה התכנון מיום 15.3.1980 לשונו :
"היה בדעת העיריה להכניס במבנה לאחר השלמתו שינויים או הוספות המהווים שינוי האופי או הצורה ארכיטקטונית של המבנה - רשאית העיריה לשלוח למתכנן הודעה על כך, ואם היה ברצון המתכנן לבצע העבודה ההנדסית...".
67. אין חולק כי בחודש נוב' 1992 הזמינה העיריה מהתובעת עבודות תכנון הכרוכות בביצוע השיפוצים, שביקשה בעיריה לבצע בקומפלקס.
התובעים לא התנגדו לביצוע השיפוצים, וביצעו את עבודות התכנון הכרוכות בביצוע השיפוצים. אלה בוצעו על פי תכניות התובעים והושלמו ב- 1993.
68. בסעיף 25 לחוזה השיפוץ משנת 1993, נקבע: "כללה עבודת המתכנן תכנון מבנים ובדעת עירית עפולה להכניס במבנים נשוא החוזה לאחר השלמתם, שינויים או הוספות המהווים שינוי אופי או הצורה הארכיטקטונית של המבנים - רשאי המזמין לשלוח למתכנן הודעה על כך, אם היה ברצון המתכנן לבצע את התכנון של השינויים - עליו להודיע על כך בכתב למזמין...התנגד המתכנן לשינויים המהווים שינוי האופי או הצורה הארכיטקטונית של המבנים מטעמים ארכיטקטוניים - תמסר השאלה אם התנגדותו מוצדקת או לא. להכרעת ועידה של שלושה מומחים שימונו אחד על ידי כל צד לחוזה זה, והשלישי על ידי שני המומחים שימונו כאמור, המתכנן רשאי להתנגד לביצוע השינויים. הודיע שברצונו לבצע את עבודות התכנון הכרוכות בביצוע השינויים, יקבעו תנאי ביצועם במו"מ בין הצדדים. לא הגיעו הצדדים לידי הסכם בדבר ביצוע השינויים תוך 3 חודשים, ימסר העניין השנוי במחלוקת להכרעת ועדה שתורכב כלעיל..."
69. ביחס לביצוע עבודות השיפוצים בשנת 2001 - הזמנה בכתב או בעל פה - לא נעשתה. מנוי בכתב לתובעים - לא הוצא. חוזה פורמלי לא נכרת , והודעה בכתב על מסירת העבודה לתובעים לא נשלחה מעולם. בשום שלב לא היתה פניה אל התובעים על ידי גורם מוסמך להתקשר מטעם העיריה על מנת להזמין אצלם תכנון וביצוע שיפוצים בשנת 2001, ולא נקשר קשר חוזי בעניין זה.
כאמור, עמדת העיריה היא כי על פי לשון סעיפים 24 לחוזה התכנון ו- 25 לחוזה השיפוץ, היא איננה מחוייבת לפנות לתובע לפני תכנון וביצוע השיפוצים בשנת 2001, משום שניתנה לו הזדמנות, בשיפוץ בשנת 1992 לפתור את כל הליקויים במבנה והוא כשל (סעיף 26.2 לתצהיר מרדכי כהן).
70.א.חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שזו משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו מתוך הנסיבות. כך קובעת הוראת סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973.
התורה הפרשנית שנקבעה בע"א 4628/93, מדינת ישראל נ' אפרופים, פד"י מט' (2) 265,מניחה במרכזה את הפרשנות התכליתית של החוזה וכורכת זו עם זו במשולב את הבחינה הפנימית של החוזה על פי לשונו - בד בבד עם נסיבותיו החיצוניות. (שם בעמ' 311-312). בבחינת שני מעגלים: מעגל פנימי שעניינו בחינת מילות החוזה, והמעגל החיצוני שעניינו בחינת הנסיבות החיצוניות המאירות את המשמעות, המטרות היעדים והאינטרסים שהצדדים ביקשו להגשים.
70ב. תפיסה זו מעמידה את תכלית החוזה במרכז ההליך הפרשני, ואותה יש ללמוד קודם כל על פי לשון הטקסטי, על פי תכלית הטקסט המשפטי המוסק מכוונתם המשותפת של הצדדים, ועל פי הכוונה שהיתה להם אילו נתנו דעתם לשאלה, ובהעדר נתונים על כוונה כזו - על פי כוונה שהיתה להם אילו פעלו כאנשים סבירים, ועקרון תום הלב משמש עקרון מנחה (א. ברק, פרשנות במשפט, כרך (4), פרשנות החוזה 2001, עמ' 86).
7. ג. אבחן איפוא את לשונם של חוזי התכנון והשיפוץ, בד בבד עם נסיבותיהם החיצוניות לצורך התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, וכל זאת לצורך מענה לשאלה האם הצדדים לחוזי התכנון והשיפוץ התכוונו לחייב את עיריית אפולה לקבל את הסכמת התובעים לשינוי או תוספת למבנה, והאם נתנה לו זכות סירוב ראשונה לביצוע תכנון שכזה.
70ד. כאשר באים אנו לפרש התנייה בה אנו דנים, ובשים לב לעקרונות המובאים לעיל, אין אלא להגיע למסקנה כי חוזה התכנון וחוזה השיפוץ שעליהם סב דיוננו אינו צריך להתפרש באופן הכובל את שיקול דעתה של העיריה.
70ה. הפירוש אותו מציעה העיריה לפיה כביכול העיריה התחייבה כלפי המתכנן, באופן שהגביל את שיקול דעתה ל"שנמים אינספור" ו"באופן חוזר ונשנה" - צריך על כן להדחות בשל הטעם, שהוא מנוגד לכוונתם המשוערת של הצדדים.
70ו. כמבואר - אינני מייחסת לצדדים כוונה ליצור הוראות חוזה הכובלות את שיקול דעתה של העיריה בעתיד. שהרי אין העיריה יכולה להתפרק מכפיפותה לעקרונות החוזים הכלליים - כשמנגד - לא עומדת חובה כרשות ציבורית סותרת.
70ז. המסקנה המתבקשת מכך היא כי העיריה הפרה את החוזה עם התובעים בכך שלא העבירה כל שינוי במבנה לידיעת ולאישור התובעים, בטרם ביצועם.
התחייבות זו של העיריה נועדה למנוע מצב כדוגמת נסיבות המקרה כאן - מצב בו משנה העיריה את הקומפלקס באופן שפוגע ביצירה.
פרשנות החוזה מתוכו: הבחינה הפנימית
71. טוענת העיריה כי הפרשנות הנכונה של סעיף 24 לחוזה התכנון וסעיף 25 לחוזה השיפוץ היא המנגנון החוזי בדבר זכות הסירוב נוצר רק לאחר שהעיריה בוחרת להודיע לתובעים על ביצוע עבודות המהוות שינוי הצורה או האופי הארכיטקטוני של המבנה ובמידה והיא איננה עושה כן, ואיננה מודיעה - לתובעים לא נתונה כל זכות להתנגד לביצוען של העבודות. במילים אחרות - אין לתובעים זכות סירוב.
72. טוענת העיריה כי לא שלחה לתובעים כל הודעה בדבר ביצוע עבודות השינוי, ולפיכך לא התקיימו התנאים המהווים תנאי הכרחי לקיומה של זכות הסירוב לביצוע עבודות, תוספות ושינויים במבנה. מכאן לטענתה - נסתם הגולל על הטענה בדבר קיומה של זכות סירוב, ואין גם כל בסיס לטענה כי קיימת התחייבות בדבר ביצוע עבודות השינויים נשוא התביעה, שכן זו מתבססת על קיומה של זכות סירוב שבמקרה זה איננה מתקיימת. אפילו היתה בידי התובעים זכות סירוב - לא היה בה כדי להקנות לבית המשפט את הסמכות שכן עדיין צריכה להתקיים התחייבות בת תוקף לפיה נמסרו לתובעים עבודות התכנון ועל פי האמור בחוזי התכנון שנחתמו בעבר - אין הוראה המחייבת את העיריה למסור למשיבים את ביצוען של עבודות התכנון אפילו התנגדו הם לביצוע השינוי והתוספות.
במילים אחרות - הנתבעת העיריה, איננה מחויבת למסור לתובעים את ביצוע עבודות השינויים והתוספות אפילו מימשו הם את זכותם להתנגד לביצוע השינויים והתוספות.
73. לשון החוזה בסעיף 24 בחוזה התכנון, כמו גם בסעיף 25 לחוזה השיפוץ, מבהירה כי כוונת הצדדים היתה להעניק לתובעים את הזכות הבלעדית להחליט אם הם מסכימים לשינויים בקומפלקס, אם לאו, ואם הם מעוניינים לתכנן את ביצוע השינויים, אם לאו.
74. כך עולה מסעיף 24 (א) לחוזה התכנון, המציין את חובת העיריה להודיע לתובע על כוונתה לבצע שינויים במבנה. לאחר קבלת ההודעה רשאים התובעים להפעיל את זכותם ולהתנגד לשינויים המהווים שינוי אופי או הצורה הארכיטקטונית של המבנה מטעמים ארכיטקטוניים.
75. במידה והתובעים בוחרים להתנגד, או אז קובע הסעיף מנגנון בוררות מורכב - בין העיריה לתובעים, בו יוחלט לבסוף על ידי בעלי מקצוע מוסמכים - האם התנגדותם של התובעים מוצדקת מבחינה ארכיטקטונית, אם לאו.
76. קריאת הסעיף כמכלול, והאופן שבו מתקבע מנגנון הבוררות, מלמד כי כוונת הצדדים היתה להעניק לתובעים זכות סירוב - וכי רק אנשי מקצוע יוכלו להכריע במחלוקת, אם סירובם מוצדק, אם לאו.
77. טוענת העיריה כי לשון הסעיף נוקט "רשאיתהעיריה לשלוח למתכנן הודעה..." ולא לשון "חייבת". מכאן טוענת העיריה כי השימוש במילה זו, משחררת אותה מכל מחוייבות להודיע לתובע על שינויים.
אינני מקבלת את הטענה שאין היא מתיישבת עם לשון הסעיף, אבאר טעמי.
78. סעיף 24 לחוזה התכנון, כמו גם סעיף 25 לחוזה השיפוץ, קובע מנגנון של קבלת הסכמת התובעים, וכאמור מנגנון של מעין בוררות במקרה שהסכמת התובעים לא נתקבלה. גירסת העיריה מרוקנת מתוכן את רוב רובו של סעיף 24 (א), שכן, אם מלכתחילה יכולה העיריה להמנע מקבלת הסכמת התובעים - כטענתה - ולהמנע בכך ממצב שעשוי להסתיים בהליך בוררות מסובך, הרי פרשנות זו מייתרת הסעיף כולו.
79. כך גם אין פרשנות העיריה לפיה היא רשאית להודיע לתובעים על כוונתה לבצע שיפוצים ותוספות, אך אינה חייבת לעשות כן, מתיישבת עם הוראות סעיף 24 (ד) שקבע מה הן הנסיבות הבלעדיות בהן רשאית העיריה שלא לקבל את הסכמת המתכנן ולא לבצע את השינויים באמצעותו.
נסיבות אלה מסתכמות בשני מקרים ספציפיים בלבד:
1. נתנה החלטה הוועדה והמתכנן סירב לבצע את השינויים מסיבה כלשהי, הרי העיריה רשאית לבצע את השינויים תוך התקופה של 30 יום האמורים בסעיף קטן (א) דלעיל.
2. אם הודיע המתכנן שאין ברצונו לבצע את העבודהההנדסית האמורה, רשאית העיריה לבצע את השינויים ולמסור את העבודה ההנדסית הקשורה בביצוע השינויים, לפי שיראה בעיניה, הכל ללא צורךבקבלת הסכמת המתכנן לכך.
80. אם תאמר כי על פי סעיף קטן (א) העיריה איננה מחוייבת מלכתחילה להפנות את השינויים למתכנן, כטענת הנתבעת, הרי שהדבר מרוקן מתוכן את סעיף קטן (ד) ובעיקר הסיפא שלו, וגם סעיף זה הופך לסעיף סתמי ולאות מתה בחוזה.
הכלל הוא כי כאשר המילים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הצדדים, יש להתחקות אחר מטרת החוזה וכאשר הקשר הדברים מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המילים כפשוטן, יש להעדיף את הפרשנות התכליתית של ההסכם על פני הפרשנות המילולית. "התחקות אחר כוונה זו תוך השתחררות מעול הפירוש המילולי עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב (א. ברק, פרשנות במשפט, כרך (ד),פרשנות החוזה, תשס"א - 2001, עמ' 420).
81. בענייננו - מן ההקשר בו מופיעה המילה "רשאי" בחוזה, המסקנה היא כי הצדדים לא התכוונו להותיר שיקול דעת בידי העיריה, האם להודיע לתובעים על השינויים אם לאו, אלא היא היתה מחוייבת לעשות כן.
חוזה המגביל סמכויות - האמנם:
82. טוענת הנתבעת כי לשון החוזה מעניקה לעיריה שיקול דעת מלא לבחון אם לפנות לתובע, אם לאו. לטענתה - אם לא תאמר כן, הרי אין הדבר מתיישב עם דיני רשויות ציבוריות ופעולתן על פי דין. ההלכה היא כי התחייבות חוזית של הרשות שלא להפעיל את סמכותה או את שיקול דעתה, התחייבות בטלה היא, בהיותה נוגדת את תקנת הציבור. הרשות הציבורית אינה יכולה להגביל את סמכויותיה השלטניות או שיקול דעתה על ידי חוזה. ראה ג. שלו "חוזים ומכרזים" של הרשות הציבורית, דין הוצאה לאור בע"מ, ירושלים, 1999, עמ' 33-32.
83. עוד טוענת הנתבעת כי על פי ההלכה לא ניתן לפרש את החוזה כמעניק לעיריה שיקול דעת כחוזה הכובל את שיקול דעתה של העיריה בשנים אין ספור לאחר שנעשתה לתובע פניה בעבר לתיקון הליקויים בתכנון העבודות על ידו. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי עיריית עפולה תעניק לתובע הזדמנויות אין ספור לביצוע תיקונים ועבודות במבנה, לתקופת זמן בלתי מוגבלת, מקום שהיא סבורה כי היה כשל בתכנון ההיכל מן הבחינה הפונקציונאלית - שימושית.
84. הדין הוא כי העיריה, כרשות ציבורית, חייבת על פי עקרונות המשפט המנהלי להפעיל את סמכותה, ויש וחובתה זו תשפיע על פרוש חוזה בו התקשרה - באופן שהחובה הציבורית יכול שתיחשב גם כתנאי מכללא בחוזה, ויכול שתעורר גם את שאלת תוקפו של חוזה המגביל את שיקול דעתה. (בג"צ 372/71).
85. במישור דיני החוזים, משולים הכללים הללו לסוגיית "חוזה מגביל הסמכויות", דהיינו, האם לרשות הכוח להתחיב בחוזה, והתחייבותה היא בעלת תוקף מחייב בפירוש של תניה בחוזה שבין הפרט לבין הרשות (ראה ע.א 394/82, שמחה מייזלר נ' מועצה מקומית נשר ואח', פד"י ל"ז (4) 42, בעמ' 51-50).
86. החוזה הוא חוזה בין רשות ציבורית - העיריה, לבין המתכנן - הפרט. על פי הגישה אשר שלטה בכיפה לפני תחילתו של חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, ואשר מקובלת גם כיום - אין רשות ציבורית יכולה להגביל סמכותה וכוחה באופן השולל שיקול דעתה בתחומים למענם הוענקה לה הסמכות. (ראה בג"צ 311/60 מילר נ' שר התחבורה, פד"י ט"ו 1989, בעמ' 2005 מול אות ו').שם ייחס הבג"צ לצדדים לחוזה עם הרשות כוונה שלא לכבול את סמכותה ושיקול דעתה בחוזה.
87. אלא שבענייננו - אין כוונת הצדדים כוונה מפורשת וברורה ליצור התחייבות מצד הרשות לפיה זו לא תפעיל סמכויותי או את שיקול דעתה, גם אם הפעולה דרושה לטובת הציבור. מכאן, שכלל החוזה המגביל סמכויות לא חל כאן.
בענייננו - אין בהתחייבות החוזית כדי לפטור את העיריה מקיום חובותיה או איזה מהן על פי דין, לרבות הפעלת שיקול דעתה להפעלת סמכויותיה על פי דין.
88. בענייננו - התקשרותה של העיריה עם המתכנן - היא התקשרות הכפופה לעקרונות החוזים הכלליים. נושא התחייבותה החוזית של העיריה איננו נוגע כלל לתחום הפעלת סמכויותיה במישור המשפט הציבורי. לפיכך, לא קיימת כל סתירה בין חובת העיריה לקיים את החוזה, לבין חובותיה כרשות ציבורית. בענייננו ואין המדובר בהתחייבות שמשמעה התפרקות מן האחריות להפעיל סמכויותיה כרשות ציבורית, אין המדובר בתניות חוזיות בהן התחייבה העיריה לנהוג בניגוד לאיזה מחובותיה כרשות מקומית.
89. תוכן התחייבויותיהם ההדדיות של העיריה מחד, ושל התובעים - המתכנן מאידך, אינו סותר חובותיה של העיריה כרשות ציבורית. אין בהתחיבויותיה של העיריה דכאן כדי לשלול את שיקול הדעת של העיריה כרשות ציבורית. התחייבותה כלפי המתכנן היא למסור לו הודעה על כוונה לבצע שיפוץ בקומפלקס וליתן לו זכות סירוב ראשונה לביצוע- חזקה על הצדדים שכוונתם להתקשר בחוזה תקף שאת הוראותיו ניתן לקיים ולאכוף.
הבחינה החיצונית של החוזים: הנסיבות
התנהגות הצדדים:
90. בחינת נסיבותיו החיצוניות של חוזה התכנון וחוזה השיפוץ, על פי הראיות וטיעוני הצדדים מובילה למסקנה המתיישבת עם המסקנות הפרשניות העולות מבחינתו הפנימית של החוזה. טענת התובעים כי על העיריה היתה חובה לפנות אליהם בעת שעמדה לערוך שיפוץ, וליתן להם זכות סירוב ראשונה לבצע התכנון, נתמכת בלשון החוזה, וכפי שאראה להלן מהתנהגות הצדדים ונסיבות חיצוניות אחרות.
מהתנהגות הצדדים ניתן ללמוד מה היתה המשמעות שייחסו הצדדים להוראות החוזה. כאמור, בשנת 1992, כעשר שנים לאחר כריתת חוזה התכנון, ביצעה העיריה לראשונה שינויים במבנה ההיכל התרבות. לפני ביצוע השינויים פנתה העיריה אל התובע עם רשימת השיפוצים המבוקשת, ולבסוף גם הזמינה ממנו את עבודות התכנון לביצועם.
91. הא- ראייה שגם העיריה קוראת לתוך סעיף 24 לחוזה התכנון כי חלה עלייה "חובה" ולא רשות. זאת ועוד: במכתבו של ב"כ העיריה, עו"ד גורן, מיום 5.5.02, אשר נכתב בתשובה למכתבו של התובע לראש העיר עפולה, הודתה העיריה כי הסיבה בשלה לא פנתה העיריה אל התובעים שיבצעו את תכנון השיפוצים בשנת 2001 היא כי "העיריה לא היתה מודעת לקיומו של ההסכם". הודיה זו של העיריה אף שנעשתה על ידי באי כוחה כהודאה שילוחית - מחייבת את העיריה.
92. בעניינו - העיריה לא טענה כנגד ההודאה דבר וממילא לא סתרה את עצם קיומה. העיריה התעלמה לחלוטין בפרשת ראיותיה מן המכתב של עו"ד גורן, ומן ההודיה הכלולה בו. כשנשאל מהנדס העיר, מרדכי כהן, על המכתב רק השיב: "אין לי מה להוסיף" (עמ' 141 ש' 14 לפרוטוקול).
לפיכך, ההודיה במכתבו של עו"ד גורן מחייבת את עיריית עפולה, ואני קובעת על יסודה כממצא בפסק הדין כי העיריה לא פנתה לתובעים בטרם ביצוע השיפוצים בשנת 2001, משום שלא היתה מודעת לקיומו של ההסכם עימם, שאלמלא כן היתה פונה לתובעים ופועלת על פי המנגנון הקבוע בחוזים.
92א. מהנדס העיר, מרדכי כהן, שימש בתפקידו זה במהלך שנת 1982 ובמהלך עבודות השיפוץ שבוצעו על ידי התובעים בשנת 1992, העיד כי לעיריה נתון שיקול דעת, אם לפנות אל התובעים באשר לביצוע שינויים במבנה, כאשר קיים הבדל באשר לשינויים המשנים את אופיו או צורתו החיצונית של המבנה, ובין אם בשינויים שהעיריה סבורה שאינם כאלה. דא עקא שעדותו זו אין לה כל משקל, לאחר שמר כהן הודה כי כלל לא היה שותף להליך ההתקשרות שקדם לתקופה בה החל לכהן כמהנדס העיר (עמ' 145 ש' 13, עמ' 147 ש' 23-21).ו
92ב. כשהתבקש התובע להעיד באשר להבנתו את סעיף 24 לחוזה התכנון - לא נתן כל עדות וחזר וציין כי הוא "אינו זוכר"מה הבין: "מה שהבנתי לפני 25 שנה אני לא זוכר."(פרוטוקול, עמ' 19 ש' 10).
כאשר נשאל באשר לשיקול דעתה של העיריה על פי לשונו של ההסכם - הוא ציין שוב: "לא זוכר". (פרוטוקול, עמ' 19, ש' 22-21).
כך הוסיף התובע כי הוא אינו זוכר את עמדתו ודעתו באשר לסעיף 24 לחוזה התכנון, גם בעמ' 28 לפרוטוקול, ש' 10, 19.
92ג. מכאן, שלא ניתן לקבל את עמדתו של התובע בתצהירו בסעיפים 9 ו - 10, כשהוא טוען כי היה ברור לו ולנתבעת, שהנתבעת מתחייבת בכל מקרה להעביר לאישורו כל שינוי ו/או תוספת שתבקש לבצע במבנה, כמו גם ליתן לו זכות סירוב ראשונה לבצע את עבודת התכנון, במקרה של שינוי או תוספת. לא ניתן ללמוד על פרשנותו של החוזה מהדברים שהתובע עצמו ציין, כשנשאל מספר פעמים בחקירתו הנגדית באשר לכך, והוא התחמק שוב ושוב ממן התייחסות להוראות סעיף 24 לחוזה התכנון.
92ד. עם זאת - על אומד דעת הצדדים מהתנהגותם ניתן ללמוד מן העובדה שאין חולקין עליה כי בשנת 1993 כאשר העיריה ביצעה שיפוץ בהיכל התרבות נזקקה ופעלה על פי מנגנון חוזה התכנון ס' 24. זו בעיני ראייה ניצחת - כהתנהגות הצדדים המחייבת אותם על פי אומד דעתם.נ
נוהג:
93. אדריכל שילה העיד כי פרשנות הסעיף המחייב את העיריה להתקשר עם התובע בחוזה לשיפוץ המבנה הוא נוהג מקובל בענף התכנון. אמנם על פי עדותו של אדריכל עמי שנער, בשנים האחרונות אין זה נהוג להכניס סעיפים מסוג זה לחוזי תכנון (עמ' 101 ש' 8). מכאן, שלולא האמור בסעיף 24 לחוזה התכנון, סעיף 25 חוזה השיפוץ, בניסוחם כפי שהיה נהוג עד השנים האחרונות, מחייב את המזמינים לשמור על זכויות היוצרים של המתכנן. לא היתה למזמינים סיבה לסרב כיום להכניסו לחוזי תכנון. המנעותם של מזמינים להכניס סעיף כדוגמת סעיף 24 לחוזי תכנון, נובע מרצונם לשלול הגנה של זכויות היוצרים של המתכנן, ושאם לא כן, היתה קיימת לו בחוזה (עמ' 101 ש' 24-22).
94א. חוזה התכנון נסמך על תעריף האגודה ונזכר במבוא לחוזה. מסמך זה מחייב את המזמין לקבל את הסכמת האדריכל לביצוע שינויים במבנה. בסעיף 19 א' לחוזה, נקבע כי העיריה חייבת להודיע למתכנן על סיום החוזה, ולפצות אותו על ההפסקה. קובע אדריכל שילה בחוות דעתו כי בניסיונו כאדריכל ומידיעתו כנציג ציבור מטעם האדריכלים, זו הדרך שבה נוהגים גופי ציבור בכלל ועיריות בפרט.
סיכום ביניים
94ב. על אומד דעתם של הצדדים ניתן ללמוד מלשון החוזה, מתוכן החוזה והגיונו - כאמור מהתנהגות הצדדים, לאחר כריתתו ומן הנוהג.ו
בחינת הקריטריונים הללו מובילה למסקנה כי כוונת הצדדים היתה להעניק לתובעים את הזכות להסכים או לסרב לביצוע שינויים בקומפלקס לצורך ההגנה על הזכות המוסרית ביצירה.
חובות הגינות ותום לב החלים על הנתבעת כרשות ציבורית
95. כללי הפרשנות השאובים מדיני החוזים חלים על חוזה עם העיריה כשם שהם חלים על חוזה שמתקשרים פרטיים הינם צדדים לו. חוזה המתכנן שלפנינו הוא חוזה שהעיריה היא צד לו, והוא מכוון להגשים תכלית שנועדה לקדם אינטרס ציבורי. חובות תום הלב במסגרת הקשר החוזי על כל שלביו, חלים על הצדדים המתקשרים באשר הם מכוח סעיפים 12 ו - 39 לחוק החוזים (חלק כללי).
עליהם לנהוג בדרך המקובלת ובתום לב בקיום חיוב הנובע מחוזה ובשימוש בזכות הנובעת מחוזה.
96. על העיריה המהווה צד לחוזה, מוטלת חובת הגינות ותום לב כפולה: עליה לפעול לא רק על פי אמות מידה של תום לב הנשאבות מדיני החוזים, והמחייבות כל מתקשר בחוזה, אלא מתוך הגינות וסבירות הנגזרים מתפקידה כנאמן לציבור.
חובת העיריה כצד לחוזה לנהוג בתום לב והגינות נובעת משני מקורות:
א. המשפט הציבורי החל עליה מכוח מעמדה הציבורי.
ב. המשפט הפרטי מכוח היותה מתקשרת בחוזה שחל עליו דין החוזים.
97. חובת ההגינות המחייבת את העיריה בפעולותיה מכוח המשפט הציבורי הינה רחבה יותר, ומחמירה יותר מחובת תום הלב הנובעת מדיני החוזים, והיא חלה על הרשות - העיריה, בכל מגוון פעולותיה, הן בתחום המשפט הפרטי והן בתחום המשפט הציבורי. היא מחייבת אותן בין היתר בכשירותה כבעלת נכס וכמופקדת על ניהולו. ראה : בג"צ 262/62, פרץ נ' מועצה מקומית כפר שמריהו, פד"י טז' 2101, 2115. וכן ראה: פרופסור דני פרידמן: תחולתן של חובות מן המשפט הציבורי על רשות הציבורית הפועלת במישור הפרטי, "משפטי", כרך ה' (1975), עמ' 59.
98. אין כיום חולק כי העיריה כפופה לעקרונות המשפט הציבורי וחובת ההגינות בכלל זה, גם כאשר היא פועלת במישור הפרטי והיא איננה נהנית בתחום זה מאותו חופש פעולה המוקנה לפרט, בניהול עניינה.
99. ישנם הבדלי דרגה ומהות בין שני מקורות המשפט - הפרטי והציבורי החלים על העיריה באשר מחובות תום הלב וההגינות.
וכך, חובת העיריה לנהוג ביושר ובהגינות, הנשאבת מהמשפט הציבורי עולה בחומרתה על זו הנדרשת מן המתקשר הפרטי, כמאמרה של כב' השופטת דליה דורנר בבג"צ 4422/92, ע.פ.ר.נ נ' מנהל מקרקעי ישראל, פד"י מז' 3, עמ' 853 ועמ' 860. וראה גם רע"א 8733/96, לנגברט נ' מדינת ישראל, דינים עליון, נז' 309.
100. מהרשות הציבורית תדרש איפוא אמת מידה של הגינות בהתקשרותה החוזית עם הפרט העולה על זו הנדרשת מן המתקשר הפרטי, היא מתחייבת מהיות הרשות נאמן לציבור.ב
101. חובת ההגינות החלה על העיריה כרשות ציבורית מחייבת כי תקיים את חיוביה על פי האמור בהסכם, ותמנע מניצול מצבי חולשה של הצד שכנגד כרקע להעלאת טענות לאי קיום חיוביה, ואשר אין להם עיגון חוזי ברור.
102. מסקנתי היא איפוא, כי חובת תום הלב הכפולה חלה על העיריה אף מכוחה היה עליה לפנות אל המתכנן, לקבל את הסכמתו לשינויים והתוכניות ולא להמנע מליתן לו את זכות הסירוב הראשונה.
תרופות:
103. משקבעתי כי הסכם "התכנון" והסכם "השיפוץ" הופרו, כמו גם הזכות המוסרית ביצירה - השאלה היא מהו שווי השימוש בזכות יוצרים שהופרה - האם ניתן להשיב המצב ואיזה פיצוי ראוי עבור הפרת זכות היוצרים ממועד השלמת השיפוץ ב - 2001.
104. פקודת זכויות היוצרים, בסעיף 3 א', 4 ו - 5 מסווגת את הפגיעה בזכות היוצרים כעוולה אזרחית, על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) ומעניקה זכות לפיצוי אף ללא הוכחת נזק ממון. סעיף 6 לחוק זכות היוצרים 1911, מפנה לדין הכללי בעניין התרופות האזרחיות בגין הפרת זכות היוצרים של התובעים. התובעים תובעים לחייב את העיריה לשלם להם סך של 200,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה.
105. מעבר להפרת זכות היוצרים, בגין הפרת התחיבויותיה החוזיות להעביר כל שינוי במבנה לאישור התובעים וליתן לתובע זכות סירוב ראשונה לתכנן את השינויים במבנה, אשר בעטיו נגרם לתובעים לטענתם נזק כספי בסך 56,500 ₪, סכום שחושב על פי הסכום ששולם על ידי העיריה עבור התכנון של השיפוץ משנת 2001, בתוספת 50% עבודת אדריכל בביצוע, ובסה"כ מעמידים התובעים את תביעתם על סך 256,530 ₪ בתוספת ריבית והצמדה.ו
106. עוד ובנוסף - עותרים התובעים כי בית המשפט יורה על השבת המצב לקדמותו והחזרת היכל התרבות והסיפריה למצבו עובר לביצוע השיפוץ האחרון, לפי הוראות התובע ובהתאם למנגנון הקבוע בחוזה התכנון בסעיף 24 א' וחוזה השיפוץ סעיף 25 שבו.
השבת המצב לקדמותו:
107. בסעיף 7 (ב)(ג) לחוות דעת המומחה, אדריכל שנער מטעם הנתבעת, בפרק הסיכום נקבע:
"ב. מתוך כבוד לתובע ולעבודתו אני ממליץ לעיריה לבוא לקראתו ולצבוע מחדש את הבליטות בחזית הדרומית בגוון שחור או אפור כהה, כפי שהיה במבנה המקורי.
ג. אני ממליץ גם לנתבעת לצבוע רק את הבליטה בחזית הכניסה המזרחית, זאת שמאחוריה נבנו השירותים לאחר שתסיר את לוחות המודעות שנתלו עליה, בכך במידה רבה מאוד יחזור המצב לקדמותו."
108. האדריכל שנער, מטעם העיריה, העיד בבית המשפט כי ניתן להגיע לפתרונן של הבעיות להן טוענת העיריה ללא פגיעה ביצירה, בדרכים שונות מאלה שנקטה בהן (עמ' 105 לפרוטוקול שורה 24).
109. התובע הציג בפני בית המשפט תוכנית חלופית שפותרת את בעיות התפקוד של המבנה להן טוענת העיריה, מבלי לפגוע ביצירה (עדות מוססקו בפרוטוקול, עמ' 59-57).
110. חוות דעתו של אדריכל אריה שילה היא כי על אף הפגיעה בעיצוב הקומפלקס, נדרש לתיקון "רק מעט רצון טוב וסכומי כסף שאינם גדולים במיוחד... על ידי התקנת אמצעי הצללה המשולבים בזיגוג או על ידי התקנת זיגוג מסוג LOW-Eטיפול מעין זה כרוך בעלות נמוכה בהרבה מהשינוי שנעשה על ידי העיריה אשר פגע בצורתו ובאופיו של המבנה... אחת היא שתיקון הפגיעה יימסר לידיו הנאמנות של האדריכל (התובע).... למיטב הכרתי המקצועית, חיוני לבצע את החזרת המצב לקדמותו, ואף ניתן לעשות זאת במאמץ שאינו גדול יחסית".
111. משקבעתי כי השיפוץ שביצעה העיריה בקומפלקס של מבנה היכל התרבות והספריה משנת 2001, שינה אותו באופן מהותי, פגע והעלים את מרבית מרכיביו היצירתיים - ראיתי להעתר לבקשת התובעים ולהורות על השבת המצב לקדמותו וכדלקמן:
בתוך 36 חודשים מיום מתן פסק הדין, על הנתבעת לפעול על פי המנגנון הקבוע בסעיף 24 א' להסכם מיום 15.3.1980, שבינה לבין התובעים, להשבת המצב לקדמותו כדלקמן:
א. לשנות/לצבוע גוון הטיח בקטעי החזית הדרומית הבולטים מבז' - ירקרק לגוון שחור אפרפר, על פי ת/5.
ב. לשנות/לצבוע הבליטות בחזית הצפונית של העיריה בקטעים הבולטים מבז' -ירקרק לגווני השחור, על פי התמונה ת/4.
ג. לבטל קיר מחופה באבן נסורה בהיר לצד הכניסה הראשית להיכל ולהשיב את קיר הזכוכית הכהה (ראה תמונה ת/3) תוך מתן פתרון לבעיה של אפקט חממה.
ד. ביטול שירותי הקהל מעבר לקיר הכניסה במבואה, ובנייתם על דרך של אי פגיעה בגודל וצורת חלל המבואה, על דרך של הצבת שירותי גברים ונכים מצידה האחד של המבואה והצבת שירותי נשים וקופות מצידה השני של המבואה, ראה תכנית מפלס הכניסה ת/4.
הפיצוי הכספי:
112. הנזק הכספי לו טוענים התובעים בשל הפרת זכות היוצרים בקומפלקס היא הפגיעה
הכלכלית, הפגיעה בכבודו וברגשותיו של המתכנן התובע.
"מספינת הדגל של משרדי הפך הקומפלקס מקור בושה עבורי. מיותר לציין שכיום אני נמנע לחלוטין מלהציג את הקומפלקס למזמינים פוטנציאליים או לכל גורם אחר, דבר הפוגם בצורה משמעותית ביכולתי לקבל הזמנות נוספות של מבני ציבור בכלל, ואולמות מופעים וספריות בפרט על כל המשמעויות הכלכליות הכרוכות בכך"
113. בגין הפרת זכות היוצרים מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת לשלם סך של 200,000 ₪ בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית.
114. אשר להפרת זכות היוצרים - לא הונחו בפני בית המשפט נתונים מדוייקים על הפגיעה הכלכלית. לפיכך לא ניתן לקבוע מהו ההפסד הכלכלי שנגרם ואשר יש לייחס לפגיעה בזכות היוצרים.
115. כך גם לא ראיתי לנכון לעשות שימוש בהוראות סעיף 3 א' לפקודת זכויות היוצרים, ולפסוק פיצוי גלובאלי בגין ההפרה.
116. הוראת סעיף 3 א' הוכנסה לפקודה במסגרת החוק לתיקון פקודת זכויות יוצרים (תיקון מס' 4), תשמ"א - 1981. כותרת השוליים של הסעיף היא "פיצויים ללא הוכחת נזק", והוא קובע לאמור:
"לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ - 10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪.
117. התביעה לפיצוי הסטטוטורי באה במקום הפיצוי הממשי ותביעה לרווחי הנתבע אשר ניתן לבקשה בכל עת טרם מתן פסק דין סופי בתביעה. (ראה ע.א. 592/88, שגיא ואח' נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פד"י מו' (2) 255, עמ' 262).
118. בענייננו - התובעים לא ביקשו בשלב כלשהו במשפט כי בית המשפט יפסוק להם - אפילו בעתירה חלופית - את הפיצוי הסטטוטורי , לפי שיקול דעתו בסעיף 3 א' לפקודת זכות יוצרים.
119. משלא הרימו התובעים את הנטל להוכיח מהו הנזק שנגרם להם בהפרת זכות היוצרים - ומשלא עתרו לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק - כבולות ידיו של בית המשפט והעתירה לחיוב בפיצויים בגין הפרת זכות יוצרים - נדחית.
120. אשר לשאלת הפיצוי החוזי מחמת הפרתו של חוזה התכנון וחוזה השיפוץ -התנהלות העיריה במסירת תכנון עבודות שיפוץ 2001 למעצבת פנים, מבלי ליתן לתובע את זכות הסירוב הראשונה לתכנן את השינויים, היתה כאמור, בניגוד להתחייבויתיה החוזיות להעביר כל שינוי בקומפלקס לאישורם של התובעים בטרם ביצועם.
121. בשל כך נגרם לתובעים נזק כספי בסך 56,530 ₪, על פי הסכום ששילמה הנתבעת עבור התכנון בתוספת 50% בגין עבודת אדריכל (ראה סעיף 29 לתצהיר מהנדס העיר, מרדכי כהן, ונספח ז' לתצהירו).
סיכום:
אשר על כן, התביעה מתקבלת.
א. ניתן בזה צו המורה על השבת המצב לקדמותו כמפורט בסעיף 111 לפסק הדין.
ב. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים יחד ולחוד סך של 56,530 ₪בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 11.8.2002 ועד התשלום בפועל.
ג. כמו כן אני מחייבת את העיריה לשלם לתובע הוצאות מחצית האגרה בסך 4,992 ₪בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.8.2002, ועד התשלום בפועל.
ד. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,402 ₪- מחצית שניה של האגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.3.05 ועד התשלום בפועל.
ה. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ניהול המשפט (הוצאות חוות דעת, הקלטה ותמלול, והוצאות אחרות) בסך של 8,000 ₪בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.05 ועד התשלום המלא בפועל.
ו. בנוסף אני מחייבת לנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות שכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ניתנה היום י"ח בתמוז, תשס"ה (25 ביולי 2005)
מארק - הורנצ'ק דליה, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
