החלטה

 

בקשה לצו עשה זמני "המורה למשיבה אשר חילטה טובין שיובאו ע"י המבקש לישראל להשיב את הטובין המחולטים לידי המבקש".

המבקש עוסק זה כ-18 שנה ביבוא חלקי חילוף משומשים לרכב. בחודש מרץ 02' ייבא המבקש מכולה ובה מטען של חלקי חילוף ומנועים, וביום 23.5.02 הגיש המבקש רשימון יבוא שפרט את תכולת המכולה והעריך את שווי המטען לצורכי מכס בסכום של 27,490 ש"ח.

המטען נבדק על ידי בודקי המכס והתברר כי משקלו עולה על המוצהר באופן שנוצר גרעון במס בסכום של 16,916 ₪. בבדיקה פיסית בטחונית שכללה שיקוף של המטען נתגלו טובין הטמונים בדלתות כלי רכב שיובאו כחלק מהמטען (ר' תמונות נספח ה' לתשובה) ושלכאורה הוברחו ("הטובין המוברחים"). בין הטובין המוברחים נמצאו גם חלקי חילוף חדשים, וטובין שמשרד התחבורה לא התיר את יבואם. שווים של הטובין המוברחים הוערך על ידי המשיבה בסכום של כ 300,000 ₪, ובכך נוסף לגרעון במס סכום של כ 150,000 ₪.

לאחר הדברים האלה, החליט בודק המכס, ביום 16.6.02, לתפוס את כל הטובין שיובאו, וביום 30.6.02 החליט גובה המכס לחלטם מכח סמכויותיו לפי ס' 204 לפקודת המכס.  

בכתב התביעה דנן שהוגש ביום 25.6.02, לאחר תפיסת הטובין ובטרם חילוטם, עתר התובע להשבת הטובין לידיו בטענות שונות ובהן הטענה -

"גם אם נפלה טעות או אי הבנה באשר לאופי הטובין וגם אם כשל בבדיקה החוזרת של ההבנות בינו [התובע –א.ש.ש.] לבין הספק הרי שניתן היה להשיג את אותה מטרה על ידי דרישה להפקדת ערובה באשר לטובין הלא מוצהרים כביכול או לגבי כל הטובין בכללותם ובכך למנוע גרימת הוצאות כבדות ונזקים שלא לצורך".

עם תחילת הדיון בבקשה הודיע ב"כ המבקש כי הוא מצמצם את הסעד המבוקש אך ורק להחזרת הטובין שעליהם הצהיר ברשימון ואשר בגינם שילם את המס, וכי מוכן הוא להשלים את המס בגין הגרעון שבמשקל הטובין, ולהמציא ערבות בנקאית בגובה שווים שאותה תוכל המשיבה לממש אם תדחה התביעה העיקרית. המשיבה עומדת על התנגדותה לבקשה גם לאחר צמצום העתירה.

המבקש והמצהירה מטעם המשיבה, הגב' ציפי דוד ראש ענף מחלקת תפישות בבית המכס באשדוד, נחקרו על תצהירים שהגישו זה בתמיכה לבקשה וזו בתמיכה לתשובה. המבקש נשאל שאלה אחת והיא אם ברצונו להוסיף או לתקן דבר בתצהירו והשיב בשלילה. הגב' דוד נחקרה ארוכות על ידי ב"כ המבקש והיא אישרה כי מרבית העובדות עליהן הצהירה ידועות לה מעיון בתיק עליו היא מופקדת ולא מידיעתה האישית.

ב"כ המבקש טוען כי משהסתבר כי אלה פני הדברים הרי שיש לפסול את התצהיר ואת התשובה המסתמכת עליו. 

אין ממש בטענה זו. עוסקים אנו בבקשה לסעד זמני, שהיא הליך ביניים, ובהליך שכזה רשאית המצהירה להצהיר גם על עובדות שאינן בידיעתה האישית (ר' תק' 521 לתקסד"א). 

טענתו המרכזית של המבקש היא כי לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועקרון המידתיות ראוי יהיה לחייב את המשיבה לשחרר, כנגד ערבות בנקאית, את אותן טובין שפורטו ברשימון ושלכאורה יובאו כדין. המשיבה גורסת כי גובה המכס עשה שימוש כדין בסמכותו וכי אין מקום להורות על מסירת טובין למבקש.

סמכות החילוט מצויה בס' 204 לפקודת המכס והמשיבה עשתה שימוש בשלוש חלופות המנויות בו כדלקמן:

"204.  ואלה טובין שיחולטו למדינה:

(1)   טובין מוברחים;

(2) טובין שיובאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר, ואולם טובין  שייבואם נאסר או הוסדר לפי צו ושנשלחו לשם ייבואם לישראל לפני שנודע לשולח דבר הצו ולפני שעבר זמן סביר כדי שהידיעה תגיע

לנמל-השליחה, אין לחלטם אלא יש לייצאם בחזרה או לעשות בהם בדרך שיאשרנה המנהל, הכל לפי ראות עיני המנהל;

...

(9) טובין שעליהם נמסרו, נעשו או הוגשו רשמון, חשבון-מכר, הצהרה, תשובה, אמרה, מצג או תעודה שהם כוזבים או שהם מטעים במזיד לגבי פרט מסויים;

... "

בתשובתה ובטעוניה הסתמכה פרקליטת המשיבה גם על חלופה 14 לס' 204 הנ"ל לפיה ניתן לחלט טובין שהם -

(14)       אריזה שהצפינו בה טובין שלא פורטו ברשמון או שנארזה בדרך העלולה להטעות את פקיד-המכס; ... "

המשיבה מסכימה כי בצד סמכות החילוט הנתונה לגובה המכס מכח הוראות ס' 204 הנ"ל, עומדת לו גם הסמכות להרשות מסירתם למבקש של אותם טובין שעליהם הצהיר ברשימון, ולכאורה יובאו כדין (בכפוף לגרעון עקב משקל) – ס' 191 לפקודת המכס. אולם, לטענת המשיבה שקל גובה המכס את דרישת המשיבה והחליט לפי סמכותו שבס' 191 שלא להעתר לה בשל השיקולים הבאים:

א. אחת ממטרות החילוט, וההחרמה שעשויה לבוא בעקבותיו, היא ההרתעה וזו לא תתגשם אם ישוחררו מקצת הטובין עתה.

ב. שווי הטובין שיובאו עולה לפי עשרה ויותר משווי הטובין שהוצהרו באופן שניתן לאמר כי הטובין המוברחים בולעים את הטובין הכשרים ואלה האחרונים טפלים למשלוח המיובא.

ג. ייתכן ויוגש כתב אישום נגד המשיב ובמקרה שכזה ישמשו הטובין כראייה.

לעניין שיקולים אלה ר' ע"א 545/96 SHRIDON EXIM LTDנגד רשות הנמלים והרכבות ואח' פ"ד נג[2] 289 ובג"צ למדן ואח' נ. מנהל אגף המכס והבלו פ"ד לו[4] 785.

אין ממש בנימוקי המבקש ואין להעתר לבקשתו, וזאת מנימוקי המשיבה המדברים בעד עצמם ומעוגנים בחוק ובפסיקה. לא מצאתי כי גובה המכס עשה שימוש שאינו מידתי בסמכות החילוט המוקנית לו, או שנהג בדרך אחרת שלא לפי הנדרש ממנו והמתחייב מן הנסיבות. במצב הדברים הלכאורי הקיים בפנינו שבו המטען שייבא המבקש הכיל טובין שרובם הוברחו ולא פורטו ברשימון. לגבי אחדים מהטובין המיובאים לא הצליח המבקש לסתור את טענת המשיבה לפיה משרד התחבורה לא התיר את יבואם.  טענת המבקש כאילו מדובר רק ב"אי סדרים" וב"אי הבנות", אינה מוצאת תימוכין בחומר הראיות שבפני, והמסקנה המתבקשת היא שהמבקש הוא שהבריח את הטובין וכיזב ברשימון. ייתכן ובמשפט גופו ימצא בית המשפט כי לא ידו של המבקש הייתה במעל, אך בשלב זה של הדיון מצביעים הגיון הדברים ומאזן ההסתברויות נגד המבקש. אמור מעתה כי המבקש בא בפני בית המשפט כשידיו אינן נקיות ואף מטעם זה אין הוא זכאי לסעד.

שיקול נוסף לדחיית הבקשה הוא מהותו של הסעד המבוקש. המדובר בסעד זמני מסוג צו עשה שבית המשפט איננו ממהר לתתו, שהרי יש בו משום שינוי המצב הקיים (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה נ. דליקטיב הקניון ואח' פ"ד מה[4] 225 ופסקי הדין הנזכרים שם).

גם שיקולי מאזן הנוחות אינם מדברים בעד המבקש. בבקשתו ובתצהירו לא הצביע המבקש על נזק כלשהו שייגרם לו כתוצאה מאי מתן הצו. המבקש צרף אמנם מסמכים אחדים לתצהירו, ופרקליטו טען בסיכומיו כי אלה מצביעים על נזקי מרשו; אך המסמכים הללו לא נזכרו כלל בתצהיר, ועיון בהם איננו מגלה מהם הנזקים הנטענים. לא הוצע גם כל הסבר מדוע במשך כחודשיים ויותר מאז יבוא הטובין לא טרח המבקש להמציא רשימון למשיבה, ומדוע עתה יש למהר ולמסור למבקש את הטובין בלא להמתין לדיון ולהכרעה בתביעה העיקרית.

סיכומו של דבר: יש לדחות את הבקשה דנן מכל וכל. כמובן ששמורה זכותו של המבקש להוכיח את טענותיו וזכויותיו בהליך העיקרי ואולי גם בהליכים נוספים.

הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.

 

ניתנה היום י"ב באב, תשס"ב (21 ביולי 2002)

אילן ש. שילה, שופט

סגן-נשיא                                                                         

לראש העמוד