גיל נדל משרד עורכי דין

 

חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981

 

פרק א': פרשנות

1.    בחוק זה –

           "הוועדה המייעצת" – הוועדה שמונתה לפי סעיף 22א;

           "הממונה" - הממונה שנתמנה לפי סעיף 19;

           "הרשות" – הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, שהוקמה לפי סעיף 19א;

           "חוק זה" — לרבות התקנות לפיו;

            "מכר" — לרבות השכרה, מקח-אגב-שכירות, הצגה למכירה, הצעה למכירה, וחליפין;

            "מספר זהות" – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999;

           "נכס" — טובין, מקרקעין, זכויות, ניירות ערך כמשמעותם בחוק ניירות ערך, תשכ"ח–1968, ואיגרות חוב ממשלתיות;

             "עוסק" — מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן;

             "עיסקה" — מכירת נכס או מתן שירות;

            "פרסומת" — לרבות פרסום שמומן או שנתמך בידי גורם מסחרי הקשור לנושא הפרסום, או שהמפרסם קיבל בעדו, מראש או בדיעבד, תשלום או כל טובת הנאה אחרת, או התחייבות לקבלם מאת גורם מסחרי כאמור;

           "צרכן" — מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי;

         "שם", לענין יחיד – השם הפרטי ושם המשפחה, ולענין תאגיד – השם הרשום של התאגיד במרשם המתנהל בהתאם לדין שעל פיו הוקם ומענו;

           "השר" — שר התעשיה, המסחר והתיירות.

פרק ב': הטעיה וניצול מצוקה

2.    (א)  לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:

(1)   הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;

(2)   המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס;

(3)   מועד ההספקה או מועד מתן השירות;

(4)   השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם;

(5)   דרכי הטיפול בנכס;

(6)   זהות היצרן, היבואן או נותן השירות;

(7)   השם או הכינוי המסחרי של הנכס או השירות;

(8)   מקום הייצור של הנכס;

(9)   תאריך הייצור של הנכס או תאריך תפוגתו;

(10)  החסות, העידוד או ההרשאה שניתנו לייצור הנכס או למכירתו או למתן השירות;

(11)  התאמתו של הנכס או השירות לתקן, למיפרט או לדגם;

(12)  קיומם של חלפים, אביזרים או חמרים המיוחדים או המתאימים לתיקון הנכס או לשימוש בו;

(13)  המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר, לרבות תנאי האשראי ושיעור הריבית;

(14)  חוות דעת מקצועית או תוצאות של בדיקה שניתנו לגבי טיב הנכס או השירות, מהותם, תוצאות השימוש בהם, והסיכונים הכרוכים בהם;

(15)  השימוש הקודם שנעשה בנכס או היותו חדש או משופץ;

(16)  שירות אחזקה ותנאיו;

(17)  תנאי אחריות לנכס או לשירות;

(18)  כמות הטובין שבמלאי מסוג נושא העסקה;

(19)  היות העסקה שלא במהלך עסקים;

(20)  היות מקורו של הנכס הנמכר בפשיטת רגל, בכינוס נכסים או בפירוק של חברה.

      (ב)  לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה ולא ישתמש בנכס כאמור למתן שירות.

      (ב1)        לא יציב עוסק שלט ולא יודיע בכל דרך אחרת, שאין הוא אחראי לכל נזק גוף העלול להיגרם לצרכן בתחום העסק או בחצריו.

      (ב2)        עוסק המודיע, בכל דרך שהיא, שאין לצרכן זכות לבטל עסקה, או לקבל חזרה את כספו, יסייג את הודעתו באופן שיובהר כי האמור בהודעה אינו חל במקרים שנקבעו לפי חוק.

       (ג)   הוראות סעיף זה יחולו גם על פרסומת.

3.    (א)  לא יעשה עוסק, כדי לקשור עסקה, דבר — במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת, שיש בו ניצול

(1)   חולשתו השכלית או הגופנית של הצרכן;

(2)   אי ידיעת השפה שבה נקשרת העסקה.

      (ב)  לא יעשה עוסק דבר — במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת, שיש בו ניצול מצוקתו של הצרכן, בורותו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכל כדי לקשור עסקה בתנאים בלתי מקובלים או בלתי סבירים, או לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת.

4.   (א)  עוסק חייב לגלות לצרכן —

(1)   כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס;

(2)   כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל;

(3)   כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;

אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן.

      (ב)  הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על שירות.

4א.     השר רשאי לקבוע בתקנות את הגודל המזערי ואופן הכתיבה של האותיות בחוזה אחיד, כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, תשמ"א–1982, כולן או חלקן.

4ב. עוסק חייב לגלות לצרכן את שמו ומספר הזהות שלו על גבי כל אחד מאלה:

(1)  תכתובת מטעמו המופנית לצרכן מסוים; לענין פסקה זו, "תכתובת" – טופס הזמנה, תעודת אחריות ואישור התקנה;

(2)  הצעה מטעמו לכריתת חוזה;

(3)  חוזה שעליו הוא חותם;

(4)  שובר תשלום באשראי או חשבונית מס.

*.   (א)  עוסק המציע, המציג, או המוכר טובין לצרכן, יציג במקום עסקו, במקום הנראה לעין ובאותיות ברורות וקריאות, מודעה המפרטת את מדיניותו לגבי החזרת טובין שלא עקב פגם; במודעה יצוין אם ניתן להחזיר טובין כאמור, לרבות הגבלות להחזרת הטובין, תנאי ההחזרה, אופן וסוג ההחזר שיקבל הצרכן (בחוק זה – מדיניות החזרת טובין); צוין במודעה כי לא ניתן להחזיק טובין, הן בדרך כלל ובן במקרים מסוימים, יחולו הוראות סעיף 2(ב2).

       (ב)  ביקש הצרכן להחזיר לעוסק טובין שלא עקב פגם, בהתאם למדיניות החזרת טובין המפורטת במודעה, והעוסק לא פעל בהתאם לאותה מדיניות, רשאי הצרכן להחזירם לעוסק בתוך שבעה ימים מיום שסורב, והעוסק יהיה חייב להשיב לו את מלוא התמורה שקיבל באופן שבו שילם הצרכן, ובלבד שלא חלה הרעה במצב הטובין; לענין זה, פתיחת האריזה כשלעצמה לא תיחשב כהרעה במצב הטובין, אלא אם כן השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, קבע אחרת לגבי טובין או סוגי טובין.

         (ג)   לא הציג עוסק מודעה כאמור בסעיף קטן (א), חזקה כי מדיניותו לגבי החזרת טובין שלא עקב פגם היא מתן אפשרות לצרכן להחזיר לו את הטובין, וההוראות לפי סעיף קטן (ב) יחולו לענין זה, בשינויים המחויבים.

           (ד)  הוראות סעיף זה לא יחולו על –

(1)   מוצרי מזון או טובין פסידים;

(2)   טובין הניתנים להקלטה, לשעתוק, או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית;

(3)   טובין שיוצרו במיוחד לפי הזמנה של הצרכן;

(4)   טובין שבהתאם להוראות שניתנו לפי דין אין להחזירם;

(5)   טובין שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

      (ה)  אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מכל זכות העומדת לצרכן במקרה של הפרת תנאי עסקה לפי כל דין.

        (ו)   השר רשאי לקבוע הוראות לענין סעיף זה, לרבות בדבר הצגת המודעה במקום העסק כאמור בסעיף קטן (א), ובדבר גודל האותיות.

5.    (א)  היה לשר יסוד סביר להניח כי הדבר דרוש למניעת הטעיה או ניצול מצוקת הצרכן, רשאי הוא לקבוע בתקנות, לגבי סוגי עסקים או שירותים, כי עוסק חייב לערוך חוזה בכתב עם הצרכן, ולציין בו את הפרטים שנקבעו בתקנות.

      (ב)  עוסק, העומד לחתום על חוזה עם צרכן, חייב לתת לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני חתימתו, וכן למסור לו עותק ממנו לאחר החתימה.

6.   (א)  היתה הטעיה בעיצוב הנכס או באריזתו, על גבי האריזה או במצורף לה, יראו גם את היצרן, היבואן, האורז והמעצב כמפירים את הוראות סעיף 2.

      (ב)  בתובענה בשל עוולה לפי סעיף זה תהא ליצרן, ליבואן, לאורז ולמעצב הגנה אם הוכיח שלא הוא אחראי להטעיה אלא פלוני שנקב בשמו ובמענו.

7.    (א)  היתה הטעיה בפרסומת, יראו כמפירים את הוראות סעיף 2 —

(1)   את מי שמטעמו נעשתה הפרסומת ואת האדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו;

(2)   אם היתה הפרסומת מטעה על פניה או שהם ידעו שהיא מטעה — אף את המפיץ או מי שהחליט בפועל על הפרסום.

    (ב)  הובאו בפרסומת עובדות בדבר התכונות של נכס או של שירות או בדבר ממצאי בדיקה שנעשתה בהם, או בדבר התוצאות הצפויות מהשימוש בהם, יהא הממונה רשאי לדרוש ממי שמטעמו נעשתה הפרסומת או ממי שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו שיציג ראיות להוכחת אותן עובדות; לא הציג ראיות כאמור להנחת דעתו של הממונה, תהא בכך ראיה לכאורה שהפרסומת היתה מטעה, אולם תהא זו הגנה למי שמטעמו נעשתה הפרסומת ולאדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו כי לא ידעו ולא היה עליהם לדעת שהפרסומת מטעה.

    (ג)   (1)   פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה;

(2)   המפרסם פרסומת בצורה של כתבה, מאמר או ידיעה עיתונאית, בלי לציין באופן ברור כי המדובר בפרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה, אף אם תוכנה אינו מטעה;

(3)   לענין סעיף קטן זה, השתתפות עיתונאי, לרבות מגיש, קריין או מנחה בכל כלי תקשורת, בפרסומת, יראו אותה כפרסומת מטעה, אם אין בה הבחנה ברורה בין עבודתו המקצועית לבין הפרסומת;

(4)   השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע כללים בדבר הנוסח והדרך שבהם על המפרסם לציין או לשדר כי מדובר בפרסומת.

   (ד)  חזקה שפרסומת נעשתה בידי מי שמצויין בה כמציע הנכס או השירות, אלא אם כן צויין אחרת בפרסומת עצמה.

   (ה)  פרסומת העלולה להטעות צרכן בישראל — אחת היא, לענין סעיף זה, אם נעשתה בישראל או מחוצה לה.

7א.     השר רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, עקרונות, כללים ותנאים לפרסומת וכן לדרכי שיווק המכוונים לקטינים, לרבות איסור פרסומת או דרכי שיווק העלולים להטעות קטין, לנצל את גילו, תמימותו, או חוסר נסיונו, או המעודדת פעילות שיש בה כדי לפגוע בגופו או בבריאותו הגופנית או הנפשית; תקנות כאמור יכול שיתייחסו לקטינים דרך כלל, או עד גיל מסויים.

7ב. (א)  מי שהתקיים בו אחד מהתנאים המפורטים בסעיף קטן (ב), לא יציג ולא יפרסם את עצמו, במישרין או בעקיפין, כמי שמטרתו היחידה היא להגן על הצרכן או לייעץ לו, ולא יקרא או יכנה את עצמו בשם שמשתמע ממנו כי הוא פועל למטרה כאמור.

      (ב)  (1)   פועל משיקולים עסקיים או למטרות רווח.

(2)   ממומן או נתמך בידי גורם מסחרי.

(3)   הכנסותיו, כולן או חלקן, הן —

(א)   מפרסום מידע מסחרי;

(ב)   מתשלומים של גורמים מסחריים המשתתפים בסקרים שהוא עורך;

(ג)    מדמי חבר קבועים או חד-פעמיים המשולמים על ידי גורמים מסחריים;

(ד)    מתשלומים של גורמים מסחריים בעבור השימוש בתוצאות של סקרים, בדיקות או תחרויות הנערכות על ידיו;

(ה)   ממתן חסות לפעילות מסחרית.

(4)   פרסומיו כוללים פרסומת, גלויה או מוסווית, בתשלום או שלא בתשלום, של גורם מסחרי.

 

פרק ג': מכירות באשראי, מקדמות, רוכלות ומכירות מיוחדות

8.    בפרק זה —

           "מחיר במזומן" — המחיר שנקבע לנכס או לשירות אם הוא משתלם כולו בעת כריתת הסכם המכר או הסכם השירות;

           "מחיר באשראי" — המחיר שנקבע לנכס או לשירות אם הוא כולל תוספת על המחיר במזומן בשל כך שאינו משתלם כולו בעת כריתת הסכם המכר או הסכם השירות;

           "מחיר לשיעורין" — תשלומים לשיעורין של המחיר שנקבע לנכס או לשירות שאינם כוללים תוספת על המחיר במזומן בשל כך שאינו משתלם כולו בעת כריתת הסכם המכר או הסכם השירות;

             "מכירה מיוחדת" — מכירת סוף עונה, מכירת חיסול מלא או חלקי, מכירה לרגל אירוע כלשהו, מכירה שבה מוצעת לצרכן הטבה נוסף על הטובין או על השירותים שבעבורם שילם, או כל מכירה אחרת שבה מוצעים הטובין או השירותים של העסק, כולם או חלקם, במחירים מוזלים לתקופה מסוימת, שלא בדרך מתן הנחה לצרכן פלוני;

             "עסקה באשראי" — עסקה שנקבע לה מחיר באשראי;

         "מקדמה" — תשלום מראש של המחיר, כולו או מקצתו, לפני מסירת הנכס או מתן השירות; לענין זה יראו כתשלום גם מתן שטר, כמשמעותו בפקודת השטרות, אף אם ניתן למועד מאוחר ממועד הוצאתו;

            "רוכלות" — הצעת עסקה לצרכן מאת עוסק, או מי מטעמו, שבא שלא לפי הזמנה למקום מגוריו, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו או לקרבתם, וכן לכל מקום שאינו בית עסק של העוסק או של מי מטעמו (להלן — מקום הצרכן), או פניה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק, או מי מטעמו, למקום הצרכן כדי לקשור עסקה.

9.    (א)  השר רשאי לקבוע בצו טובין ושירותים שעוסק לא יקבע להם מחיר באשראי, בעסקה עם צרכן אלא אם הודיע לו לגביהם מראש, בדרך שנקבעה באותו צו, פרטים אלה, כולם או מקצתם:

(1)   המחיר באשראי והמחיר במזומן;

(2)   שיעור הריבית, על פי חישוב שנתי, שבמחיר באשראי;

(3)   מהותה וסכומה של כל תוספת אחרת למחיר;

(4)   שיעורי התשלום של המחיר באשראי, ובמקח אגב שכירות — של דמי השכירות, ומועדיהם;

(5)   כל תניה שעל פיה ייפגעו זכויות הצרכן, וכל ריבית או קנס שיוטל עליו, בשל אי-קיום תנאי מתנאי העסקה;

(6)   כל התניה על דיני הראיות, על סדרי הדין או על סמכות מקומית של בית המשפט;

(7)   כל פרט אחר.

      (ב)  השר רשאי בצו לקבוע טובין ושירותים אשר, אם נמכרו או ניתנו תמורת מחיר לשיעורין, תהא חובה על העוסק להודיע בכתב לצרכן על כל תניה כמפורט בסעיף קטן (א)(4), (5) ו-(6) שנקבעה לעסקה.

10.   נמצא כי ההפרש בין המחיר במזומן למחיר באשראי, או שיעור הריבית, או סכומה של תוספת אחרת, גדול למעשה מזה שעליו הודיע העוסק לפי סעיף 9, או כי המחיר לשיעורין גבוה מהמחיר במזומן, רשאי הצרכן לשלם לפי הסכום הנמוך, זולת אם הוכיח העוסק כי מקור אי ההתאמה בטעות בתום לב שהצרכן יכול היה להבחין בה בנסיבות העסקה.

11.   לא קיים העוסק את הוראותיו של צו שניתן לפי סעיף 9, רשאי בית המשפט, לפי בקשת צרכן ובהתחשב בנסיבות הענין, לרבות המועד שבו הוגשה הבקשה, לבטל את העסקה ולצוות על החזרת נושא העסקה לעוסק והתמורה או חלקה לצרכן, ורשאי הוא לחייב את העוסק בהוצאות שנגרמו לצרכן וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת.

12.   (א)  התנה העוסק, בעסקה באשראי או בעסקה שהמחיר בה הוא מחיר לשיעורין, כי הנכס יחולט או כי הסכום הנותר יעמוד במלואו לפרעון אם יפגר הצרכן בתשלום שיעור אחד — התנאי בטל, זולת אם היתה העסקה מסוג עסקאות שהשר קבע בצו שהן ניתנות לביטול בשל פיגור כאמור ונתמלאו התנאים לכך שבאותו צו.

      (ב)  בעסקה כאמור בסעיף קטן (א) שהעוסק לא עמד בתנאי מהותי מתנאיה, לא יראו אף בפיגור של יותר משיעור אחד עילה לחילוט הנכס או לדרישה לפרעון מיידי של יתרת הסכום.

13.  (א)  השר רשאי לקבוע בצו עסקאות שבהן לא יהא רשאי העוסק לקבל מקדמה מצרכן בשיעור העולה על זה שנקבע בצו, אלא בתנאים מסויימים שנקבעו בצו, או אם נתן לצרכן ערובה כפי שנקבע בצו.

     (ב)  שילם הצרכן מקדמה בעסקה והנכס לא סופק לו או השירות לא ניתן לו, בשל טעמים שהמוכר או נותן השירות אחראים להם, תוך שבועיים מיום שהוסכם עליו, ואם לא הוסכם — תוך שני חדשים מיום התשלום, יהא העוסק חייב בתשלום ריבית בשיעור הקבוע בסעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א–1961, מהיום שהוסכם עליו ועד ליום ההספקה או מתן השירות בפועל.

       (ג)   לא נתן העוסק ערובה שהיה עליו לתתה לפי סעיף קטן (א), ישלם מיום קבלת המקדמה עד ליום ההספקה כפל הריבית שבסעיף קטן (ב) על האיחור האמור.

14.   (א)  בעסקה ברוכלות רשאי הצרכן לבטל את ההסכם —

(1)   במכר — מיום עשיית ההסכם עד ארבעה-עשר ימים מיום מסירת הממכר;

(2)    בשירות, אם טרם הוחל בנתינתו — תוך ארבעה-עשר ימים מיום עשיית ההסכם.

     (ב)  משבוטל הסכם לפי סעיף קטן (א)(1), יחזיר הרוכל לצרכן את מה שקיבל לפי ההסכם והצרכן יחזיר לרוכל את הטובין, אולם אם חלה הרעה משמעותית במצב הטובין רשאי הרוכל לנכות ממה שקיבל את הסכום שבו פחת ערכם של הטובין.

       (ג)   הוראות סעיף זה לא יחולו על עסקה בטובין פסידים.

      (ד) השר רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, פרטים שרוכל חייב למסור לצרכן.

      (ה)  השר רשאי בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע כי הוראות סעיף זה יחולו גם על עסקאות אחרות הנעשות שלא במקום עסק קבוע.

14א.   (א)  לא יעשה עוסק עסקה בענין רכישה של יחידת נופש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)   נחתם חוזה בכתב בינו לבין הצרכן (בסעיף זה — החוזה);

(2)  העוסק מסר לצרכן, עד למועד חתימת החוזה, טופס חתום בידיו, שבו כלולים כל הפרטים המפורטים בסעיף קטן (ב) (להלן — טופס גילוי); טופס הגילוי יימסר בנפרד מהחוזה, והצרכן יאשר בחתימת ידו את קבלתו; תקנות לפי סעיף 4א יחולו, בשינויים המחויבים, על טופס הגילוי.

        (ב)  העוסק יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את כל המידע שלהלן, ואותו בלבד:

(1)   פרטי העוסק: שמו המלא, מספר הזהות שלו ומענו המלא בארץ ובחוץ לארץ; היה העוסק תאגיד — גם את סוג התאגיד, מספרו ומקום רישומו;

(2)   אם העוסק אינו הבעלים של הזכויות באתר יחידות הנופש — פרטי בעל הזכויות המנויים בפסקה (1), הגדרת מעמד העוסק ביחס לאתר יחידות הנופש והקשר המשפטי בינו לבין הבעלים של הזכויות באתר;

(3)   תיאור מפורט של אתר יחידות הנופש ומיקומו, וכן של יחידת הנופש הנמכרת;

(4)   מהות הזכות הנמכרת בעסקה ותקופת תוקפה;

(5)   אם בניית אתר יחידות הנופש טרם הושלמה — שלב הבניה שבו מצוי האתר, המועד המשוער לסיום הבניה והמועד שבו מתחייב העוסק, שניתן יהיה לממש לראשונה את הזכויות באתר יחידות הנופש;

(6)   התחייב העוסק ליתן לצרכן בטוחות להבטחת תשלומיו או זכויותיו על פי החוזה — פרטי הבטוחות;

(7)   פירוט השירותים הכלולים בזכויות ביחידת הנופש;

(8)   פירוט השטחים המשותפים באתר יחידות הנופש, שבהם תהיה לצרכן זכות שימוש, ותנאי השימוש בהם;

(9)   מחיר יחידת הנופש, לרבות כל תשלום נוסף שהצרכן יידרש לשלם כדי לרכוש את הזכויות בעסקה;

(10)  הסכומים שהצרכן יידרש לשלם כחלקו בניהול ובתחזוקת יחידת הנופש ואתר יחידות הנופש, לרבות שיטת חישוב הסכומים ומועדי תשלומם;

(11)  זכותו של הצרכן לשימוש בזכויות דומות באתרי יחידות נופש אחרים, אם קיימות, התשלומים הנדרשים בשל כך, דרכי קביעתם ומועדי תשלומם;

(12)  הגבלות בזכותו של הצרכן להשתמש, להעביר או לסחור בזכויותיו על פי החוזה, אם קיימות;

(13)  פרטים בדבר זכותו של הצרכן לבטל את העסקה, בהתאם להוראות סעיף קטן (ג);

(14)  פרטים בדבר סמכות בית משפט בישראל או מחוץ לישראל, בהתאם להוראות סעיף קטן (ד).

       (ג)   בעסקה בענין רכישה של יחידת נופש רשאי הצרכן לבטל את החוזה בתוך ארבעה-עשר ימים מיום חתימת החוזה על ידי שני הצדדים, או מהיום שבו אישר הצרכן את קבלת טופס הגילוי בהתאם להוראות סעיף קטן (א), לפי המאוחר מביניהם; הביטול ייעשה בדרך של מתן הודעה בכתב לעוסק.

       (ג)   לבית המשפט המוסמך בישראל תהיה הסמכות לדון בכל תובענה הקשורה בעסקה לפי סעיף זה; ואולם לגבי יחידת נופש הנמצאת מחוץ לישראל, רשאי הצרכן להגיש תובענה בבית משפט במדינה שבה נמצאת אותה יחידה.

      (ה)  בסעיף זה —

                 "אתר יחידות נופש" — בנין או מיזם, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, שבו מתנהל, או אמור להתנהל, הסדר של יחידות נופש;

                 "יחידת נופש" — זכות, בין קנינית ובין שלא קנינית, המקנה לבעליה זכות שימוש לסירוגין, בחדר או במקום מגורים אחר, בארץ או בחוץ לארץ, במשך שלוש שנים לפחות, לתקופה של יומיים או יותר במהלך כל שנה.

14ב.   (א)  התחייב צרכן לשלם את תמורתה של עסקה, כאמור בסעיף 14א, באמצעות כרטיס אשראי, לא יחייב מנפיק הכרטיס את הלקוח בסכום החיוב, כולו או חלקו, לפני שחלפו 30 ימים לפחות מהמועד שבו הופקד בידיו מסמך המעיד על העסקה בין הלקוח לבין הספק; הודיע הלקוח למנפיק, בתוך 30 הימים האמורים, כי העסקה בוטלה בהתאם להוראות סעיף 14א(ג), לא יחייבו המנפיק בסכום כלשהו בשל אותה עסקה.

           (ב)  בסעיף זה —

                 "חוק כרטיסי חיוב" — חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו–1986;

                 "כרטיס אשראי" ו"לקוח" — כהגדרתם בחוק כרטיסי חיוב;

               "מסמך המעיד על העסקה" — מסמך כמשמעותו בסעיף 8 לחוק כרטיסי חיוב, החתום בידי הלקוח.

14ג.   (א)  בשיווק מרחוק חייב העוסק לגלות לצרכן פרטים אלה לפחות:

(1)   השם, מספר הזהות והכתובת של העוסק בארץ ובחוץ לארץ;

(2)   התכונות העיקריות של הנכס או של השירות;

(3)   מחיר הנכס או השירות ותנאי התשלום האפשריים;

(4)   מועד ודרך הספקת הנכס או השירות;

(5)   התקופה שבה ההצעה תהיה בתוקף;

(6)   פרטים בדבר אחריות לנכס;

(7)   פרטים בדבר זכות הצרכן לבטל את החוזה, בהתאם להוראות סעיף קטן (ג).

        (ב)  בעסקת מכר מרחוק יספק העוסק לצרכן בכתב, בעברית או בשפה שבה נעשתה הפניה לשיווק, לא יאוחר ממועד הספקת הנכס או השירות, מסמך הכולל פרטים אלה:

(1)   הפרטים האמורים בסעיף קטן (א)(1) ו-(2);

(2)   מחיר הנכס או השירות ותנאי התשלום החלים על העסקה;

(3)   האופן שבו יכול הצרכן לממש את זכותו לבטל את העסקה, בהתאם להוראות סעיף קטן (ג);

(4)   שם היצרן וארץ ייצור הנכס;

(5)   מידע בדבר האחריות לנכס או לשירות;

(6)   תנאים נוספים החלים על העסקה.

        (ג)   בעסקת מכר מרחוק רשאי הצרכן לבטל בכתב את העסקה —

(1)   בנכס — מיום עשיית העסקה ועד ארבעה עשר ימים מיום קבלת הנכס, או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר מביניהם;

(2)   בשירות — בתוך ארבעה עשר ימים מיום עשיית העסקה, ובלבד שביטול כאמור ייעשה לפחות שני ימים, שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו אמור השירות להינתן.

        (ד)  הוראות סעיף זה לא יחולו על עסקת מכר מרחוק של —

(1)   טובין פסידים;

(2)   שירותי הארחה, נסיעה, חופש או בילוי, אם המועד שנקבע למתן השירות חל בתוך שבעה ימים, שאינם ימי מנוחה, ממועד עשיית העסקה;

(3)   מידע כהגדרתו בחוק המחשבים, תשנ"ה–1995;

(4)   טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן בעקבות העסקה;

(5)   טובין הניתנים להקלטה, לשעתוק או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית.

       (ה)  השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע עסקאות של מכר מרחוק, שאינן מנויות בסעיף קטן (ד), שהוראות סעיף זה, כולן או חלקן, לא יחולו עליהן.

        (ו)   בסעיף זה —

           "מחיר הנכס" — מחירו הכולל של הנכס או של השירות, לרבות דמי ההובלה וכן כל תוספת או הוצאה אחרות שיחולו על הצרכן;

           "עסקת מכר מרחוק" — התקשרות בעסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה;

           "שיווק מרחוק" — פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלויזיה, תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, פקסימיליה, פרסום קטלוגים או מודעות, או באמצעי כיוצא באלה, במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים, אלא באחד האמצעים האמורים. 

14ה.   (א)ביטל צרכן חוזה לפי סעיפים 14א(ג) או 14ג(ג) עקב פגם בנכס נושא החוזה או העסקה, או עקב אי התאמה בין הנכס או בין השירות, לבין הפרטים שנמסרו לו לפי סעיפים 14א(א) ו-(ב) או 14ג(א) ו-(ב) —

(1)   יחזיר העוסק לצרכן בתוך 14 ימים מיום קבלת ההודעה על הביטול, את אותו חלק ממחיר העסקה ששולם על ידי הצרכן, יבטל את חיובו של הצרכן בשל העסקה ולא יגבה מהצרכן דמי ביטול כלשהם;

(2)   קיבל הצרכן את הנכס נושא העסקה או החוזה, יעמידו לרשות העוסק במקום שבו נמסר לו הנכס ויודיע על כך לעוסק, והוא הדין לגבי נכס כלשהו שקיבל הצרכן בעקבות עשיית העסקה או החוזה.

         (ב)  ביטל צרכן חוזה לפי סעיפים 14א(ג) או 14ג(ג), שלא מהטעמים המנויים בסעיף קטן (א) –

(1)   יחזיר העוסק לצרכן, בתוך 14 ימים מיום קבלת ההודעה על הביטול, את אותו חלק ממחיר העסקה ששולם על ידי הצרכן, יבטל את חיובו של הצרכן בשל העסקה ולא יגבה מהצרכן סכום כלשהו, זולת דמי ביטול בשיעור שלא יעלה על 5% ממחיר הנכס נושא החוזה או העסקה, או 100 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם;

(2)   קיבל הצרכן את הנכס נושא העסקה או החוזה, יחזירו לעוסק במקום עסקו, והוא הדין לגבי נכס כלשהו שקיבל הצרכן בעקבות עשיית העסקה או החוזה.

        (ג)   אין בהוראות סעיפים קטנים (א) ו- (ב) כדי לגרוע מזכותו של עוסק לתבוע את נזקיו, בשל כך שערך הנכס פחת כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו.

       (ד)   בסעיף זה, "דמי ביטול" - לרבות הוצאות או התחייבות בשל משלוח, אריזה או כל הוצאה או התחייבות אחרת, שלטענת העוסק הוצאו על ידו או שהוא התחייב בהן בשל ההתקשרות בעסקה או בחוזה, או בשל ביטולה.

14ו.   (א)בעסקה לרכישת טובין, סוגי טובין, שירותים או סוגי שירותים, שקבע השר, רשאי צרכן לבטל את הסכם הרכישה בתוך תקופה שקבע השר, ובלבד שאם העסקה היא לרכישת טובין והצרכן קיבל את הטובין שרכש –

(1)   הוא יחזיר אותם לעוסק;

(2)   הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש.

       (ב)  השר יקבע הוראות לצורך ביצוע הוראות סעיף קטן (א), ובכלל זה לענין החזרת התמורה ששילם הצרכן בעבור הטובין או השירותים, לרבות אופן וסוג ההחזר הכספי, וכן נסיבות שבהן –

(1)   הזכות לבטל את העסקה תחול, לא תחול או תוגבל;

(2)   יהיה רשאי העוסק לנכות מסכום ההחזר הכספי דמי ביטול, בשיעור שיקבע.

       (ג)   תקנות לפי סעיף זה יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

15.  (א)  עוסק שהודיע ברבים או במקום העסק על מכירה מיוחדת, יבהיר אילו טובין או שירותים כלולים בה ואילו טובין או שירותים אינם כלולים בה, את מחירם אצלו לפני המכירה ואת שיעור ההנחה או המחיר לאחר ההנחה, וכן תנאי המכירה המיוחדת.

     (ב)   הודיע עוסק על מכירה מיוחדת ורצה לשנות את הפרטים האמורים בסעיף קטן (א), יפרסם על כך הודעה באותה הדרך שבה פרסם את ההודעה הראשונה.

     (ג)   אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות כל דין בענין הצגת מחירים של טובין או שירותים.

16.   עוסק שהודיע על מכירה בהנחה, או מחיר מיוחד, של טובין פגומים, או של טובין שאיכותם נמוכה מהרגיל או שמתקרב מועד תפוגתם על פי דין או נוהג או המלצת היצרן, יכלול בהודעתו את סיבת ההנחה או המחיר המיוחד.

פרק ד': סימון טובין והצגת מחירים

17.   (א)  על עוסק לסמן על גבי טובין המיועדים לצרכן או במצורף להם פרטים בדבר -

(1)   שם המצרך וכינויו המסחרי;

(2)   ארץ הייצור;

(3)   שם היצרן, מספר זהותו ומענו, ואם המצרך מיובא - שם היבואן, מספר זהותו ומענו;

(4)   כמות המצרך ופירוט חמרי היסוד שמהם הוא מורכב.

        (ב)  השר רשאי לקבוע בצו -

(1)   טובין שהוראות סעיף קטן (א) לא יחולו עליהם;

(2)   פרטים נוספים שיש לסמן, לרבות פרטים בדבר מחיר הטובין לצרכן, תאריך ייצורם, מועד תפוגתם, היותם מסוכנים לשימוש, דרך כלל או לשימוש של ילדים לקבוצות גיל שונות כפי שיקבע, דרך השימוש בהם, איכותם, סבילותם, עמידותם או תכונותיהם האחרות, לרבות תכונות שיש בהן לעשותם כשרים בעיני הציבור כולו או מקצתו;

(3)   חובה לסמן טובין לפני יבואם;

(4)   הוראות בדבר הדרך והצורה שבהן יסומנו טובין.

       (ב1)        השר, בהתייעצות עם ארגון צרכנים יציג, רשאי לקבוע בצו תנאים שבהתקיימם יסומן מצרך בשם או בכינוי שיש בו כדי להעיד על טיבו או על מהותו, וכן שיש בו כדי למנוע טעות או הטעיה, בזיהוי, ברכישה או בשימוש במוצרי מזון.

       (ב2)        השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר חובתו של עוסק לסמן טובין, בדרך ובצורה שקבע, באופן שיאפשר את זיהוי היצרן.

       (ב3)        (1)    השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר חובת מתן מידע הקשור לקרינה בלתי מייננת הנפלטת ממכשיר פולט קרינה או הנוצרת בהפעלתו, לרבות רמת הקרינה המותרת ומידע נוסף לענין זה כפי שיקבע, וכן דרכים למתן המידע, בין בדרך של סימון על גבי המכשיר פולט הקרינה, בין במצורף אליו ובין בדרך אחרת שיקבע;

(2)   בתקנות לפי סעיף קטן זה, יכול שייקבעו הוראות שונות לגבי סוגים שונים של מכשירים פולטי קרינה;

(3)   בסעיף קטן זה -

                         "מכשירים פולטי קרינה" -

(א)   מכשירי טלפון נייד המקושרים בעזרת מערכת של מיתקני אלחוט, הבנויה בשיטה התאית;

(ב)   מכשיר או מכונה המיועדים לצרכן והפולטים קרינה בלתי מייננת, או שבהפעלתם נוצרת קרינה כאמור;

                         "קרינה בלתי מיינת" או "קרינה" - פליטת גלים אלקטרומגנטיים, שהאנרגיה שלהם נמוכה מכדי לגרום להיווצרות יונים. 

      (ו)   נכללה בחיקוק אחר הוראה לצורך הגנה על הצרכן והיא סותרת את סעיף קטן (א) או צו לפי סעיף קטן (ב) - ההוראות בחיקוק האחר עדיפות.

17א.   בפרק זה, "המחיר הכולל" - מחיר הכולל את סך כל התשלומים בעבור נכס או שירות ואת סך כל המסים החלים עליהם או על מכירתם והנגבים על ידי עוסק, לרבות -

(1)  מס ערך מוסף, אגרות או תשלומי חובה;

(2)  כל תשלום אחר הנלווה לרכישת אותו נכס או שירות, בלי שניתנת לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליו במסגרת העסקה.

17ב.   (א)עוסק המציע, המציג או המוכר טובין לצרכן יציג על גביהם או על גבי אריזתם את מחירם הכולל.

          (ב)  הצגת המחיר כאמור בסעיף קטן (א) תהיה -

(1)   של המחיר הכולל בלבד, ורק במטבע ישראלי;

(2)   במקום הנראה לעין, בספרות ברורות וקריאות.

          (ג)   הוראות סעיפים קטנים (א) ו- (ב) יחולו גם על טובין המוצגים על ידי עוסק לראווה בכל דרך שהיא, באופן הנותן יסוד להניח שהטובין, או טובין הדומים להם, מוצעים על ידיו לצרכן למכירה.

          (ד)  המחיר המחייב של טובין יהיה המחיר שהוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, אף אם מחירם בקופה גבוה מהמחיר האמור.

        (ה)   השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי טובין שלגביהם תהיה חובה להציג, נוסף על המחיר הכולל או במקומו, את המחיר ליחידת מידה, משקל או נפח, הכל כפי שיקבע.

17ג.   השר רשאי לקבוע שכל עוסק, שעסקו או חלק מעסקו הוא עשיית שירותים בתחום שקבע, יציג במקום עסקו את המחיר הכולל הנדרש בעד מתן השירות או עשייתו; הצגת המחיר הכולל תהיה רק במטבע ישראלי, במקום הנראה לעין ובספרות ברורות וקריאות.

17ד.   לא יפרסם עוסק ולא ינקוב, במפורש או במשתמע, מחיר של נכס או של שירות המוצע לצרכן, אלא אם כן הוא המחיר הכולל בלבד ורק במטבע ישראלי.

17ה. על אף הוראות סעיפים 17א עד 17ג, רשאי עוסק, במשך שבעה ימים מיום שהוגדל או שהופחת שיעורם של מס, אגרה או כל תשלום חובה אחר החל על המכירה, שלא לכלול במחיר המוצג את שיעור ההגדלה או ההפחתה, בתנאי שציין באופן בולט במקום העסק, כי המחיר אינו כולל את השיעור המוגדל או המופחת.

17ו.   השר, או כל שר בתחום סמכותו יחד עם השר, רשאים לקבוע, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, כללים לפרסום או להצגה באופן שונה של מחירי נכס או שירות, או של סוגי נכסים או שירותים. 

17ז.   (א)  הוראות פרק זה לא יחולו -

(1)   על נכס המיועד להימכר מחוץ לישראל, או על שירות המיועד להתבצע במלואו מחוץ לישראל; לענין זה, "מחוץ לישראל" - למעט האזור כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976;

(2)   (נמחקה);

(3)   על נכס או שירות המפורט בחלק א' של התוספת הראשונה, ובתנאים הקבועים בה.

        (ב)  על אף האמור בסעיפים 17ב(ב)(1), 17ג ו-17ד, הצגה, פרסום ונקיבה של מחירו הכולל של נכס או של שירות, כמפורט בחלק ב' של התוספת הראשונה, יכול שיהיה במטבע חוץ, ובלבד שמחירו במטבע ישראלי ייקבע לפי שער החליפין הקבוע בה.

        (ג)   השר, ולגבי תחומים שבסמכותו של שר אחר - בהתייעצות עם אותו שר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת הראשונה.

 

18.   לא ימכור עוסק ולא יחזיק למטרת מכירה טובין שלא קויימה לגביהם חובה מכוח פרק זה.

 

פרק ד'1: אחריות ושירות לאחר מכירה

18א.   השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי בתקנות, לחייב יצרן, יבואן, סיטונאי או קמעונאי של טובין או שירותים, לתת שירות לצרכן לאחר מכירה, וכן רשאי הוא לקבוע הוראות לענין זה לרבות באלה -

(1)  תיקון ליקויים ופגמים והחלפת טובין, בשלמותם או בחלקם, בלי תשלום, במשך תקופה שיקבע;

           (2)  מתן השירות במענו של הצרכן;

           (3)  הדרכים והמועדים לביצוע השירות;

           (4)  קיום תחנות שירות במקומות או באזורים מסוימים;

(5)  מתן תעודות אחריות, תוכנן, ואיסור התנאה בתעודות כאמור על זכויות הצרכן לפי דין.

18ב.   (א)  עוסק המנוי בתוספת השניה –

(1)   יספק שירות טלפוני חינם לשם מתן מענה לכל פניה שעניינה ליקויים או פגמים בטובין שמכר או בשירותים שאותם הוא נותן מכוח דין או הסכם (בסעיף זה – שירות טלפוני); השירות הטלפוני יכלול גם מענה אנושי;

(2)   יגלה לצרכן, באופן ברור ובולט, את מספר הטלפון שבו ניתן לקבל את השירות הטלפוני וכן את השעות שבהן ניתן השירות הטלפוני, בכל אחד מאלה, אם קיים:

(א)   הסכם בין העוסק לבין הצרכן;

(ב)   כל חשבונית שהוציא העוסק לצרכן;

(ג)    אתר האינטרנט של העוסק.

        (ב)  השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי –

(1)   לקבוע הוראות בכל הנוגע למתן שירות טלפוני לפי הוראות סעיף זה;

(2)   לשנות את התוספת השניה.

 

פרק ה': הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן והממונה, תפקידו וסמכויותיו

19.   הממשלה תמנה, לפי המלצת השר, ממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות.

19א.   (א)  מוקמת בזה הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.

         (ב)  הממונה יהיה מנהל הרשות.

19ב.   תקציב הרשות ייקבע בחוק התקציב השנתי, בסעיף תקציב נפרד, כמשמעותם בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985; הממונה על סעיף תקציב זה לענין החוק האמור יהיה הממונה.

19ג.   לצורך ביצוע הוראות חוק זה, מורשה הממונה, יחד עם חשב הרשות, לייצג את הממשלה בעסקאות כאמור בסעיפים 4 ו-5 לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951, למעט עסקאות במקרקעין, ולחתום בשם המדינה על מסמכים הנוגעים לעסקאות כאמור.

19ד.   (א)  עובדי הרשות יהיו עובדי המדינה ויחולו עליהם הוראות חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959.

          (ב)  עובדי הרשות יפעלו לפי הוראות הממונה ובפיקוחו.

20.     (א)  תפקידי הממונה יהיו -

(1)   לפקח על ביצוע הוראות חוק זה;

(2)   לטפל בתלונות שראה בהן ממש על הפרת הוראות חוק זה או על פגיעה אחרת בצרכן;

(3)   לערוך וליזום סקרים ומחקרים בעניני צרכנות;

(3א)לטפל בכבילות בין עוסק לצרכן, הפוגעות ביכולת הצרכן לעבור מעוסק לעוסק;

(4)   לטפל בכל ענין אחר הקשור להגנת הצרכן ואשר לא הוטל בדין על רשות אחרת.

         (ב)  הגיעה לממונה תלונה בענין שבו לפי חיקוק יש לרשות אחרת סמכות לפיקוח ולנקיטת אמצעים בעקבות בירור תלונה, ייוועץ באותה רשות לפני שיטפל בתלונה, ורשאי הוא אף להעביר את התלונה אליה; העביר הממונה את התלונה כאמור, תודיע הרשות לממונה על תוצאות הטיפול.

21.   ראה הממונה או מי שהוא הסמיך לענין זה שהדבר דרוש לביצועו של חוק זה, רשאי הוא -

(1)  להיכנס למקום המשמש עסק ולערוך בו ביקורת על מילוי הוראות חוק זה, לבדוק מסמכים, דוגמאות וטובין ולתפוס כל דבר שיש יסוד סביר להניח שבו או לגביו נעברה, או שמתכוונים לעבור, עבירה על הוראות חוק זה;

(2)  לחקור כל אדם הנוגע בדבר או שיש לו ידיעות בענין ולדרוש ממנו להתייצב לפניו ולמסור לו מסמכים, דוגמאות וידיעות הנוגעות לעניני החקירה, ובלבד שהמועד להתייצבות אדם לפי פסקה זו ייקבע ככל האפשר בתיאום עמו, ובמועד סביר;

(3)לערוך בדיקות של טובין או שירותים ולפרסם ממצאיהן, ובלבד שלא יעשה פרסום העלול לפגוע באדם אלא אם ניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו;

(4)  להעמיד עוסק על חובתו להפסיק נהגים שיש בהם לכאורה הפרת הוראות חוק זה או שלא לחזור עליהם.

21א.   היה לממונה או לעובד המדינה שהממונה הסמיכו לכך, יסוד סביר להניח כי הופרה הוראה מהוראות חוק זה, רשאי הוא לדרוש מכל עוסק, למסור לו את הידיעות, המסמכים, הפנקסים ושאר התעודות הנוגעות להפרה האמורה; בסעיף זה, "עוסק" – לרבות עובדו, נושא משרה בו או מי שפועל מטעמו.

22.   (א)  לממונה ולמי שהוא הסמיך לענין זה יהיו סמכויות של קצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשמו.

       (א1)        לא יסמיך הממונה אדם לענין סעיף 21, אלא אם כן קיבל הכשרה מתאימה כפי שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

     (ב)  על ביקורת ותפיסה לפי סעיף 21(1) יחולו הוראות סעיפים 26 עד 28 והפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969, כאילו היתה הביקורת חיפוש במובן הפקודה האמורה ובשינויים המחוייבים לפי הענין.

22א.(א)  השר, בהסכמת שר האוצר, ימנה ועדה מייעצת שתפקידה לייעץ לממונה, לפי דרישתו, בכל ענין הנוגע להגנת הצרכן ולסחר הוגן, וכן לייעץ לו בהכנת הדין וחשבון השנתי כאמור בסעיף 22ב ובהכנת תכנית העבודה של הרשות.

      (ב)  הוועדה המייעצת תהיה בת שישה חברים והם:

(1)   עובד משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, בדרגה שאינה פחותה מדרגת סגן מנהל כללי;

(2)   עובד משרד האוצר, בדרגה שאינה פחותה מדרגת סגן מנהל כללי;

(3)   שני חברי הסגל האקדמי של מוסדות מוכרים להשכלה גבוהה כמשמעותם בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958;

(4)   נציג ארגון צרכנים כהגדרתו בסעיף 31(ג), שיקבע השר;

(5)   נציג העוסקים, שיקבע השר.

    (ג)   השר, בהסכמת שר האוצר, ימנה את אחד מחברי הוועדה המייעצת להיות יושב ראש הוועדה.

     (ד)  חברי הוועדה ימונו לתקופה של שלוש שנים וניתן לחזור ולמנותם, ובלבד שלא יכהנו שלוש תקופות רצופות.

22ב.   הממונה, בהתייעצות עם הוועדה המייעצת, יכין דין וחשבון שנתי על פעילות הרשות באותה שנה, ויגישו לממשלה, באמצעות השר.

 

פרק ו': עונשין ותרופות

23.   (א)  עוסק שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר שנה או קנס פי שבעה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן -  חוק העונשין) -

(1)   עשה דבר העלול להטעות צרכן בניגוד להוראות סעיף 2;

(2)   עשה דבר שיש בו ניצול של מצוקת הצרכן, כאמור בסעיף 3;

(3)   פרסם פרסומת מטעה בניגוד להוראות לפי סעיף 7(ג);

(4)   פרסם פרסומת המכוונת לקטינים בניגוד להוראות סעיף 7א;

(5)   בעסקה בענין רכישה של יחידות נופש, לא קיים את הוראות סעיף 14א;

(6)   הפריע לאדם הפועל כדין לפי חוק זה מלבצע את סמכויותיו, או סירב, בלי הצדק סביר, להתייצב לפני אדם כאמור, או למסור מידע או דבר אחר לפי דרישתו, בניגוד להוראות סעיפים 21 ו- 22;

(7)   הפר התחייבות שנתן לפי סעיף 28(א)(2) או (3).

      (ב)  עוסק שעשה אחד מאלה, דינו - קנס פי שבעה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין -

(1)   לא גילה לצרכן דבר בניגוד להוראות לפי סעיף 4;

(2)   השתמש בשם שמשתמע ממנו כי מטרתו הגנה על הצרכן בניגוד להוראות סעיף 7ב;

(3)   הפר הוראות לפי סעיף 13 לענין מקדמות וערובות;

(4)   בעסקה ברוכלות, לא קיים הוראות לפי סעיף 14;

(5)   בהיותו מנפיק כרטיס אשראי, חייב לקוח בניגוד להוראות סעיף 14ב;

(6)   בשיווק מרחוק או בעסקת מכר מרחוק, לא גילה לצרכן פרטים או לא סיפק מסמך בכתב בניגוד להוראות סעיף 14ג;

(7)   בעקבות ביטול עסקה על ידי צרכן, נהג בניגוד להוראות סעיף 14ה;

(8)   לא נתן שירות לצרכן, לא מסר תעודות אחריות, או לא קיים תחנות שירות, באופן קבוע לפי הוראות סעיף 18א.

      (ג)   עוסק שעשה אחד מאלה, דינו - קנס פי שלושה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין -

(1)   הפר הוראות לפי סעיף 4א לענין גודל אותיות ואופן הכתיבה של חוזים אחידים;

(2)   הפר הוראות לפי סעיף 5 לענין עריכת חוזה, העיון בו ומסירתו;

(3)   הפר הוראות לפי סעיף 9 לענין מתן הודעה לצרכן;

(4)   הפר הוראות לפי סעיף 10 לענין התשלום בסכום הנמוך;

(5)   הפר הוראות לפי סעיף 15 לענין הודעה בדבר מכירה מיוחדת;

(6)   הפר הוראות לפי סעיף 16 לענין הודעה בדבר מכירה בהנחה או במחיר מיוחד;

(7)   הפר הוראות לפי סעיף 17 לענין סימון טובין ואריזתם;

(8)   הפר הוראות לפי סעיפים 17ב(א) עד (ג), 17ב(ד), 17ג, 17ד או 17ו לענין חובת הצגה או פרסום של מחירי נכסים ושירותים או לענין גביית מחירם המחייב;

(9)   מכר נכס או שירות המפורט בחלק ב' של התוספת הראשונה, שלא לפי שער החליפין הקבוע בה;

(10)  מכר או החזיק טובין בניגוד להוראות סעיף 18.

      (ד)  היתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור של עד חמישה אחוזים מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר למועד שבו נמסרה הודעה או ניתן צו, או מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בהודעה או בצו, לפי המאוחר; לענין זה -

"הודעה" - הודעה שניתנה לפי סעיף 21(4);

"צו" - צו שנתן בית המשפט לפי סעיף 30.

       (ה)  עבר אדם, בתוך שלוש שנים, פעם נוספת עבירה לפי סעיף זה דינו -

(1)   בעבירות לפי סעיף קטן (א) - מאסר שנה או כפל הקנס הקבוע לאותן עבירות;

(2)   בעבירות לפי סעיפים קטנים (ב) ו- (ג) - כפל הקנס הקבוע לאותן עבירות.

       (ו)   נעברה עבירה מן העבירות המנויות בסעיפים קטנים (א), (ב) או (ג) בידי תאגיד, דינו - כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה.

      (ז)   על מסירת צו לפי חוק זה יחולו הוראות סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, בדבר המצאת מסמכים, בשינויים המחויבים.

23א.   (א)נעברה עבירה לפי סעיף 23(א)(1) או (2) בנסיבות מחמירות - דינו של עובר העבירה מאסר שנתיים או קנס פי עשרה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

           (ב)  בסעיף זה, "נסיבות מחמירות" - אחת מאלה:

(1)   המעשה מתייחס למספר רב במיוחד של צרכנים;

(2)   המעשה גרם נזק חמור במיוחד לצרכן או לקבוצת צרכנים;

(3)   עובר העבירה הפיק רווחים, או טובות הנאה גדולים במיוחד מהמעשה.

24.   הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 23, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש אחר, לצוות —

(1)  כי טובין של הנאשם שבהם או לגביהם נעברה העבירה או דמי מכרם יחולטו, כולם או מקצתם;

(2)  כי עסק של הנאשם ייסגר לתקופה שיקבע בית המשפט ובדרך שיקבע;

(3)  כי רשיון שניתן לנאשם יבוטל או יותלה לתקופה שיקבע בית המשפט.

25.   (א)  מעביד, מרשה ונושא משרה בתאגיד חייבים לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע ביצוע עבירה כאמור בסעיף 23 בידי עובד מעובדיו, מורשהו, התאגיד או עובד מעובדי התאגיד, לפי הענין; המפר הוראת סעיף זה, דינו — קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "נושא משרה בתאגיד" — דירקטור, מנהל פעיל, שותף למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו נעברה העבירה.

       (ב)  נעברה עבירה לפי סעיף 23 בידי עובד, מורשה, תאגיד או עובד מעובדי התאגיד, חזקה היא כי המעביד, המרשה או נושא המשרה בתאגיד, לפי הענין, הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שאפשר כדי למלא את חובתו.

26.   (בוטל).

27.   באישום של עבירה לפי הוראות פרקים ב', ג' או ד' או תקנות לפיהן תהא זו הגנה לנאשם אם יוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי היה במכר או בשירות משום הפרה של ההוראות האמורות.

28.   (א)  היה הממונה סבור כי אדם עבר עבירה על הוראות חוק זה, רשאי הוא, באישור היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, לקבל ממנו התחייבות בכתב כלפיו —

(1)   להימנע ממעשה או מחדל המפורש בכתב ההתחייבות, אשר לדעת הממונה הוא מהווה עבירה לפי חוק זה; התחייבות לפי פסקה זו תהיה מלווה בערובה, בערבים או בלי ערבים, בסכום שלא יעלה על גובה הקנס כאמור בסעיף 23(א), ובתאגיד — כפל הקנס כאמור, ולתקופה שלא תעלה על שנתיים;

(2)   להחזיר כסף או נכס לצרכן;

(3)   לפרסם מודעות ברבים כפי שיורה הממונה.

      (ב)  עוסק שנתן התחייבות כאמור בסעיף קטן (א) לא יינקטו כלפיו הליכים פליליים לפי סעיף 23 בשל מעשה או מחדל ששימש עילה למתן ההתחייבות.

      (ג)   הורשע עוסק בעבירה שהתחייב להימנע ממנה לפי סעיף קטן (א)(1), רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה:

(1)   לחלט את הערובה, כולה או מקצתה, ולא להטיל על הנאשם עונש נוסף;

(2)   להטיל עונש בשל העבירה אך להשאיר את הערובה בתקפה בלי לחלטה;

(3)   לחלט את הערובה, כולה או מקצתה, ולהטיל כל עונש אחר בשל העבירה.

      (ד)  (בוטל).

29.   נמכר נכס בידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, או בידי מי שמוכר מטעם המדינה נכס שחולט או נעזב לטובתה או נכס אחר שהמדינה לא רכשה אותו או לא השתמשה בו, לא יראו במכר עסקה לענין סעיפים 2, 4, 6 ו-7, ובלבד שההצעה למכירה גילתה את העובדה שמציעים למכירה נכסים מסוג זה והזהירה את הצרכן כי מהות התכונות העיקריות לגביהם אינה ידועה וכי הרשות אינה נושאת באחריות להן.

30.   לפי בקשה של היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו או הממונה, רשאי בית המשפט —

(1)   לצוות על כל אדם להימנע ממעשה שיש בו עבירה לפי חוק זה ולתת ערובה לכך;

(2)   לצוות על כל פעולה הדרושה למניעת עבירה כאמור.

31.   (א)  דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב', ג' או ד' כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

      (א1)        הזכות לסעדים בשל עוולה כאמור נתונה לצרכן שנפגע מהעוולה, וכן לעוסק שנפגע, במהלך עסקו, מהטעיה כאמור בסעיף 2.

        (א2)        פרק ו'1 לא יחול על עוסק שנפגע מעוולה כאמור במהלך עסקו.

        (ב)  (1)   הוברר לבית המשפט שמעשה או מחדל של הנתבע גרם או עלול לגרום תקלה לציבור או לחלק ממנו והתובע הסתייע בהגשת התובענה בארגון צרכנים, רשאי בית המשפט לפסוק, בנוסף לתרופה שנפסקה לתובע, כי ישולם פיצוי לאותו ארגון צרכנים בשיעור שלא יעלה על פי ארבעה מהנזק שנגרם לתובע או מסכום של 14,750 שקלים חדשים, על פי הגבוה; שר המשפטים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות את הסכום האמור;

(2)   שינוי הסכום לפי שינויים שחלו במדד מן המדד שפורסם בחודש שבו נקבע לאחרונה, אינו טעון אישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ואולם לא יוגדל הסכום לפי פסקה זו לפני שחלפו שלושה חדשים מיום ההגדלה הקודמת;

(3)   בסעיף קטן זה, "מדד" — מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

     (ג)   בסעיף זה, "ארגון צרכנים" — המועצה הישראלית לצרכנות או ארגון אחר ששר המשפטים אישר לענין זה.

32.   (א)  נמכר נכס והוברר כי נעשה לגביו מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה כאמור בחוק זה, והם מהותיים בנסיבות הענין, ובהטעיה — אף אם לא המוכר היה המטעה, רשאי הצרכן, תוך שבועיים מיום עשיית העסקה או מיום מסירת הממכר, לפי המאוחר, לבטל את המכר בהודעה בכתב למוכר; בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לבטל את המכר גם אחרי התקופה האמורה.

       (ב)  בוטל המכר כאמור בסעיף קטן (א), יחזיר המוכר לקונה, תוך שבעה ימים מיום שקיבל הודעה על הביטול, את התמורה שקיבל, והקונה יחזיר את הנכס; עשה הקונה בינתיים שימוש בנכס, אשר הפחית באופן ניכר מערכו או גרם לו נזק, רשאי המוכר לנכות מן התמורה המוחזרת את הסכום שבו פחת שווי הנכס לעומת שוויו בעת המכירה.

      (ג)   השר רשאי בתקנות לקבוע פרטים אשר אי-גילויים לצרכן ישמש עילה לביטול המכר; הוראות סעיף זה יחולו אף על ביטול כאמור.

33.   (א)  בית המשפט רשאי, בעקבות הרשעה או חיוב לפי חוק זה, לצוות שפסק דין חלוט או תמציתו, או תיקון לפרסום מטעה, יפורסמו ברבים, בצורה ובאופן שיקבע, ולהורות מי ישא בהוצאות הפרסום.

     (ב)  הורה בית המשפט שהנאשם ישא בהוצאות הפרסום, יהא דינן כדין קנס שהטיל בית המשפט.

34.   הוגש עותק של עתון או של דבר דפוס אחר המופץ ברבים שבו נדפס פרסום מטעה, ישמש הדבר ראיה לכאורה שאכן נעשה הפרסום באותו עתון או דבר דפוס.

35.   לענין סמכויותיהם של רשות המכס ושל פקידי המכס, יראו יבוא בניגוד לסעיפים 2(ב) ו-17 כעבירה על דיני המכס, ופקיד המכס יהא רשאי לתפוס את הטובין שנעברה העבירה בהם או לגביהם בחזקת טובין מחולטים כמשמעותם בפקודת המכס.

 

פרק ז': הוראות שונות

36.   הוראות חוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד.

37.   (א)  השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

        (א1)        תקנות וצווים לפי חוק זה ייקבעו בהתייעצות עם הממונה או על פי הצעתו.

     (ב)  תקנות לפי חוק זה שנתייחדו לענין נכסים או שירותים שבשטח פעולתו של משרד ממשרדי הממשלה יותקנו גם בהתייעצות עם השר הממונה על אותו משרד.

38.   הממונה רשאי לאצול סמכויות הנתונות לו לפי חוק זה, חוץ מסמכויות לפי סעיפים 28 או 30, לעובד המדינה אחר.

39.   הוראות חוק זה לא יחולו על שירות הניתן בידי אחד מאלה:

(1)   תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א- 1981;

(2)   מבטח או סוכן ביטוח כמשמעותם בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א- 1981.

40.   בטלים -

(1)  חוק המסחר ברכב משומש, תשל"ז- 1977;

(2)  סעיפים 29א עד 29י לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח- 1957;

(3)  הגדרת "סימן מסחרי" בסעיף 2 וכן סעיפים 3(1)(א), (ב) ו- (ה), 4, 5, 8, 9 ו- 15א עד 15ז לפקודת סימני סחורות.

41.   חוק זה בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו.

42.   לענין חוק זה דין המדינה כעוסק כדין כל עוסק אחר.

43.   תחילתו של חוק זה ביום א' באב תשמ"א (1 באוגוסט 1981).

44.   חוק זה יפורסם תוך שלושים ימים מיום קבלתו בכנסת.

 

תוספת ראשונה

(סעיף 17ז)

  

חלק א'

(סעיף קטן (א)(3))

1.    שירותי מלונאות בישראל המוצגים בבית מלון והניתנים לתייר, ובלבד שמחירם יוצג בהתאם לתקנות שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, בהתייעצות עם שר התיירות.

2.    שירות השכרת רכב מנועי לתייר, לנהיגה עצמית בישראל ובלבד שמחירו יינקב ויפורסם בהתאם לתקנות שקבע השר, בהתייעצות עם שר התחבורה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

3.    לענין פרטים 1 ו-2, "תייר" – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

 

חלק ב'

(סעיף קטן (ב))

בחלק זה -

       "השער היציג", של מטבע חוץ פלוני - השער היציג שמפרסם בנק ישראל לאותו מטבע חוץ;

       "שער המכירה" - שער המכירה להעברות והמחאות שבו מוכר בנק בישראל את מטבע החוץ.

1.    תשלומים, אגרות, היטלים או מסים, שנקבעו לפי חיקוק אחר, המשתלמים לרשות שדות התעופה או לרשות הנמלים, לגבי כניסת נוסעים לישראל או יציאתם ממנה או לגבי הסעה ושינוע של טובין לישראל או הוצאתם ממנה, ובלבד שמחירם בשקלים חדשים ייקבע לפי שער החליפין האמור בחיקוק האמור.

2.    טובין במחסן למכירה ליוצאים מישראל כהגדרתו בתקנה 12 לתקנות המכס, תשכ"ו-1965, ובלבד שמחירם בשקלים חדשים ייקבע לפי השער היציג שפורסם לאחרונה לפני מועד עשיית העסקה עם הצרכן.

3.    שירות של הולכת נוסעים או הובלת מטענים באוויר, ביבשה או בים, מישראל או אליה, לרבות במסופי המעבר היבשתיים, וכן של החכרת כלי שיט או כלי טיס למטרות האמורות, ובלבד שמחירם בשקלים חדשים ייקבע לפי שער המכירה האחרון ביום העסקים שקדם למועד התשלום, כפי שפורסם בעיתון יומי בישראל. ההוראה בסעיף זה, כי המחיר בשקלים חדשים ייקבע לפי שער המכירה האחרון, לא תחול על הובלת מטענים בין-לאומית בים או באוויר, שנקבע לגביה הסדר בין מוביל בים או באוויר לבין איגוד בין-לאומי של חברות תעופה או ספנות, כמשמעותו בסעיף
3(7) בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988.

4.    שירות של חבילות תיירות ונופש היוצאות מישראל, ובלבד שמחירן בשקלים חדשים ייקבע לפי שער המכירה האחרון ביום העסקים שקדם למועד התשלום, כפי שפורסם בעיתון יומי בישראל.

 

תוספת שניה

(סעיף 18ב)

1.    בעל רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (בחוק זה – חוק התקשורת), למעט בעל רישיון כללי ייחודי.

2.    בעל רישיון כללי למתן שירותי רדיו טלפון נייד לפי חוק התקשורת.

3.    בעל רישיון כללי לשידורי כבלים לפי חוק התקשורת.

4.    בעל רישיון לשידורי לוויין לפי חוק התקשורת.

5.    בעל רישיון ספק גז כמשמעותו בחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989.

6.    בעל רישיון ספק שירות חיוני כמשמעותו בחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996.

7.    ספק מים כמשמעותו בחוק המים, התשי"ט-1959.

 

 

        יצחק נבון                   מנחם בגין                    גדעון פת

         נשיא המדינה                      ראש הממשלה                 שר התעשיה המסחר

                                                                                                    והתיירות