כידוע, בתחילת שנת 2000 נכנס לתוקף החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), תש"ס-1999 . במסגרת חוק זה, תוקנו הוראות חוקים שונים, ובין היתר תוקנה פקודת המכס וניתנו לרשות המכס סמכויות עיכוב טובין אשר מפרים, לכאורה, זכויות יוצרים ו/או סימני מסחר.
סעיף 200 א ואילך לפקודת המכס קובע כי רשות המכס רשאית לעכב טובין שמפרים לכאורה זכויות יוצרים ו/או סימני מסחר בעקבות הודעה מטעם בעל הזכויות או ביוזמתה שלה. ואולם, העירוב אינו ללא סוף או נטול הגבלה. על בעל הזכויות להפקיד בידי רשות המכס, תוך זמן קצר מהעיכוב, ערבות שיש בה כדי לכסות כל הוצאה הקשורה לעיכוב או כדי לפצות על כל נזק שייגרם על ידי העיכוב . כמו כן, על בעל הזכויות להגיש תובענה לבית המשפט כנגד יבוא הטובין המפרים, וזאת תוך עשרה ימי עבודה מיום קבלת הודעת העיכוב (המועד ניתן להארכה בעשרה ימים נוספים). הימנעות מפעולה לפי הפרוצדורה הקבועה בפקודה תוביל לביטול עיכוב הטובין: "המנהל יבטל את עיכוב הטובין המפרים אם עד תום התקופות לפי סעיפים (א) עד (ג) לא פעל בעל הזכות כאמור בהם", קובע סעיף 200א(ה).
והנה, על אף שלשונו של המחוקק ברורה בעניין זה, נתקל ציבור היבואנים כדבר שבשגרה בתופעה של עיכוב טובין על ידי רשות המכס, גם כאשר לא היה בעל זכות שהתלונן כנגד יבוא הטובין, וגם כאשר לא ניתנה ערבות מצד אותו בעל זכות ולא הוגשה תובענה על ידו.
מסתבר כי מקורה של תופעה זאת בפרק 15 של התאמ"ו (תדריך אגף המכס ומע"מ), שבו קיימת התייחסות (בסעיף 8) למקרה של "טיפול המכס בהעדר מתלונן". נאמר שם כאשר לא הוגשה בקשה, אך בבדיקה אקראית התגלה ע"י עובדי המכס כי לכאורה הטובין הנבדקים מפרים זכויות קניין רוחני, אם ערכם וכמותם של הטובין שבמשלוח נמוכים יחסית, יודיע המכס ליבואן על עיכוב הטובין עקב היותם חשודים כמפרים זכויות קניין רוחני, ויפנה לבעל הזכות ויודיע לו על עיכוב הטובין החשודים כמפרים. בהמשך לכך, על בעל הזכות להודיע לגובה המכס בכתב בצורה מפורטת ומנומקת אם הטובין מפרים תוך 3 ימי עבודה מיום העיכוב, וכן על בעל הזכות להמציא לגובה המכס התחייבות שלו להצטרף כצד נתבע לצד המכס אם תוגש תביעה".
במילים אחרות, הנוהל מאפשר את עיכוב הטובין גם אם בעל הזכויות לא יפקיד ערבות ולא יגיש תובענה, וזאת אם מדובר במשלוח קטן.
גם במקרה נוסף מעניק הנוהל "הנחות" לבעל הזכויות. סעיף 9 של הנוהל, שכותרתו הינה "טיפול המכס במקרים בהם לא נמצא בעל זכות בארץ/כאשר בעל הזכות נמנע מלפעול", קובע כי "במקרים חריגים, כאשר אין נציגות של בעל הזכות בארץ ומדובר בהפרה בוטה על פניה של זכויות קניין רוחני, הינו כאשר לא נדרשת מומחיות מיוחדת על מנת לקבוע כי מדובר ביבוא מפר... יש לתפוס את הטובין...". גם במקרה זה מאפשר הנוהל תפיסת הטובין (ואף החרמתם) מבלי שבעל הזכויות ינקוף אצבע ויפעל באופן כזה או אחר.
ככל הנראה, העיגון המשפטי שרשות המכס מצאה לבסס בו את הנוהל הינו סעיף 200 ה לפקודת המכס שקובע כי הוראות סעיפים 200 א עד 200 ד באות להוסיף על סמכויות המנהל לפי כל דין. ואולם, התמיהה עדין נשארת במקומה: סוף סוף, אם טרח המחוקק וקבע הסדר מפורט בסעיף 200 א לפקודה, כיצד ניתן לעקור אותו בצורה כל כך משמעותית?
והנה, לאחרונה נדרש בית המשפט השלום בנצרת לסוגיה זאת, והוציא פסק דין אשר מותח ביקורת משמעותית על רשות המכס ועל הוראות הנוהל שהוציאה (ת.א. 1003/06 אורגל יצחק נ' מדינת ישראל ואח', פס"ד מיום 13.11.06).
באותו מקרה, רשות המכס עכבה משלוח שהיה חשוד כמפר זכות יוצרים וסימן מסחר, וזאת למרות שבעל הזכות לא הפקיד ערבות בנקאית ואף לא הגיש תובענה לבית המשפט כנגד המפר לכאורה. היבואן פנה לבית המשפט ודרש את שחרור הטובין מן הטעם שפעולת התפיסה שרשות המכס נקטה בה אינה חוקית.
בית המשפט קבע כי הוראות סעיף 200 א (לרבות חובת הפקדת ערבויות והגשת תביעה משפטית) מהווה את המתווה הייחודי אותו יש להפעיל במקרה של תפיסת טובין אשר יש חשש כי הם מפרים זכויות יוצרים וסימני מסחר, וקבע כי ההוראה הכללית בדבר שמורת דינים הקבועה בסעיף 200 ה לפקודת המכס - אין מטרתה להוציא ולשנות מכך. בית המשפט אף קבע כי אינטרס כלכלי או טעמי נוחות מצד בעל הזכויות אינם יכולים להצדיק שחרור מהוראות סעיף 200 א, לרבות שחרור מהגנה על זכויות מייבא הטובין, והוסיף וקבע כי לא הוברר באיזו סמכות נעשתה הסטייה של הנוהל מהוראות סעיף 200א.
בית המשפט הוסיף כי בעקיפת הוראות סעיף 200א יש משום הטלת נטל כלכלי בלתי מוצדק על המדינה אשר היא נאלצת להגן על זכויות הקניין הרוחני בשם בעל הזכויות, וזאת ללא כל הצדקה.
ליקוי נוסף שמצא בית המשפט בנוהל המשלוח הקטן מצוי בסעיף 8 של הנוהל, אשר אינו מגדיר מהו "משלוח קטן". והגדרה לא ברורה זאת, לבד מכך שאין לה כל זכר בלשון סעיף 200 א, יש בה גם פתח לא ראוי ולא נחוץ לתקלות וחוסר בהירות, קבע בית המשפט.
בהתאם לקביעותיו הנ"ל, הורה בית המשפט על ביטול העיכוב, ועל החזרת הטובין ליבואן.
אין ספק כי פסיקת בית משפט השלום הנצרת הינה תקדימית ומהפכנית, אשר משנה, מבחינת רשות המכס, סדרים מקובלים. נודע לנו כי הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.
בכל מקרה, נראה שנוהל קנין רוחני של רשות המסים אכן טעון תיקון משמעותי, וזאת לנוכח הדגשים שניתנו בפסק הדין. חשוב לציין בענין זה כי הפרקטיקה מלמדת כי הקלות שבהפעלת נוהל משלוח קטן (מצד בעלי הזכויות) – דהיינו: עיכוב טובין ללא הפקדת ערבות בנקאית וללא הגשת תביעה לבית המשפט – מביאה לא אחת למתן יתרון לא הוגן לבעל הזכויות כלפי יבואן לגיטימי. במלים אחרות, מדובר במצב בלתי נסבל שבו בעל זכויות מצליח לעכב משלוח של יבוא לגיטימי ומתחרה, מבלי שיידרש לנקוט בהליכים מתאימים מצידו, לרבות הפקדת ערבויות, ובסופו של דבר זונח בעל הזכויות את בקשת העיכוב, והטובין משתחררים. דומה, שלמניעת תופעות מעין אלו כיוון בית המשפט.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
