קישור לכתבה המלאה
"עוף מוזר" שכדאי להכיר: פיצוי ללא הוכחת נזק בתחום הקניין הרוחני
25/4/07
שני חוקים השייכים לתחום הקנין הרוחני קובעים הוראות בדבר מתן פיצוי לנפגע גם מבלי שיוכיח את הנזק שנגרם לו בפועל. מדובר בסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, 1924 הקובע סכום של עד 20,000 ₪ להפרה, ובסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 הקובע סכום של עד 100,000 ₪ להפרה.
מאת עו"ד רותם וירניק
הטעמים העקרוניים למתן פיצוי ללא הוכחת נזק נעוצים בקושי המיוחד שבהוכחת נזק עבור פגיעה בקניין רוחני, כמו גם בקלות היחסית של הגזל בתחומים אלה ובקושי לאתר את המעוולים. מאותן הסיבות נקבע סעיף פיצוי ללא הוכחת נזק גם בחוק לשון הרע.
במקורו נועד ההסדר של פיצויים ללא הוכחת נזק לאפשר לתובע לתבוע פיצוי בגין ההפרה, במצבים בהם יש לו קשיים להוכיח את נזקו הממשי. ואולם, בפועל, פיצויים אלה ניתנים לפי בקשת התובע ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט, גם כאשר התובע יכול היה להוכיח נזקים ממשיים אולם בחר משיקוליו שלו לתבוע דווקא את הסעד של הפיצוי ללא-הוכחת-נזק.ב
בפיצוי ללא הוכחת נזק, לא רק שהתובע אינו נדרש להוכיח קיומו של נזק, אלא שגם יכולתו של הנתבע להוכיח היעדר נזק הינה מוגבלת ביותר. כך, למשל, קבע בית המשפט בפסק הדין בענין קידמה (רע"א 1108/04) כי הטענה כאילו ההפרה לא הניבה פירות, וכי לתובע לא נגרם כל נזק, אינה יכולה לסייע לנתבע. משהוכחה הפרה זכאי התובע לפיצוי ללא הוכחת נזק, שכן ההנחה היא כי עצם ההפרה מגלם נזק, קבע בית המשפט.
רשימת השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להכריע בדבר גובה הפיצויים, איננה סגורה. בין היתר, יתחשב בית המשפט בעוצמת ההפרות, מספרן ומשכן, מידת אשמתו של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר וכדומה. כך למשל נקבע, כי במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט רשאי בית המשפט לפסוק את הפיצוי המירבי הקבוע בחוק, אף כאשר ההפרות הן מינוריות אך הן נמשכות על פני תקופה ניכרת או כאשר היקפן משמעותי.
לעניין הגדרת ההפרה, המבחן השולט הוא מבחן הזכות שנפגעה ולא מבחן העיסקה. מכאן, שבדרך כלל, יש לראות בהפרה חוזרת ונשנית של אותה זכות, כמקימה עילת תביעה אחת בלבד, לפחות ככל הנוגע לאותן הפרות שאירעו עד להגשת התביעה. סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות אף קובע במפורש, כי יש לראות עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים כעוולה אחת. יחד עם זאת, ייתכן ובמצבים מסוימים, כאשר מבוצע אותו מעשה עוולה בהזדמנויות נפרדות, לסירוגין ובתקופות שונות, יראה בית המשפט כל פעילות חוזרת כזאת כמקימה עילת תביעה עצמאית.
לאחרונה, נראה כי ישנה מגמה להרחיב את האפשרות לפיצוי ללא הוכחת נזק ולהחיל אותה גם על תחומים נוספים של קניין רוחני, אם כי במגבלות מסויימות. כך למשל, למרות שבחוק הפטנטים לא מצויה הוראה של פיצוי ללא הוכחת נזק, בית המשפט העליון קבע בפס"ד רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (ע"א 3400/03) כי הטעמים הנ"ל, ובמיוחד הקושי שבהוכחת הנזק, יפים גם לעניין פטנטים. בית המשפט הבהיר כי לאור מהותו וייחודו של הקניין הרוחני, הפגיעה בו מכאיבה עד מאוד ומצדיקה פיצוי, אף ללא הוכחת נזק. בית המשפט קבע כי "בבואנו לקבוע את הפיצוי ההולם, מסתפקים אנו בכמות ראיות מצומצמת ונותנים דרור לשיקולים אינדיבידואליים ותחושות של צדק", וכל זאת - בתנאי שהתובע הצליח לעבור את סף ההוכחה הנדרש בדבר גרימת נזק.
עדכוני מכס ורגולציה
