יום הכיפורים נזכר בספר ויקרא בשני מקומות, ובדגשים שונים. בפרק טז מתארת התורה באופן מפורט את סדר עבודתו של הכהן הגדול, ואת פעולת הכפרה שלו על כל העם וענין השעיר המשתלח. בפרק כג (פרשית המועדות), מצוין יום הכיפורים כמקרא קודש, יום עינוי נפש, וכיום כפרה - "לכפר עליכם לפני ה' א-להיכם" – ללא איזכור עבודת הכהן והשעיר המשתלח, אלא בבחינת - "עיצומו של יום מכפר". יום הכיפורים נזכר גם בספר במדבר עם דגשים זהים לאלו שבפרשיית המועדים של ספר ויקרא.
יחד עם זאת, וזו הנקודה שנרצה לעסוק בה בהמשך, מקומו של יום הכיפורים נפקד מספר דברים, והוא אינו מופיע בו כלל. זאת, בשונה משלושת הרגלים – פסח שבועות וסוכות שנזכרים בו באופן מפורט, בנוסף להופעותיהם בחומשים שמות, ויקרא ודברים. על כך יש לשאול – מדוע; מדוע נפקד מקומו של יום הכיפורים מספר דברים?
התשובה מפתיעה אך גם פשוטה. יום הכיפורים אינו נזכר בספר דברים מהטעם שבספר דברים מציע ה' תחליף של ממש ליום הכיפורים. נפרט: ספר דברים מדגיש רבות את שתי החלופות העומדות בפני בני ישראל – שמיעה בקול ה' או המריית פיו, ובהמשך הדברים מוצע תיקון לחטאי בני ישראל והוא מנגנון התשובה: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הפיצך ה' א-להיך שמה, ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו...ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך" (תחילת פרק ל). מגנון התשובה מציעה חלופה של ממש ליום הכיפורים: מצד אחד, אין צורך דווקא בתהליך כפרה מקצועי של הכהן הגדול והשעיר המשתלח, ואף אין חובה להזדקק לעיצומו של יום הכיפורים שיכפר. היכולת ביד כל אחד ואחד לחזור בתשובה, בכל עת, ואו אז "ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך". מצד שני, מדובר באתגר גדול המונח לפתחו של כל אחד ואחד - לחלץ את עצמו בציציות ראשו מתהומות החטא, ולא להסתפק בפתרון חיצוני לאדם, החל במועד קבוע ומבוצע על ידי באי כוח מקצועיים.
הסבר זה מעורר כמה שאלות. ראשית: מדוע דחה ה' את ההודעה על קיומו של מנגנון התשובה לספר דברים ולא הזכירו קודם לכן? כפי שכבר כתבנו בעבר, מנגנון התשובה דורש בגרות רוחנית – דתית, אמונה בה' והכרה ביכולת התיקון. כל אלו לא התקיימו בדור יוצאי מצרים, שהתדרדרו במהירות עצומה לאחר מעמד הר סיני וכשלו בחטא העגל וחטא המרגלים. לדור זה התאים פתרון אינסטנט: שעיר המשתלח, כהן ועיצומו של יום. רק הדור החדש, שנצטרף בכור האמונה ארבעים שנה, התעלה למדרגה גבוהה מספיק כדי שיוכל לקבל את מנגנון התשובה, על מורכבותו.
שאלה אחרת היא האם לאחר שניתן מנגנון התשובה לעם ישראל הפכה התשובה לתנאי הכרחי בתהליך הכפרה? במילים אחרות, האם לאחר קבלת התשובה השתנה טיבו של יום הכיפורים שונה ושוב אין הוא יכול לפעול בכוחות עצמו באמצעות מכשיריו היחודיים (כהן, שעיר המשתלח ו"עיצומו של יום מכפר"), או שעדין יום הכיפורים פועל באופן עצמאי?
התשובה לשאלה זו שנויה במחלוקת תנאים: לדעת רבי "על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר" (יומא פה, ב) ואילו חכמים חולקים עליו וסבורים כרבי ישמעאל, שתשובה היא תנאי הכרחי בכל מצב.
על פי דברי הרמב"ם בהלכות תשובה, שעיר המשתלח היה מכפר על עבירות קלות גם אם האדם לא היה חוזר בתשובה. לעומת זאת, עיצומו של יום אינו מכפר כשלעצמו אלא רק למי ששב בתשובה (הלכות תשובה א, ג), וזהו המצב בימינו עד לבנין בית המקדש.
שבת שלום וגמר חתימה טובה,
גיל נדל
עדכוני מכס ורגולציה
