בשונה משלושת הרגלים, לא קל לעקוב אחר גלגוליו של יום הכיפורים על פני חומשי התורה, ובכל זאת עיון מדוקדק יספק תובנות מפתיעות.
רעיון הכפרה מהחטא, בין אם בקרבן או בכל דרך אחרת, אינם באים לידי ביטוי בספר בראשית. חטאם של שני החוטאים הראשונים – אדם וקין – מפורט בצורה רחבה, וכך עם עונשם, אך על כפרה לא קראנו. ולמעלה מכך – העולם כולו: רעתו מתוארת בתורה וכך גם השמדתו במבול. וכפרה – אין. הקשר בין האדם לה' התבצע באמצעות הקרבת עולות ומנחות, כדרך שעשו קין והבל, נח, ושלושת האבות, אך לא קראנו על כפרה על חטא.
הפעם הראשונה שאנו קוראים על כפרה כלפי ה' הינה בספר שמות עם הציווי על עשיית מזבח הקטורת: "וכפר אהרון על קרנותיו אחת בשנה. מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם". והחידוש הוא כפול: ראשית – אנו קוראים על יום אחד בשנה שבו מתקיימת כפרה. שנית – מדובר בכפרה "טכנית" על המזבח או על המשכן, אך לא בכפרה על האדם, על עם ישראל. במובן הזה, הסדר הקודם של הקרבת עולות וזבחים במזבח כביטוי לקריאת האדם אל ה' לא השתנה: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך".
חטא העגל וחטאם-ומותם של נדב ואביהוא הביאו לשינוי מגמה: בעקבות חטא העגל, וריחוקו של ה' מהעם (ומשה מהעם) הפך החטא להיות נוכח בחיי העם. תפילתו של משה הביאה לכך שהעם החוטא ממשיך להתקיים וה' נותר עימו. לא עוד רעיון חטא ועונש טוטאלי, אלא המשך החיים בצילו הכבד של החטא. חטאם של בני הכהן הגדול ביום חנוכת המשכן העמיק נוכחות זו של החטא, שהרי תפקיד הכהנים הגדולים לא ניטל מהם כעונש על החטא, ויחד עם זאת חסרונם של נדב ואביהוא היה נוכח ביותר. וכך, מושג החטא קיבל אופי של דבר שמלווה את עם ישראל במסגרת כלל חייו. על רקע זה השתדרג יום הכפורים וקיבל מימד מיוחד של יום כפרה כללי – לא רק לאוהל מועד ולמזבח, אלא גם לבני ישראל: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. שבת שבתון היא לכם ועיניתם את נפשותיכם חקת עולם... וכפר את מקדש הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח יכפר, ועל כל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. והיתה זאת לכם לחוקת עולם, לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה". יחד עם זאת, כלל הכפרה מאורגנת במקום אחד – בבית המקדש, ואין היא פורצת מעבר לו. היא גם מתאפיינת בהיבט "מקצועני" – דהיינו, כפרה שמושגת באמצעות גורמים מקצועיים מיוחדים (כוהנים) כתהליך של ניקוי ותחזוקה שוטפת, ולא כתהליך רוחני פנימי של האדם.
בכך לא הסתיים הענין, שכן מושג הכפרה המשיך והשתכלל הלאה.התיקון הגדול של בני ישראל במסגרת מסעם בן ארבעים השנים, בו הם הוכיחו לעצמם כי ניתן לתקן את החטא ולטפס למעלה, אף מעבר למצב שלפני החטא, הקרין על כלל תפיסת החטא ותיקונו. דבר ה' בספר דברים הציע משהו שמעבר לחטא וכפרה עליו במקדש. הדבר בא לידי ביטוי כבר במסגרת פרשיית עגלה ערופה שבה אנו מוצאים בקשה לכפרה שלא באמצעות קרבן אלא באמצעות תפילה "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל, ונכפר להם הדם". בהמשך, התעצמו הדברים עוד יותר עת אנו קוראים על תהליך תשובה רוחני פנימי של האדם שמתקן את האדם ואת החטא: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הפיצך ה' א-להיך שמה, ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו...ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך" (תחילת פרק ל). מגנון התשובה מציעה חלופה של ממש ליום הכיפורים: מצד אחד, אין צורך דווקא בתהליך כפרה מקצועי של הכהן הגדול והשעיר המשתלח, ואף אין חובה להזדקק לעיצומו של יום הכיפורים שיכפר. היכולת ביד כל אחד ואחד לחזור בתשובה, בכל עת, ואו אז "ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך". מצד שני, מדובר באתגר גדול המונח לפתחו של כל אחד ואחד - לחלץ את עצמו בציציות ראשו מתהומות החטא, ולא להסתפק בפתרון חיצוני לאדם, החל במועד קבוע ומבוצע על ידי באי כוח מקצועיים.
ייחודו של דבר ה' שבספר דברים, שהוא מציע קומה נוספת על פני הקומה הקודמת. יום הכיפורים של שכבת הבסיס אינו משתנה ואין נגרע ממנו כהוא זה. יחד עם זאת, מוסיף לו ספר דברים את הקומה הנוספת: קומת התשובה והכפרה המושגת באמצעות תהליך פנימי של האדם.
כבר שאלנו בעבר היא האם לאחר שניתן מנגנון התשובה לעם ישראל הפכה התשובה לתנאי הכרחי בתהליך הכפרה?במילים אחרות, האם לאחר קבלת התשובה השתנה טיבו של יום הכיפורים שונה ושוב אין הוא יכול לפעול בכוחות עצמו באמצעות מכשיריו היחודיים (כהן, שעיר המשתלח)? התשובה לשאלה זו שנויה במחלוקת תנאים: לדעת רבי "על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר" (יומא פה, ב) ואילו חכמים חולקים עליו וסבורים כרבי ישמעאל, שתשובה היא תנאי הכרחי בכל מצב. על פי דברי הרמב"ם בהלכות תשובה, שעיר המשתלח היה מכפר על עבירות קלות גם אם האדם לא היה חוזר בתשובה. בשאר הדברים אין כפרה אלא רק למי ששב בתשובה (הלכות תשובה א, ג), וזהו המצב בימינו עד לבנין בית המקדש.
עדכוני מכס ורגולציה
