מצות עשה ומצות לא תעשה: החיוב לצום ביום הכיפורים מורכב משתי מצוות נפרדות: מצוות עשה - להתענות ביום הכיפורים (לשבות בו מאכילה ושתיה), ומצוות לא תעשה - שלא לאכול ולשתות ביום הכיפורים (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק א, הלכה ד).
ניתן להבחין בהפרדה בין שתי המצוות כבר בלשון הכתוב (ויקרא כג). בתחילה מביאה התורה את מצוות העשה: "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה'" (פסוק כז). ובהמשך מביאה התורה את מצוות הלא תעשה: "כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה מעמיה" (פסוק כט), וכפי שהסביר הרמב"ם "מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה, למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה".
מהי מטרת העינוי?מלשון התורה עולה כי קיים קשר הדוק בין העינוי לבין הכפרה, "יום הכפורים הוא...ועניתם את נפשותיכם". כיצד בדיוק הצום קשור לכפרה?
לפי הרא"ש (יומא, פרק שמיני, אות כב), עצם העינוי והצום הוא שמכפר: "כך הקב"ה, מכל ימות השנה לא צוה לישראל להתענות אלא יום אחד לטובתן לכפר על עונותם". ובמקור קדום יותר - השאילתות: "בזמן דאיכא צערא בעלמא מיחייבינן למיתב בתעניתא ולענויי נפשין. דכד יתבין בתעניתא ישראל ומענן נפשייהו - לאלתר עני להון הקב"ה". [תרגום: "בזמן שיש צער בעולם, חייבים לשבת בתענית ולענות את הנפש. שכשיושבים ישראל בתענית ומענים את נפשותיהם – מיד עונה להם הקב"ה"]. גישה זאת משתלבת עם דברי המדרש במקומות רבים על כך שייסורים מכפרים (ראה לקט המקורות אצל רבנו בחיי בן אשר, כד הקמח, כפורים א').
ספר החינוך, לעומת זאת, סבור שהצום אינו מכפר בעצמו, אלא משמש מכשיר לצורך השגת כפרה: " שהיה מחסדי ה' על כל בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפר על החטאים עם התשובה... ולכן נצטווינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות חוש המישוש יעוררו החומר להמשך אחר התאווה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה מחפש אחר האמת שהוא עבודת האל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת. ואין ראוי ביום בואו לדין לפני אדוניו לבוא בנפש חשוכה ומעורבבת מתוך המאכל והמשתה, במחשבות החומר אשר היא בתוכו..." (פרשת אמור, מצוה שיג; ראה גם באבן עזרא על ויקרא כג, ל). במלים אחרות: הימנעות מאכילה, הכנת הארוחות וכיו"ב, מאפשרת לאדם להתרכז בתשובה, חרטה, ובקשת מחילה וכפרה מהקב"ה.
מימד נוסף (?)עיון מדוקדק בלשון התורה יגלה כי אלמנט הכפרה משולב במצוות העשה (יום הכפורים הוא... ועניתם את נפשותיכם), אך אינו מופיע במצוות הלא תעשה ("כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה מעמיה" - אין אזכור לכפרה). בהתאם לכך ניתן להציע שמצוות הלא תעשה - איסור אכילה ושתיה - כוללת מימד נוסף שאינו קשור דווקא לכפרה. הנה הסבר אפשרי לענ"ד:
החזקוני (ויקרא כג, כז), כותב על העינוי ביום הכיפורים: "לפי שבלוחות הראשונות כתיב 'ויראו את האלוהים ויאכלו וישתו', ומרוב אכילה ושתיה השתחוו לעגל, ולפיכך ציווה הקב"ה להתענות ביום שנתנו בו לוחות אחרונות דהיינו ביום הכיפורים". על פי דברי החזקוני (שנאמרו במקורם על הפסוק שמתייחס למצות העשה), נוכל לומר שיום הכיפורים כולל גם מימד היסטורי של תיקון/תגובה כלפי חטא העגל. חטא העגל לווה באכילה ושתיה "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק". יום הכיפורים בא לתקן מאורע זה באמצעות תגובת נגד - איסור אכילה ושתיה.
עדכוני מכס ורגולציה
