גיל נדל משרד עורכי דין

 

דבר תורה ליום הכיפורים (תשע"ד)

 

במסגרת ברכת קדושת היום שבתפילות העמידה של יום הכיפורים אנו אומרים את תפילת "ותתן לנו": "ותתן לנו ה' א-להינו באהבה את יום הכיפורים הזה למחילה ולסליחה ולכפרה, ולמחול בו את כל עוונותינו, מקרא קודש זכר ליציאת מצרים". תפילה זו אינה ייחודית ליום הכיפורים, והיא נאמרת, עם התאמות לאופיו של היום, בתפילות העמידה של שלושת הרגלים ושל ראש השנה. וכך, בפסח אנו אומרים "ותתן לנו...את יום חג המצות הזה זמן חירותנו", בשבועות – "את חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו", בסוכות – "את חג הסוכות הזה זמן שמחתנו", ובראש השנה – "את יום הזכרון הזה, יום תרועה".

 

מעבר למבנה האחיד שלה, קיים בה בתפילת "ותתן לנו" אלמנט משותף לכל חמשת מועדיה, והוא – היותם זכר ליציאת מצרים: פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה ויום הכיפורים, - כולם מהווים, על פי תפילה זו, זכר ליציאת מצרים. וכאן עולה התמיהה הגדולה: מה לראש השנה וליציאת מצרים? ומה ליום הכיפורים וליציאת מצרים?

 

כי החיבור שבין שלושת הרגלים ליציאת מצרים הינו ברור על פי פשוטו של מקרא. מובן מאליו הוא הקשר (ואולי יותר טוב לומר – הזהות) שבין חג הפסח לבין יציאת מצרים. גם הקשר שבין סוכות ליציאת מצרים הינו די ברור, והוא נזכר באופן מפורש בספר ויקרא: "בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ואף הקשר שבין חג השבועות ליציאת מצרים, אשר אינו ניכר ממבט ראשון, מוצא גם הוא את עיגונו בפשוטו של מקרא, הפעם בספר דברים: "ועשית חג שבועות לה' א-לוהיך, מיסת נדבת ידך אשר תיתן... ושמחת לפני ה' א-לוהיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך, במקום אשר יבחר ה' א-לוהיך לשכן שמו שם. וזכרת כי עבד היית במצריים, ושמרת ועשית את החוקים האלה".

 

אך מה לראש השנה וליציאת מצרים? ומה ליום הכיפורים וליציאת מצרים?

 

שערי הדרוש לא ננעלו, ואין ספק שניתן, בדרך הדרש, לייצר חיבורים עמוקים ומשמעותיים בין יום ראש השנה ויום הכיפורים לבין יציאת מצרים. אנו, כדרכנו בקודש, מחפשים את התשובה בפשוטו של מקרא, במילים, בפסוקים, במבנים ובהקשרים, מתוך הבנה שפשוטו של מקרא אינו רק הבסיס והמסד לבנין הבנוי קומות על גבי קומות, כי אם גם נקודת מוצא טובה במיוחד לפיתוחם של רעיונות.

 

נשוב רגע לקשר שבין חג השבועות ליציאת מצרים, שכן יש בו, ובפענוחו, תועלת פרשנית עקרונית. התורה מספרת שאת חג השבועות מצווה האדם בישראל לחגוג במקדש יחד עם משפחתו, והגר והיתום והאלמנה, כזיכרון לעבדות במצרים. במלים אחרות,התורה מצווה בפסוקים אלו לייצר סולידריות חברתית ולא לשכוח את החלש, וקושרת חובה זו באופן הדוק לזכרון העבדות במצרים. המושג "מצרים" בהקשר של גאולת עם ישראל, אם כך, אינו טומן בחובו רק את הכרת הנס הגדול של היציאה עצמה וקריעת ים סוף, ורק את הנהגת ה' את עם ישראל במדבר, כי אם גם חובה ליצירת של חברה סולידארית ומתחשבת הדואגת לחלש.

 

הרחבנו בכך, כי בנוסף לרעיון הפרשני עצמו של חג השבועות, אנו מתוודעים לכך שזיכרון מצרים, נמתח, כבר בפשוטו של מקרא, אל מעבר למחוזות נוספים, הרבה מעבר לאירוע הקונקרטי של קריעת ים סוף, ומתיחה זו - לא ללמד על עצמה יצאה אלא ללמד על הכלל כולו יצאה.

 

ומה לראש השנה ויציאת מצרים?

 

כאמור, אנו חייבים למצוא עוגן לשוני ברור שיהווה את נקודת המוצא לרעיון הפרשני, ולשמחתנו נמצא כדבר הזה, בספר במדבר, בברכותיו של בלעם: "לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל, ה' א-לוהיו עימו ותרועת מלך בו. אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו... יאכל גויים צריו, ועצמותיהם יגרם וחיציו ימחץ".

 

הקישור ברור ומובן מאליו – מלכותו של ה' על כל העולם כולו,  באה לידי ביטוי גם במלחמה שניהל ה' עם המצרים, וכפי שאמרר המצרים בעצמם – אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים.

 

אמור מעתה: ראש השנה מהווה זכר ליציאת מצרים, שכן מלכותו של ה' בעולם, שהיא מוקדו וגרעינו של יום התרועה, התממשה, בין היתר, במלחמה שניהל ה' במצרים.

 

ומה הקשר של יום הכיפורים וליציאת מצרים?

 

גם כאן, קיים מקור ברור בתורה, בספר ויקרא, המחבר באופן הדוק את יום הכיפורים למצרים: "והעברת שופר תרועה, בחודש השביעי בעשור לחודש, ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. וקידשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא  תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו... וכי תשיג יד גר ותושב עימך ומך אחיך  עימו, ונמכר לגר תושב עימך או לעקר משפחת גר... ואם לא ייגאל באלה - ויצא בשנת היובל הוא ובניו עימו... כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים".

 

כאן מדובר במסר שונה לגמרי הנוגע מיציאת מצרים: אין אנו עבדים לאדון בשר ודם, אך אנו עבדים לאדון האמיתי – ה'. יום הכיפורים הוא יום של שחרור הארץ וקריאת דרור לכל יושביה אך גם יום של עבדות לה'.

 

מרובה פנים הוא זכרון מצרים ויציאתה: הנסים הגדולים, ההליכה במדבר, סולידריות חברתית, מלכות ה' בעולם כולו, שחרור האנושות ועבודת ה'. כל אלו מקופלים בתפילת "ותתן לנו".