פסק דין
בעתירה זו מתבקש בית המשפט לבטל את החלטת המשיב 1 (משרד התחבורה והבטיחות בדרכים), מיום 6.1.15, למסור למשיב 2 (איגוד יבואני הרכב (ע"ר)) מידע שקיבל המשיב 1 מאת העותרת (קבוצת עמק איילון) ואשר נכלל בסיכום דיון שנערך על ידי נציגיו (להלן – ההחלטה). העותרת טענה כי המידע, שמסרה כאמור, נהנה מחיסיון, אולם בהחלטתו האמורה דחה המשיב 1 את טענותיה בעניין.
רקע
1. העותרת עוסקת בייבוא מקביל של כלי רכב מסוג פורד ולינקולן לישראל. העותרת החלה בפעילות מסחרית זו באפריל 2013, לאחר הרפורמה בשוק הרכב, בעקבות התקנת צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותי רכב), התשל"ט-1978 (להלן – צו הפיקוח). צו הפיקוח איפשר, לראשונה, קבלת רישיון יבוא מקביל של כלי רכב חדשים לישראל, והוא לצורך הגברת התחרות בשוק הרכב.
2. ביום 14.8.14 ביקש המשיב 2 (האיגוד) לקבל לידיו העתק מפרוטוקול דיון שהתקיים בין המשיב 1 לבין העותרת, כמו גם מסמכים נוספים, בהתבסס על הוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן – הבקשה; ו-חוק חופש המידע, בהתאמה). לדיון האמור לא נערך פרוטוקול, אלא סיכום, ועתירה זו נסובה סביב בקשת המשיב 2 להעביר לידיו אך את הסיכום (להבדיל ממסמכים אחרים). ביום 29.9.14 התבקשה העותרת להתייחס לאפשרות כי סיכום הדיון יועבר למשיב 2, וביום 21.10.14 היא הגישה את התנגדותה לכך. בהתנגדותה טענה העותרת שבסיכום הדיון כלול "מידע אודות פרטי משא ומתן עם גוף או עם אדם מחוץ לרשות" (כאמור בסעיף 9(ב)(3) לחוק חופש המידע), כמו גם "מידע בדבר דיוניים פנימיים... או דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי" (כאמור בסעיף 9(ב)(4) בחוק חופש המידע). כן טענה שסיכום הדיון מכיל סודות מסחריים או סודות כלכליים שהם בעלי ערך כלכלי, או מידע הנוגע לעניינים מקצועיים הקשורים לעסקיה של העותרת, ושגילויים עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מסחרי או כלכלי שלה (כאמור בסעיף 9(ב)(6) בשילוב עם סעיף 9(ג) בחוק חופש המידע). ביום 5.1.15, העביר עו"ד דוד טמיר, מנהל מחלקה בכיר (ייעוץ משפטי) במשרד התחבורה, לממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד התחבורה, גב' אפרת קילשטוק, חוות דעת לפיה יש לאפשר למשיב 2 לעיין בסיכום הדיון (להלן – חוות הדעת), ומשכך היא החליטה למסור את סיכום הדיון למשיב 2. מכאן העתירה.
3. טרם אפנה לטענות הצדדים, אציין כי המשיב 1 לא הגיש תשובה לעתירה עקב הכרזת ארגון הפרקליטים על סכסוך עבודה ושביתה, אך באת כוחו טענה את טיעוניו בעל פה, שעיקרם הם שהמשיב 1 תומך באמור בחוות הדעת.
טענות העותרת
4. לטענת העותרת סיכום הדיון כולל: (1) מידע לגבי מדינה ממנה העותרת רוכשת כלי רכב; (2) מידע לגבי אופן רכישתם; (3) מידע שיכול לזהות ספק של הסוכן המורשה של העותרת; (4) מידע לגבי אופן שינוע כלי הרכב ואופן אספקתם בישראל. בטיעוניה, חזרה העותרת על נימוקיה בהתנגדותה לבקשה. אליבא דעותרת, הובהר לה שהדיון בינה למשיב 1 אינו פורמאלי, אלא לצורך קבלת הבהרות בלבד. לכן, לדידה, סיכום הדיון הנו לכל היותר, תחקיר פנימי. כן טענה העותרת, כי מאחר שלא מדובר היה בשימוע אלא בפגישה יום-יומית, הרי שסיכום הדיון אינו עולה כדי פרוטוקול שיועד לעיני הציבור אלא לתרשומת פנימית, המיועדת לצרכיו הפנימיים של המשיב 1. כמו כן טענה העותרת, כי מסירת המידע המבוקש תביא לפגיעה בקניינה של העותרת ואף לפגיעה בתחרותיות בענף הרכב. על פי העותרת, המשיב 2 מייצג את כלל בעלי הרישיון לייבוא מסחרי של כלי רכב בישראל, למעט העותרת וחברה נוספת, שרק הן הצליחו לקבל רישיון לייבוא מקביל של כלי רכב, הגם שעשרות גורמים שונים במשק הישראלי ניסו לעמוד בתנאים לקבלת רישיון. כן טענה העותרת, כי עקב חששם של יבואני הרכב מפתיחת שוק הייבוא לתחרות, הם החלו במסכת התנכלויות בלתי פוסקת לעותרת – החל מאיומים על ספקי כלי רכב בחו"ל וכלה בבקשה לקבלת המידע נשוא העתירה דנן, שכל מטרתה, לדברי העותרת, היא חשיפה של סודותיה המסחריים. לשיטת העותרת, אין כל אינטרס מהותי או ציבורי שיש בו להצדיק את חשיפת המידע המבוקש, בעוד שלמשיב 2 אינטרס ישיר להביא להכשלתה של העותרת ולהכשלת פעילותה העסקית בענף הרכב.
5. בנוסף, העותרת חלקה על הקביעה בחוות הדעת, לפיה, משמצויים בידי המשיב 2 פרטים מדויקים אודות כלי הרכב מושא הסיכום, הרי שלא יהיה במסירת המידע שמופיע בו כדי לגרום לפגיעה ממשית נוספת בעותרת. לטענת העותרת, ככל שמדובר במידע שהושג תוך פגיעה בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 (ולטענתה כך הדבר), הרי שלא רק שאין להכשיר פעולה זו, כי אם יש להידרש לסעיף 32 בחוק זה ולפסול את פנייתו חסרת תום הלב של המשיב 2. לאור האמור, טענה העותרת, כי המידע המופיע בסיכום הדיון נכלל בסעיפים 9(ב)(3), (4) ו-(6) בחוק חופש המידע, וכי איזון השיקולים אשר בסעיף 10 בחוק זה, צריך היה להוביל את הרשות להחלטה שלא לגלותו ולא להעבירו למשיב 2.
טענות המשיב 2
6. המשיב 2 טען, מנגד, כי יש לדחות את העתירה על הסף מאחר שהעותרת לא צירפה תצהיר העונה לדרישת תקנה 5(ג) לתקנות בתי משפט מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן – תקנות סדרי הדין). זאת שכן העותרת לא התייחסה לאיזה עובדות ידועות למצהיר מטעמה, מידיעתו האישית ואלו ידועות לו למיטב ידיעתו ואמונתו. כן טען, כי עובדות הנטענות בעתירה הושמטו מן התצהיר. משכך, המשיך, העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים. עוד טען המשיב 2, כי העותרת לא הצביעה על עילה להתערב בהחלטת המשיב 1, וכי התערבות בית המשפט בהחלטה, תהווה פגיעה בשיקול דעת הרשות המוסמכת. לטענת המשיב 2, החלטת המשיב 1 מנומקת, שקולה, סבירה, מידתית ועניינית.
7. המשיב 2 סמך ידיו על חוות הדעת. לטענתו, אין העותרת יכולה להסתמך על סעיף 9(ב)(3) בחוק חופש המידע, שנועד להגן על התקשרויות חוזיות עם המשיב 1, וגם לא על סעיף 9(ב)(4), שמטרתו להגן על דיונים פנימיים המתנהלים בין עובדי המשיב 1. לשיטת המשיב 2, טענות העותרת מכח שני סעיפים אלו סותרות זו את זו, שכן אם מדובר בדיון פנימי של המשיב 1, הכיצד הוא מערב בו גורמים שלישיים? כן נטען, שהעותרת כשלה להצביע על פגיעה קונקרטית שתיגרם לה עקב העברת סיכום הדיון למשיב 2. בנוסף, טען המשיב 2, כי לו היה חשש לפגיעה בתחרות עקב חשיפת סיכום הדיון, הרי שהמשיב 1 – הוא המשרד שאמון על שוק הרכב – היה מתנגד להעברתו. לטענת המשיב 2, הימנעות ממסירת המידע, תמנע מידע חיוני מהציבור, תפגע בשקיפות השלטונית ותיתן יד להסתרת מידע שיש בו כדי ללמד על התנהלות המשיב 1 ביחס לכלל השחקנים בענף הרכב, כאשר לשיטת המשיב 2, קיים חשש שהמשיב 1 נוהג כלפי העותרת בדרך של העדפה אסורה.
דיון והכרעה
8. אדרש תחילה לתצהירו של מר זוהר כהן, מנהל העותרת, שצורף לעתירה. כטענת המשיב 2, תצהיר זה אינו עונה על דרישות תקנה 5(ג) בתקנות סדרי הדין: התצהיר אינו ערוך בהתאם לטופס 2 בתוספת, אין בו הפרדה בין עובדות שהן בידיעתו האישית של המצהיר לבין עובדות הנכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, ובנוסף, המצהיר לא ציין את מקור ידיעתו ואמונתו. העותרת לא הסבירה מדוע לא הוגש התצהיר כנדרש ולא ביקשה לתקנו במהלך הדיון. משכך, אינני יכול אלא לפסול את התצהיר – ומאחר שמדובר בעתירה ללא תצהיר, די היה בכך כדי להביא למחיקתה (עע"מ 1166/05 דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח נכסים בע"מ [פורסם בנבו] (10.5.05), פסקה 12; עת"מ (חי') 30888-01-14 סטאר גלאס בע"מ נ' קולחי משגב בע"מ [פורסם בנבו] (18.1.15) פסקה 5; עת"מ (י-ם) 1602-09-13 חיון נ' ועדת ערר לתכנון ובנייה מחוז ירושלים[פורסם בנבו] (17.11.13), פסקה 5; עת"מ (ב"ש) 1753-06-10 וינטר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.1.11); עת"מ (חי') 2237/04 סלים נ' המועצה המקומית אעבלין [פורסם בנבו] (26.7.04)).
ברם, החלטתי לדון בעתירה, בהתבסס על המסכת העובדתית שאינה במחלוקת, הגם שאין בכך להוביל לתוצאה המבוקשת על ידי העותרת, שכן, סבורני, כי יש לדחות את העתירה גם לגופה.
9. סעיף 9(ב) בחוק חופש המידע מורה כי רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע המופיע בתתי הסעיפים העוקבים, כאשר סוגי המידע הרלוונטיים לענייננו, הם: "מידע על אודות פרטי משא ומתן עם גוף או עם אדם שמחוץ לרשות" (סעיף 9(ב)(3)); "מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין" (סעיף 9(ב)(4)); ו"מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי, שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי..." (סעיף 9(ב)(6)). דומני כי בחינה של תתי סעיף אלו לאור תכלית החקיקה, והפסיקה אשר פירשה אותם, מובילה למסקנה כי המידע שבסיכום הדיון אינו נכלל בגדרם.
10. פרשנות העותרת, לפיה "משא ומתן", כאמור בסעיף 9(ב)(3), משמעו כל דין ודברים של האזרח עם הרשות, אינו מתיישב עם לשון הסעיף או המקרים הרלוונטיים שנדונו בפסיקה. בפסיקה דובר על מידע הנוגע למשא ומתן לפני התקשרות, ונקבע כי מטרת הסעיף היא למנוע את חשיפתו של "מידע שעלול לפגוע ברשות או במתקשר הפרטי, ואשר עלול להכשיל את ההתקשרות" עת"מ (חי') 679-08 ליברמן זא"ב השקעות בע"מ נ' הלשכה המשפטית [פורסם בנבו] (5.5.09) (להלן – עת"מ ליברמן), פסקה 29; עת"מ (י-ם) 344/01 איגוד בית אבות – א.ב.א נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פ"מ, מינהליים (תשס"ב) (להלן – עת"מ איגוד בית אבות), עמ' 89-90 (2002)). יצוין כי ההתקשרויות עצמן, תוצר אותו משא ומתן, אינן חסויות, שכן "...בהתקשרות עם הרשות חושף עצמו הגוף הפרטי לעין הציבור..." (עת"מ ליברמן, פסקה 26). האמור גם בא לידי ביטוי גם בחוות דעתו של עו"ד טמיר, לפיה מטרת הסעיף היא להגן על חופש ההתקשרות החוזית בין הרשות לצדדים שלישיים, והדין עמו. משכך אין לקבל את פרשנות העותרת, לפיה סיכום הדיון חסוי מכח תת סעיף 9(ב)(3) בחוק חופש המידע.
11. כן לא ראיתי לקבל את פרשנות העותרת לתת סעיף 9(ב)(4). בהצעת חוק חופש המידע, התשנ"ו-1996, 608 נכתב כי המטרה בתת הסעיף (בזמנו, תת סעיף 9(ב)(3)) היא להגן על תפקודה התקין של הרשות הציבורית (שם, בעמ' 614). מובהר שם כי: "לשם ביצוע תפקידה מקיימת רשות ציבורית דיונים פנימיים או תחקירים פנימיים ועובדיה מכינים חוות דעת שונות, החיוניות לשם גיבוש מדיניות וקבלת החלטות. חלק מחוות הדעת מבשילות לכדי מדיניות מחייבת וחלקן נגנזות. הערכה מקובלת הינה, כי לא ניתן לקיים דיונים כנים במסגרת פעילותה של הרשות, אלא אם יובטח מעטה מסוים של חיסיון לתהליך גיבוש שיקול הדעת של הרשות ולתהליך הביקורת הפנימית". ברי כי הפגישה בה עסקינן אינה מסוג הדיונים עליהם חוסה תת סעיף זה, שכן אין מדובר בדיון פנימי של אנשי המשיב 1 בינם לבין עצמם, אלא דיון שנערך עם צדדים שלישיים, שהם נציגי העותרת. בנוסף מצאתי ממש בטענת המשיבים, העולה גם היא בחוות הדעת, לפיה טענות העותרת באשר לסעיף זה וטענות העותרת באשר לתת סעיף 9(ב)(3) סותרות זו את זו, שכן הן מתייחסות למצבים עובדתיים מנוגדים (מחד, משא ומתן עם צדדים שלישיים לפני התקשרות, ומאידך, דיון פנימי של אנשי הרשות). בכל מקרה, שני המצבים העובדתיים אליהם מתייחסים תתי סעיף אלו, לא התקיימו בענייננו. עוד יצוין כי, אפילו היה הסעיף חל על המידע מושא סיכום הדיון, הרי שתתי סעיף 9(ב) מקנים חסיון יחסי בלבד, והגם שנקבע בפסיקה כי מטרת הסייג שבתת סעיף 9(ב)(4) היא לאפשר לעובדי ציבור להתבטא באופן כן וחופשי בדיונים פנימיים של עובדי הרשות, כבר נפסק בעבר כי יתכנו מצבים בהם החיסיון לא יחול על פרוטוקולי הדיונים או סיכומי הישיבות אותם ערכה הרשות (עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, ס(4) 217, עמ' 237, 245-250; עת"מ (ת"א) 2648/09 מנגל יפית נ' הממונה על חופש המידע במוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.9.10), תחת הכותר "פרוטוקול הדיון מיום 13.6.04"; עת"מ איגוד בתי אבות, עמ' 93).
12. נותר לבחון האם המידע הנכלל בסיכום הדיון הנו בגדר מידע מסחרי בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול להביא לפגיעה ממשית בערכו, אז ייכלל הוא בגדרי תת סעיף 9(ב)(6) (עע"מ 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו [פורסם בנבו] (11.11.08), פסקאות 69-71, 75 ו-82; עע"מ 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל – רשות ההגבלים העסקיים [פורסם בנבו] (17.11.10), פסקה 12). העותרת טענה כי סיכום הדיון כולל (1) מידע לגבי מדינה ממנה העותרת רוכשת כלי רכב; (2) מידע לגבי אופן רכישתם; (3) מידע שיכול לזהות ספק של הסוכן המורשה של עותרת; (4) מידע לגבי אופן שינוע כלי הרכב ואופן אספקתם בישראל. מה גם, המשיכה, כי המידע מתבקש לצורך חתירה תחת עסקי העותרת, ולכן מסירתו תפגע בה ממשית. עו"ד טמיר בחן את הטענה כי מדובר במידע מסחרי כלכלי מובהק אשר מסירתו מתבקשת לצורך פגיעה בפעילותה של העותרת, ומסקנתו היתה כי האמור אינו נתמך בסיכום הדיון. זאת שכן "הפרטים" אשר בסיכום הדיון אינם אלא הכללות, המבוססות על הבהרות כלליות שמסרה העותרת למשיב 1 בדיון, ומאחר שלטעמו אין במסירת אלו למשיב 2 כדי לגרום לפגיעה ממשית בעסקיה של העותרת.
13. עו"ד טמיר גם הוסיף, כי בידי המשיב 2 מצויים פרטים מדויקים בדבר כלי הרכב מושא סיכום הדיון, וכי נוכח מידע זה התחזק הרושם שלא יהיה במסירת המידע הכללי המופיע בסיכום הדיון כדי להביא לפגיעה ממשית בעותרת. באשר לזאת טענה העותרת, כי המידע שבידי המשיב 2 הושג תוך פגיעה בפרטיותה, ומשכך, הימצאותו בידי המשיב 2 אינו יכול להוות נימוק להעברת סיכום הדיון לידיו. לטעמי צודקת העותרת בטענה כי לו היו הפרטים אשר בידי המשיב 2, מידע שהושג שלא כדין, אז לא היה במידע האמור כדי להוות נימוק להעביר לה את סיכום הדיון. אולם העותרת לא הציעה כל תימוכין לטענה זו, שנטענה בעלמא. משכך, הטענה נדחית.
14. כמו כן, לאחר שקראתי את סיכום הדיון, הכולל מידע בדבר ארץ המוצא ממנה רוכשת העותרת את כלי הרכב ומידע כללי באשר להתאמת רישום כלי הרכב לרישום הנדרש בצו הפיקוח, לא מצאתי שיש בפרטים האמורים כדי להוות מידע אשר פרסומו יכול לפגוע פגיעה כלכלית משמעותית בעותרת. בעניין זה גם מצאתי לנכון להסתמך על הערכת המשיב 1 את הדבר, נוכח היותו הרשות המוסמכת, אשר הבנתה באשר לנתונים שיש בהם לפגוע בתחרות גדולה מזו של בית המשפט.
15. לאור האמור, לא נדרשתי כלל למערכת האיזונים אשר בסעיף 10 בחוק חופש המידע, לפיו יש לשקול העברת מידע אשר חוסה תחת אחד מתתי סעיף 9. זאת משום שלא מצאתי כי סיכום הדיון נהנה מאיזה מהחסיונות המופיעים שם.
סיכום
16. העתירה נדחית.
17. כדי לאפשר לעותרת לערער על פסק דין זה, ככל שתמצא לנכון לעשות כן, מורה אני על עיכוב ביצועו למשך 15 יום מהיום, כך שעד לתום תקופה זו לא יימסר סיכום הדיון מושא העתירה לעיונו של המשיב 2.
18. 5129371העותרת תשלם הוצאות בסך 7,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים.
54678313המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.
ניתן היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהיעדר הצדדים.
51293
עדכוני מכס ורגולציה
