פסק דין
1. בפני תביעה כספית ע"ס -.674, 148ש"ח (כשבדיון ביום 16/05/2001ביקשה התובעת להקטין את סכום התביעה ל-.781, 129ש"ח נכון ליום הגשת התביעה).
אין מחלוקת שהתובעת מנהלת עסק של סוכנות ביטוח בתחום הביטוח הימי ועפ"י חוק מס הבולים על מסמכים תשנ"א- 1961(להלן :ב"החוק") קיבלה התובעת היתר לבייל את תעודות הביטוח הימי שהוציאה למבוטחים בסימן במקום כבולים, כשמתן ההיתר היה מותנה בהפקדת ערובה ולכן הפקידה המבקשת פיקדון כספי לצורך הנ"ל (שזהו הסכום נשוא התביעה - ראה נספח א' לכתב התביעה).
לטענת התובעת, בתחילת שנת 1997נודע לה כי הנתבעת ביטלה/הפסיקה את חובת הפקדת הפיקדון/ערובה. ביום 12/03/1997, פנתה לנתבעת במכתב להשבת הכספים הנ"ל (נספח ב' לתביעה) ובתשובה לפנייתה הודיעה לה הנתבעת ביום 25/09/1997שסכומי הפיקדון שהופקדו קוזזו כנגד תשלומי מס הבולים על מסמכים שהתובעת הייתה אמורה לשלם בהתאם לדוחות מס הבולים השוטפים שהוגשו ע"י התובעת ולכן לא נותרה יתרת זכות לתובעת (נספח ג' לתביעה).
יש לציין שמדובר בפיקדונות ששולמו ע"י התובעת בשנים 1976-1984, כשלטענת הנתבעת הסכומים קוזזו לפני יותר מ- 11שנים לפני הגשת התביעה עת בוטלה חובת ההפקדה של הפיקדון.
לטענת התובעת, היא זכאית להשבת הסכומים הנ"ל ששולמו ביתר ולא הוחזרו לה ע"י המדינה.
הנתבעת בכתב ההגנה טענה שיש לסלק את התביעה על הסף ולגופו של עניין טענה
טענה של השבה ואח"כ של קיזוז.
יש לציין שהנתבעת בסיכומיה בחרה להתייחס אך ורק לשאלת גובה הסכום הנתבע
בתיק זה וזנחה את טענת הקיזוז ואת הטענות המהותיות האחרות, דהיינו המדינה הכירה בזכאותה של התובעת להחזרת הכספים ששולמו על ידה והמחלוקת צומצמה אך ורק לגבי גובה הכספים שיושבו לתובעת.
ייאמר כבר עתה שטוב עשתה המדינה בכך שויתרה על טענותיה לגבי האחריות להשבת הכספים, אך מדובר בצעד שנעשה בבחינת "מעט מידי ומאוחר מידי" ולעניין ביקורתי על התנהגות המדינה במקרה זה ראה בהמשך.
2. לגבי השערוך יש לפעול כדלקמן:
א. לגבי הסכומים שיש לגביהם מועדי הפקדה מדויקים, יש לשערך את הסכומים הנ"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההפקדה ועד לתשלום המלא בפועל והכוונה לסכומים הבאים :
1. 0.8 ש"ח נכון ליום 08/12/1976
2. 0.8 ש"ח נכון ליום 04/11/1977
3. 2.35 ש"ח נכון ליום 08/06/1979
4. 3.55 ש"ח נכון ליום 01/08/1979.
5. 2.5 ש"ח נכון ליום 24/02/1981.
6. 4 ש"ח נכון ליום. 29/11/1981
ב. בנוסף, יש לשערך את הסכומים הבאים :
1 .1ש"ח נכון ליום 01/06/1980, שכן ניתן לראות שביום 24/02/1981(נספח א' 5לתביעה) היה מדובר כבר על פיקדון של -. 8.5ש"ח בעוד בפועל הופקדו לפי ההפקדות עד אז (4- 1לנספח א') -. 7.5ש"ח, דהיינו ההפקדה הייתה לפני 24/02/1981, כשההפקדה הייתה בין 01/08/1979ל- 24/02/1981ובעניין זה לקחתי את הממוצע המתאים גם להתאמה בין סכום הפיקדון לסכום מס הבולים הממוצע.
2 .2ש"ח נכון ליום 01/07/1981, שכן ניתן לראות עפ"י המכתב מיום 29/11/1981(נספח א' 6לתביעה) שהסכום הנ"ל שולם לפני 29/11/1981וזאת בין התקופה של 24/02/1981ועד למועד הנ"ל.
לפי נספחים א' 5ו- א' 6לתביעה ההפקדה של ה- 2ש"ח הנ"ל נעשתה בין 24/02/1981ל- 29/11/1981והממוצע עומד בערך על 01/07/1981(ניתן לראות בכל מקרה שביום 31/12/1981היו עפ"י המאזן -. 17ש"ח פיקדון מס בולים).
ג. לגבי הסכומים הנוספים ניתן לראות עפ"י המאזנים שבשנת 1982הופקדו 24ש"ח כפיקדון למס בולים נההפרש בין הרשום בפיקדון מס בולים במאזן ליום 31/12/1981(17) לבין הרשום בפיקדון מס בולים במאזן ליום 31/12/1982(41) ובשנת 1983הופקדו -. 41ש"ח כפיקדון למס בולים/ההפרש בין הרשום במאזן ליום 31/12/1982(41) לבין הרשום במאזן ליום 31/12/1983(82)].
לגבי הנ"ל השערוך ייעשה מהממוצע של השנה, דהיינו ממחציתה, מ- 1/7של כל שנה בהתאמה, דהיינו :
1) -. 24ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/07/1982ועד לתשלום
המלא בפועל.
2) -. 41ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/7/83ועד לתשלום המלא
בפועל.
(יש לציין שבכל מקרה ברור שמדובר בהפקדות שנעשו לפני שנת 1983, עת בוטלה חובת ההפקדה גם לפי גרסת הנתבעת).
התוצאה הינה שלגבי הסכומים יש לעשות את השערוך בהתאם למפורט לעיל ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום שנקבע על ידי ועד לתשלום המלא בפועל ואת הסכומים הנ"ל על הנתבעת לשלם לתובעת.
לעניין השערוך, יש לציין בכלל שהשערוך צריך להיות ריאלי, תוך אפשרות של שימוש בעיקרון תום הלב גם בעניין זה (ראה פס"ד שדמון).
יש לציין גם שהמדינה, שהחזיקה שלא כדין במשך שנים רבות את הכספים מהתובעת ולא החזירה להם אותם מיזמתה כפי שהייתה צריכה לעשות, לא יכולה לדקדק היום עם התובעת לגבי דיוק בחודש ספציפי כזה או אחר, כשסה"כ ניתן לקבוע את הנתונים ולכמת את הסכומים ברמת דיוק טובה.
3. התנהגותה הלא ראויה של המדינה לא ניתן להתעלם מהתנהגותה הלא ראויה של הנתבעת בתיק זה.
המדינה, כרשות ציבורית המצפים ממנה להגינות, תום לב, חתירה למען מטרות אלו והשגת צדק, בחרה לנהל תיק זה תוך העלאת טענות לא ראויות בניסיון לסלק על הסף תביעה זו (כמו ניסיון להסתתר מאחורי טענה של התיישנות) ותוך ניהול של תיק זה בבימ"ש בלא שיש לה כל הגנה של ממש ואף תוך זניחת טענותיה ה"מהותיות" בשלב הסיכומים, תוך התמקדות בשאלת ההחזר הכספי בלבד (כשגם בטענות אלו המשיכה באותו קו וטענה טענות מופרכות לגבי השבת הסכומים, לדוג' לפי שערוך של סוף שנת 1984, כשחובת ההפקדה בוטלה גם לפי עדותה בשנת 1983ותוך התעלמות מהמכתבים המצויים בתיק שנשלחו גם על ידה).
כבר בהחלטתי מיום 05/07/2000, בה נדחתה בקשת המדינה לסילוק על הסף של התביעה, ציינתי שעל המדינה יש חובת תום לב וגילוי מוגברות אף מנתבע רגיל שלכאורה לא קוימו, שמן הראוי שהמדינה תתנהג באופן הוגן ולא "תסתתר" מאחורי טענות מקדמיות ושאם המדינה אוחזת אכן בכספים שהופקדו אצלה כפיקדון והפיקדון בוטל אין זה ראוי ויש להחזיר את הכספים לתובעת (אם תידחה טענת הקיזוז).
למרות הנ"ל ולמרות הביקורת שנמתחה בהחלטתי הנ"ל (שקיבלה גיבוי בערעור ע"י כבוד הנשיא ארבל בבר"ע 2520/00, שם הכריע ביהמ"ש דעתו שאין זה ראוי לטעון את טענת ההתיישנות) בחרה הנתבעת להמשיך ולנהל תיק זה עד שלמעשה נסוגה ממנו ב"קול דממה דקה" במסגרת הסיכומים.
למדינה, בפעולותיה בתחום המשפט האזרחי, יש מידה מוגברת של חובת תום לב ועליה לפעול בהגינות, בשוויון ובצדק [ראה בג"צ 164/97 קונטרס בע"מ נ' משרד האוצר אגף המכס ומע"מ, פ"ד נב(1) 289, ע"א 2196/93 מכבסת שלג החרמון בע"מ (בפירוק) נ' סלע, פ"ד נ(3) 744, 747ורע"א 6078/98 שדמון נ' מ"י, פ"ד נד(1) 519,526- 527- להלן :נ"פס"ד שדמון"].
התנהגותה של המדינה, המחזיקה בכספים במשך שנים רבות בלא ליידע את התובעת לגבי ביטול הפיקדון בעקבות שינוי השיטה ואף לא לגבי הקיזוז הנטען על ידה,הינה התנהגות לא ראויה שאינה הולמת התנהגות של רשות ציבורית ויכולה לעלות עדכדי רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט וחוסר תום לב [ראה רע"א 7669/96 עירייתנהריה נ' קזס, פ"ד נב(2) 214].
מדובר בנורמת התנהגות פסולה תוך פעולה של המדינה בהתעלמות ממעמדה הציבורי השלטוני, תוך ניסיון למנוע מהתובעת בכל דרך שהיא, באמצעות הצגת מכשולים ומשוכות פרוצדוראליות ואחרות, זכות להשבת כספים שהתובעת זכאית לה כדין עפ"י כל קריטריון של הגינות, סבירות וצדק.
דרישת תום הלב המוטלת על הרשות הציבורית הינה מחמירה יותר אף מחובת תום הלב הנדרש מן הפרט וזאת בין שהרשות פועלת בתחום המשפט האזרחי ובין שפועלת בתחום המשפט הציבורי נראה ע"א 5042/96 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוזי-ירושלים, פ"ד נג(1) 743, 761].
בנסיבות של תשלום יתר ששולם ע"י התובעת ומוחזק ע"י המדינה במשך שנים רבות ובלא שהמדינה מיוזמתה דואגת להחזירו, כפי שהייתה צריכה לנהוג, מן הראוי היה שהמדינה תחזיר מיד את מה שלקחה ביתר ללא כל התדיינות משפטית ובניסיונות להעלות טענות שונות ומשונות שאין בהן ממש (ראה לעניין זה פס"ד קזס לגבי השבת סכומים ששולמו ביתר).
ביהמ"ש מחויב להגן על שלטון החוק ונורמות התנהגות ראויות, כשהמדינה צריכה להתמקד בעריכת "מאזן פנימי" וביקורת פנימית לקיום הנ"ל ולשמש אף דוגמא לפרט בהתנהגותה ובעניין זה כשלה המדינה במקרה דנן נראה לגבי ההגנה על שלטון החוק שם, תוך צמצום טענת שיהוי ע"א 6291/95 בן יקר גת חב' להנדסה ובניין בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתכנון ולבניין מד"י עין ואח’, פ"ד נא(2) 825,867-870].
אני סבור שהאזרח הקטן מצפה לתומו מהמדינה שבמקרה שברור שהמדינה אוחזת בכספים של האזרח ששולמו לה על פי דרישותיה ודרישות אלו בוטלו, תדאג המדינה מיוזמתה הן להודיע על כך לאזרח (ובמקרה זה לא הודיעה המדינה לתובעת על ביטול חובת ההפקדה) והן להחזרת והשבת הכספים באופן מיידי מיוזמתה, בלא לנסות לטעון טענות סרק לא מבוססות של קיזוז שאין להן כל בסיס עובדתי ו/או ראייתי (כשאין גם כל הודעה לתובעת על קיזוז, שזהו דבר מתבקש והכרחי).
קל וחומר, לאחר שהוגשה התביעה היה על המדינה שלא לנהל תיק זה אלא להשיבלאלתר את הכספים (תוך ויכוח לגיטימי לגבי הסכומים והתמקדות בעניין זה בלבד אם לא היו מגיעים להסכמה).
העובדה שהמדינה גררה את התובעת להליכים משפטיים ממושכים, לא נענתה לפניותיה לפני הגשת התביעה, ניהלה הליכים מקדמיים בניסיון לסלק את התביעה על הסף ואף ניהלה את הדיון לגופו עד תומו (גם אם בסופו של דבר נסוגה בסיכומיה מטענותיה מלבד לגבי הסכומים), צריכה לבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.
מי שמנהל "מלחמת התשה" ללא כל הצדקה, תוך ניסיון ל"נגח" את היריב בטענות מטענות שונות שאין להן ביסוס, צריך גם לשלם הוצאות ראויות.
4. התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה לפי השערוך של הסכומים המפורטים בסעיף 2א-ג לפסה"ד.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של -.000, 40ש"ח בתוספת מע"מ כדין.
ניתן היום י"ז באלול תשס"א, 5.09.2001 במעמד ב"כ התובעת-עו"ד גב'
שרון וב"כ הנתבעת-עו"ד שלומי.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
