פסק הדין
בית המשפט פונה לבחון את תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג – 2003 המסדירה את הזכות לעיין בתיקי בית משפט למי שאיננו צד לתיק בו מבוקש העיון.
בית המשפט בוחן את האופן הטכני בו יש להגיש את הבקשה ומבהיר שאין צורך לצרף תצהיר לבקשה לעיין. מהבחינה המהותית, משווה בית המשפט בין בקשת העיון בתיקי בית משפט, לבקשות עיון לפי חוק חופש המידע ומדגיש שהכלל הבסיסי הוא שיש לאפשר עיון בתיקי בית משפט אלא אם כן, מצביעים על פגיעה ספציפית העלולה להיגרם כתוצאה מהעיון.
בית המשפט מבהיר (כפי שכבר נקבע על ידו בעבר בבקשות עיון לפי חוק חופש המידע), כי כאשר חברה פרטית מתקשרת עם רשות ציבורית, בחוזה לביצוע עבודות עבור הרשות, המידע הנוגע להתקשרות זו ולעבודות אלו מקבל אופי ציבורי.
לגופו של עניין קובע בית המשפט, שהחברה שהתנגדה לחשיפות המידע לא הציגה טיעונים לנזקים ספציפיים שעלולים להיגרם לה ולכן אין סיבה שלא להתיר את העיון במסמכים.
פרשנות
פסק דין זה מצטרף לשורת פסקי דין, אשר באה בעקבות חוק חופש המידע, אשר נחקק בשנת 1998, המדגישה את חשיבות הזכות לעיין במסמכים בעלי אופי ציבורי. בית המשפט למעשה קובע, כי הזכות לעיין בתיקי בית משפט מקבילה לזכות העיון בחוק חופש המידע.
למעוניינים לעיין במסמכים בא פס"ד ומאפשר, כל עוד הדבר איננו בלתי חוקי ואיננו גורם נזק ספציפי לעיין במסמכים המצויים בידי רשויות ובתיקי בית משפט.
לעומת זאת, לחברות המתקשרות עם רשויות, הפסיקה מדגישה את העובדה, שברגע שהתקשרת בחוזה עבודה עם הרשות, אתה מגדיל את הסיכוי (ואולי אפשר לקרוא לזה 'הסיכון'), לכך שחוזים, נהלי עבודה ופרטים שונים לגבי החברה ייחשפו בפני גורמים שונים, מכוח הזכות לעיין במסמכים בין אם מכוח חוק חופש המידע ובין אם במסגרת תביעות שיתנהלו בבית משפט (למשל עתירות נגד החלטות במכרזים). כפי שהדגיש בית המשפט, העבודה עם הרשות מגדילה את חובות החברה כלפי הציבור, ומסמכים שבמקרה אחר היו נחשבים למסמכים פרטיים של החברה שאין לאיש זכות לעיין בהם, הופכים להיות מסמכים בעלי אופי ציבורי.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
