החלטה
בפני בקשת המערער, שהוא רב העוסק בעריכת חופות באופן פרטי ומשמש משגיח כשרות מטעם הרבנות במספר מסעדות, כי אורה למשיבים לגלות ולעיין במסמכים בנוגע למשא ומתן, דרישות והסדרי פשרה שהושגו, לטענת המערער, בין המשיבים ובין רבנים ועורכי חופות, בקשר עם חבות המס של אותם נישומים. כן מתבקש גילוי ועיון של מסמכים, מכתבים, הנחיות וחילופי מידע באשר הוא שבין היועץ המשפטי לממשלה לבין רשויות המס בקשר עם חיובם במס של רבנים, חצרות מקובלים ועורכי חופות. עוד מבקש המערער כי אורה למשיבים להעביר לידיו תכתובות שבינם לבין זוגות אותם השיא.
בן השאר חולק המערער על עצם חבותו במס הכנסה ובמס ערך מוסף בנוגע עם תשלומים שנמסרו לידיו בקשר עם עריכת חופות בשנים 1995 עד 2002. לדבריו כל התשלומים שנמסרו ככל שנמסרו לידיו הגם שלא ניהל רישום כדין, הועברו לצדקה. נוהג זה של קבלת תשלומים עובר לעריכת חופה לשם צדקה מקובל הוא מקדמא דנן על ידי רבנים. עמדתו, בן השאר, היה כי מדיניות רשויות המס הייתה שלא לראות בתשלומים אילו תקבול חייב במס. במסגרת מדיניות זו נהגו רשויות המס שלא לחייב כלל במס רבנים ועורכי חופות או למצער להגיע להסדרי פשרה ו'סגירת תיקים' כלשונו. לדבריו, רשות המסים , בעקבות הנחית היועץ המשפטי לממשלה שניתנה אך לאחרונה, מבקשת לעשות במקרהו, מקרה לדוגמה, Test Case, על מנת להתחיל ולגבות מס הכנסה ומע"מ מרבנים עורכי חופות. עמדתו הינה כי על רשות המסים לפרסם תחילה ברבים את עמדתה החדשה, את עובדת שינוי המדיניות שנהגה בעבר. כל עוד לא עשתה כן מנועה היא מלחייבו במסים הללו באשר הסתמך על מקריהם של רבנים אחרים ופעל מתוך הנחה כי תקבולים שהגיעו לידיו לא יהיו חבים במס. טענות אילו לא הועלו במסגרת ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור לשנות המס 1995-2001. טענותיו דלעיל הועלו לראשונה במסגרת נימוקי הערעור המתוקנים לאחר שאוחדו הדיונים בתיקים שבכותרת. בהמשך לכך ולהלכות שנתקבלו לאחרונה, ובעיקר פסק הדין בעניין רע"א 291/99 רע"א 8086/99, בג"צ 1221/99 בג"צ 1848/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים ואח' נ. מנהל מס ערך מוסף, מיסים ח/3 ה-78, פ"ד נה(4) 221, בקש המערער, כי המשיבים יאפשרו לו לעיין במסמכים הקשורים עם הסדרי מס עם רבנים מוכרים אשר לדבריו פורסם ברבים לגביהם, לרבות בעיתונות, כי הגיעו להסכמים מאד נוחים עם רשות המסים. לגישתו ככל שתגרם לרבנים הללו פגיעה מסוימת בפרטיותם הרי שפגיעה זו הינה מוצדקת על מנת שהמידע יגיע לידיו על מנת לאפשר לו להוכיח את עמדת רשות המסים קודם להגשת הערעור. המערער טען לקבלת מידע זה גם בקשר עם בחינת שקול הדעת של המשיבים שעה שהוציאו לו שומות. המערער מבקש לדעת ולו את הפרמטרים שעמדו בבסיס ההסדרים הללו בהמשך להחלטה של בית משפט זה בעניין בש"א 5124/04 עמה 1166/03 עמרם אבנר נ. פקיד שומה נתניה, מיסים 5, ה-167. עוד מפנה המערער לכתבות שפורסמו באתרי האינטרנט (נספחים ב לכתב התגובה לתשובת המשיב) בהם מדווח כי כב' היועץ המשפטי מזוז הורה ב16.3.2005 "להתחיל לגבות מיסים מרבנים המספקים שרותי דת ברכות וקמיעות". בקשר עם כך מתבקשת ההתכתבות בין כב' היועץ המשפטי לבין רשויות המס. המערער לא צירף כל תצהיר לבקשתו והסתפק בצירוף מכתבים מרבנים שהיו בתפקידים במועצות דתיות מקומיות, הכותבים כי לא ידוע להם כי התקבלה הוראה בקשר עם חיוב במס עורכי חופות ורבנים קודם לשנת 2002 שהיא שנת המס האחרונה שבערעור.
לגישת המשיבים, גילוי מסמכים והסדרי שומה בין המשיבים לבין רבנים אחרים משמעותו הפרת הוראות הסודיות שבפקודת מה הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן- הפקודה). המשיב מפנה לסעיפים 231(א) לפקודה וסעיף 232. טוען המשיב כי אין צורך במסמכים אילו, הואיל והמערער אינו יכול לטעון הסתמכות באשר כל שנת מס הינה נפרדת ועומדת בפני עצמה כאשר אין 'מעשה בית דין' בין שנת מס אחת לרעותה מה גם שההסדרים, ככל שקיימים כאילו, הם מותלי עובדות קונקרטיות ועל כן כל הסדר הוא מקרה לעצמו. לא ניתן להקיש מכל הסדר באשר לשומתו של המערער. הבקשה חסרה תשתית כנדרש על פי הלכת עמרם אבנר. באשר למסמכים מול היועץ המשפטי לממשלה הרי שטוען המשיב כי מסמכים ותרשומות פנימיות של רשות מנהלית הינם חסויים למשל מכוח סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, התשנ"ח –1998 וסעיף 30(ב)(5) לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992. יתרה מכך, מסמכים ותכתובות פנימיות שבין היועץ המשפטי לממשלה ורשויות המס, חסויים מכוח סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"ה 1971.
דיון
אין עוד החולקים כי זכותו של נישום לקבל מידע שעמד בפני רשות המס ושימשה בסיס לשומות שהוצאו לו, בהמשך להלכה שהותוותה כל ידי בית המשפט העליון בעניין ד.נ.ד. זכות זו אינה בלתי מוגבלת. זכותו של נישום לקבלת מידע מאת רשות המס על מנת שיוכל להיווכח כי אינה נוהגת איפה ואיפה יכולה ותתנגש עם זכותו של נישום אחר להגנה על צנעת הפרט והגנה על מידע עסקי ומסחרי מבלי שיחשפו פרטי הכנסתו. קורה כי הגנה על זכות אחת יוצרת פגיעה בזכות אחרת כאשר על בית המשפט לבחון את תכלית הפגיעה מול מידת הפגיעה ועוצמת הנזק שהיא עשויה לגרום. המחוקק מביע לא אחת את עמדתו בקשר עם התנגשותן של זכויות. לא אחת על בית המשפט להשלים את מלאכת האיזון בעת התנגשות שבין זכויות כאמור. לעיתים, בחיקור מדיניות המשיב, הסדרים עם נישומים אחרים תהא להם נגיעה עקיפה בבחינת שקול דעתו של המשיב. האם שינה את מדיניותו? מה זו הייתה בעבר? מדוע שונתה ומה היא בעת שערך את השומות וקבע את ההכנסה? מידע זה יש בו ולו שני פנים, האחד במישור שקול הדעת שעמד בבסיס קביעת המשיב את השומה האחר במישור המנהלי כאשר על מישור זה חולש הדין המנהלי.
בקשר עם זכותו של נישום ללמוד ולהקיש לגבי הסדרי מס שנעשו במקרים דומים מול ההגנה על אותם נישומים מפני חשיפת ענייניהם האישיים או העסקיים מקצועיים, סבורני כי נמצא בעניין עמרם אבנר איזון המגשים את תכלית החשיפה תוך שמירה על הוראות החיסיון וזאת בדרך של גילוי מוגבל, קרי גילוי הפרמטרים שעמדו בבסיסם של הסדרים אחרים מבלי לחשוף את הצד להסדר או את פרטי הכנסתו אלא את מהות ההסדר. כחלק מאיזון זה נקבעו תנאי סף אשר על מבקש הגילוי לעמוד בם על מנת לאפשר הגילוי על מנת למנוע בקשות חשיפה שהן בקשות סרק , בקשות בעלמא או בקשות שחשיפת המידע לא תביא לכל מסקנה שיש בה כדי לבחון בסופו של יום את שקול הדעת שהופעל וכפועל יוצא מכך, את שומת האמת.
במקרה דנן המערער מבקש להוכיח כי מדיניות המשיב הייתה ועודנה עצימת עין מתקבולים המשולמים לידי רבנים ועורכי חופות. מתוך כך שהתפרסם כי היועץ המשפטי לממשלה הורה לרשות המסים למסות תקבולים אילו, מסיק המבקש כי בעבר לא מוסו הכנסות אילו בידי מקבלם. בהמשך לכך הוא מבקש במהלך הערעור להפנות להסדרי מס שהושגו, כפי שפורסם בעיתונות לדבריו, בין המשיבים לבין רבנים שונים. לצורך כך הוא מבקש לראות הסדרים שנעשו עם רבנים אילו. בהעדר תצהיר התומך בעובדות אותן הוא מציג הרי שאמירותיו הן בבחינת אמירות נטולות תשתית ראייתית. טרח המערער, השיג וצירף לתגובתו, מכתבי רבנים אשר משמשים או שימשו בתפקידים בכירים בתוך מערך הרבנות : כב' הרב ישראל יאיר ביטון מנהל מחלקת נישואין ברבנות המקומית המועצה הדתית נצרת עילית, כב' הרב א ביטון, מי שימש יו"ר המועצה הדתית נשר, כב' הרב זרח משולם, מי שימש כראש המועצה הדתית לשעבר ברחובות. רבנים אילו מאשרים כי לא נתקבלה אצלם דרישה לתשלום מס או הודעה בדבר חבות במס בקשר עם תשלומים כדוגמת התשלומים נשואי ערעור זה בתקופת כהונתם בתפקידים האמורים, קודם לשנת 2002. אלא שמכתבים אילו אינם יכולים להוות תחליף לתצהירים. אין במכתבים אילו או במידע מתוך העיתונות או אתרי האינטרנט משום בסיס ראיתי. גם אם לבית משפט זה סמכות שבגררה לדון בטענות שהן מנהליות באופיין , שאלה הצריכה הכרעה כשלעצמה, ואף אם טענות אילו ראויות לבדיקה במסגרת ערעור מס, שוב זו שאלה הצריכה הכרעה שלא במסגרת בקשה זו, הרי שבלא אותה תשתית ראייתית אין די בעצם העלאת הטענה בעלמא.
המשיבים מבהירים באמצעות ב"כ המלומדת, כי ההסדרים שנעשו, נעשו על בסיס פרטני עובדתי. המשיבים מכחישים כי מדיניות רשויות המס הייתה התעלמות מהכנסות בדרך של תשלומים לעורכי חופות, מכירות של קמיעות וברכות וכיוצא בזה. המשיבים מפרטים כי במאי 1993 הושלמה בנציבות מס הכנסה חוות דעת שנערכה על ידי סגן היועץ המשפטי דאז של נציבות מס עו"ד ה. קירש. באותה חוות דעת (נספח א' לתגובת המשיב) נקבע כי סכומים המשתלמים לעורכי נישואין, חייבים ברגיל במס הכנסה בידי מקבליהם. ב"כ המשיבים מציינת כי חוות הדעת הועברה בשנת 1999 באמצעות משרד היועץ המשפטי לממשלה לידי מנכ"ל הרבנות הראשית דאז מר גדליה שרייבר בלוית בקשה להעבירה לידיעת כלל הרבנים (ראה נספח ב' לתגובת המשיב). ב"כ המשיבים מפנה למכתבו של מר שרייבר מיום 28.1.1999 המופנה אל ראשי המועצות הדתיות (נספח ג' לתגובת המשיב) ממנו עולה כי חוות הדעת הופנתה לכל הנוגעים בדבר בלוית הנחיה להעבירה לידיעת הרבנים. נציג היועץ המשפטי, עו"ד שפירא פנה אל הרבנות הראשית, אל יועצה המשפטי עו"ד אולמן, ביום 24.12.2002 בעניין זה כשהוא שב ומבהיר את עמדת רשות המסים (נספח ד לתגובת המשיב). מכתב זה על צרופותיו הועבר על ידי היועץ המשפטי של הרבנות הראשית לישראל לרבנויות, רשמי נישואין והמועצות הדתיות. בהמשך להפצת חוות הדעת והמכתבים הנ"ל הגיב ראש המועצה הדתית רחובות הרב זרח משולם כשהוא מפיץ מכתב לרבנים ועורכי החופות ברחבי הארץ זאת ביום 14.1.2003. במכתבו זה (נספח ה' לתגובת המשיב) הוא מבהיר כי רבנים המכהנים בפועל ובמסגרת תפקידם הינם עורכי חופות, מנועים מלגבות כספים בגין עריכת חופות וקידושין. עוד הובהר שם כי התשלום מוסדר באמצעות אגרת נישואין בעת הרישום לנישואין במשרדי הרבנות. רבנים שאינם מכהנים בפועל, מבהיר הרב משולם, ומשמשים רק כעורכי חופות, הרי שכל תשלום המשולם להם, מחויב במס. ראוי לציין כי אף המשיבים לא העמידו תצהיר מטעמם התומך בהשתלשלות הדברים דלעיל. לאור המידע האמור, מעניין לציין את התאריך הנקוב בחלק מן המכתבים אותם צירף המערער, של שנת 2002 דווקא (שנת המס האחרונה שבערעור) כנקודת הציון שעד אליה, מציינים החותמים על המכתבים, לא התקבלה כל הודעה בקשר עם חיוב במס. מכל מקום בהעדר תצהיר או תצהירים התומכים בבקשה לא מצאתי מקום להיענות לה.
יתרה מכך, יש לזכור כי שומות מס הכנסה של המערער שבמחלוקת הינן לשנים 1995-2002. חוות הדעת נושאת תאריך ה20 במאי 1993. מתוך החומר שבפני דומה כי חוות הדעת הועברה לרבנות הראשית בשנת 1999. היש בכך אינדיקציה כי רק במועד זה נעשתה פומבית מדיניות המשיב? בכל הכבוד, חוות הדעת קובעת את המובן מאליו. תקבולים הניתנים בגין שירות בידי מי שעיסוקו במתן שירות מעין זה הרי הם חבים במס, הן במס הכנסה והן במס ערך מוסף. היש צורך כי רשות מסים במדינה מתוקנת תיידע סקטורים שונים בקשר עם מושכלות יסוד שבבסיס חיוב במס? המשיב היה ער לצורך להבהיר את עמדתו. לא ברור מתוך תשובת המשיב בפני מדוע היה צורך בהבהרה זו . הגם שאין מחלוקת בין הצדדים כי על פי הוראות הרבנות הראשית מנועים הרבנים לקבל כל תשלום נוסף מעבר לאגרת הנישואין ובכל זאת השתרש המנהג להוסיף ולהשלים תקבול נוסף בידי הרבנים עובר לעריכת החופה או לאחריה ולעיתים כתנאי בלתו אין. לא אחת במסגרת מדיניות רשות המסים, מתקבלת החלטה למקד פעילות שומה וגביה בסקטורים מסוימים. אין בכך בהכרח הכרזה במשתמע של שינוי מדיניות. לעיתים בשל מוסר דיווח ותשלום נמוך ההופך לנוהג בסקטור מסוים או מטעמים אחרים של חלוקת משאבי כוח אדם ברשות המס וכיוצא בזה, מתקבלת החלטה להעמיק את פעולות השומה והגביה בסקטור כזה או אחר. אין בפני כל תשתית עובדתית המבהירה את הצורך בהפצת חוות הדעת במועד שהופצה .
בעניין עמרם אבנר הבהרתי כי אין די בהעלאת טענות בעלמא. לא ניתן לחדור לענייניהם המוגנים בהוראות החיסיון של הפקודה של נישומים אחרים על סמך לא דבר. התכלית הראשית של החיסיון הינה לאפשר לנישום להציג מידע רב בלא חשש למשל מפני מתחריו על מנת להגיע אל שומת האמת. החיסיון נועד לשמור על סודותיו המסחריים והעסקיים ובגבולות מסוימים גם מידע שהוא בבחינת צנעת הפרט. יתרה מכך, קיומם של הסדרי מס שנעשו עם רבנים מטעם המערער מעידה כי רשות המסים לא פטרה את אילו ממס, נהפוך הוא. הוצאו שומות ובמסגרתן הושגו הסדרים. משעה שעיקר ערעור של המבקש היא שאלת עצם החבות במס של תקבולים המתקבלים אגב עריכת חופות וכאשר אין בידו ולו מידע לכאורי כי תקבולים אילו דווקא הופטרו ממס בידי המשיבים הרי דרישתו הכוללת לחשוף את כל הסדרי המס של כל הרבנים על מנת לעמוד על מדיניות המשיבים נענתה בהודעתם בקשר עם מדיניותם והצגת התכתובת בין רשות המסים לבין הרבנות הראשית. די בך כדי להצביע לכאורה על אותה מדיניות מה גם שלתפיסתי נטל הצגה ולו ראשית ראיה היא על המבקש. עוד יוער כי אין המערער מבקש להשוות אופן עריכת השומות שלו מול בעלי עסקים דומים שאז בגבולות מסוימים יש מקום לנישום לאפשר אותה השוואה, האם אכן יש בסיס להשוואה (ראה למשל עניין עמ"ה 7051/03 קלצ'קין נ. פקיד שומה ירושלים 1, מיסים יח/6 ה-26). הטעם לאי העלאת טענה זו נעוץ בכך ששומות המערער שבפני ככל שמבהיר המשיב (פקיד השומה) לא מבוססות על מידע השוואתי מעסקים אחרים.
משכך אין מקום להורות למשיבים כי יחשפו ולו בעילום שם, את הסדרי המס השונים חלקם או כולם , כפי שמבקש המערער בהסתמך על הבקשה שבפני. לא הונחה תשתית ראיתית לכך ולא נקשר קשר של ממש לצורך המהותי בחשיפה זו. לא הועלה טעם של ממש כי המידע המבוקש נחוץ לשם בירור שומותיו של המערער ובחינת שקול דעתו של המשיב בקשר עם כך.
באשר לבקשת המערער לעיין בשאר התכתובת שבין היועץ המשפטי לרשות המיסים ככל שיש כזו, מפנה ב"כ המשיבים בדין לסעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"ה 1971 בכל בקשור במידע שעובר בין עורך דין ולקוחו מה גם שמדובר בתרשומת פנימית של רשות ציבורית שחשיפתה מוגבלת ממילא. המידע שהציג המשיב בפני די בו.
בקשר עם בקשת המערער כי תכתובת שבין המשיב לזוגות אותם השיא ושאר מסמכים שבבסיס השומות הבהירה ב"כ המשיב בסעיף 44 לתשובתה כי אילו הועמדו רשות המבקש. למותר לציין כי מסמך שלא גולה לא יוכל הצד חב הגילוי לעשות בו שימוש במהלך הערעור. למען הסר ספק אבהיר כי ביקש המערער להסתמך על מסמך או ראיה וזו טרם הוגשה למשיב הרי שיגיש את אילו למשיבים ולא יאוחר מאשר בתוך 60 יום מהיום.
אשר על כן הבקשה נדחית. לעת הזו תמו ההליכים המקדמיים. מועד ההוכחות שנקבע יישאר על כנו. המערער ישא בהוצאות המשיבים בקשר עם הבקשה בסך 500 ₪ ובשכר טרחת עורך דינם בסך 4,500 ₪ כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מהיום אלא אם ישולמו בתוך 30 יום.
ניתנה היום כ"א בשבט, תשס"ו (19 בפברואר 2006) שלא במעמד הצדדים
אלטוביה מגן, שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
