סימון טובין ורגולציה אחרת – גם לאחר היבוא

עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
 
העוסקים בסחר חוץ מכירים בוודאי (ואלו שאינם מכירים – חובה שיכירו) את הוראותיו של צו יבוא חופשי. צו זה כולל רשימה ארוכה של פריטי מכס שהטובין המסווגים בהם חייבים ברישיונות או באישורים של רשויות שונות: מכון התקנים, שירות המזון של משרד הבריאות, אגף הרוקחות במשרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד התמ"ת, משרד התקשורת, משרד התחבורה, ועוד ועוד.
 
אלא שכל החושב שעמידה בהוראותיו של צו יבוא חופשי משחררת את היבואן מדאגותיו לעמידה בדרישות הרגולטור, טועה – ובגדול. ראשית, צו יבוא חופשי בעצמו קובע כי "הוראותיו של צו זה באות להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו", דהיינו שצו יבוא חופשי הוא רק שכבת רגולציה אחת החלה על היבוא, אך אינה שוללת קיומן של שכבות נוספות. וכך למשל, יתכן מצב שבו לגבי מוצר מיובא מסוים צו יבוא חופשי לא יאמר דבר, אך עדין קיימת חובה על היבואן, מכוח סעיף 9 לחוק התקנים, שהמוצר המיובא על ידו יעמוד בדרישת תקן רשמי, גם אם הדבר אינו מופיע בצו יבוא חופשי.
 
זאת ועוד. גם אם המוצר עמד בדרישות צו יבוא חופשי, הרי שקיימות דרישות מאוחרות יותר שחלות, למשל, עם מכירת הטובין. כך הן, למשל, הוראות סימון טובין לפי צו הגנת הצרכן, שחלות, במקרים רבים, עם מכירת הטובין לצרכן ולא קודם לכן. סיכומו של דבר, הרגולטור, ביחס לטובין מיובאים, לא סיים את דברו עם שחרור הטובין מפיקוח המכס.
 
באמרנו "הרגולטור" אין אנו מתכוונים רק לדרישות המהותיות כשלעצמן, אלא גם לסנקציות הפליליות הקיימות כלפי העובר על דרישות הרגולטור. אין לכחד, האכיפה האפקטיבית ביותר נעשית בכל הנוגע לקיום הוראותיו של צו יבוא חופשי, שכן הדבר נעשה בשער הנמל, בעוד הטובין נתונים לפיקוחה של רשות המכס. יחד עם זאת, האכיפה קיימת גם בשלבים מאוחרים יותר, גם אם בעוצמה נמוכה יותר.
 
לאחרונה, הרשיע  בית המשפט השלום בתל אביב יבואן באי מילוי אחר הוראות תקן ישראלי רשמי -  עבירה לפי צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון) וחוק הגנת הצרכן. בענייננו, היבואן ייבא לארץ מוצר סירופ בטעם שוקולד שייעודו לשיווק, וככזה, מחויב בסימון בהתאם לחוק הגנת הצרכן, אך הדבר לא נעשה במקרה זה. היבואן טען כי חובת הסימון מוטלת על המשווק, ומעבר לכך, בשל העובדה שהיבואן הוא היחיד מכל שרשרת המעורבים בפרשה, שהועמד לדין, טען היבואן לאכיפה בררנית, שכן לא נמצא לנכון להעמיד לדין את המשווקים. כמו כן, טוען היבואן כי הוא עוסק בייבוא מוצרים לתעשייה ובשל כך הוא פטור מחובת סימון בעברית על המוצר.
 
בית המשפט פסק כי האחריות והאשמה מוטלת על היבואן, מעצם העובדה שהיבואן בעצמו בוחן ובודק את המוצר בחו"ל ועל סמך בדיקתו מחליט לייבאו לארץ ולהפיצו. על סמך בדיקות אלו, הוא פונה לרשויות הרלוונטיות בישראל, לרבות משרד הבריאות ומבקש אישור / רישיון ייבוא, אשר ניתן לו על סמך הפרטים שהוא מוסר.
 
בית המשפט דחה את טענת היבואן כאילו הוא נוהג לייבא לארץ מוצרים לייעוד תעשייתי ולא לשיווק, וכי הוא לא ידע כי המוצר יועד לשיווק, בית המשפט קבע כי קיימת חובה על היבואן לבדוק בקפדנות כל אישור שמוענק לו ובמקרה שנפלה טעות, עליו לבקש תיקון וזאת בטרם יתחיל השיווק.
 
בית המשפט גם מצא כי למרות שיש להעמיד לדין את כל המעורבים בפרשה זו, הרי שלא הוכח כי הרשות פעלה ממניעים פסולים ושיקולים זרים. טרם ניתן גזר הדין בעניין. (ת"פ 5125/06 מדינת ישראל פמת"א נ' חברת הר זהב ואח' (2.6.09).
 
עניין אחר שקראנו עליו לאחרונה הוא הסדר הטיעון שסגרה אחד מחברות האופנה הגדולות עם משרד התמ"ת, בעניו עבירה על חוק הגנת הצרכן בנוגע לסימון מחירים במטבעות זרים. על פי הסדר הטיעון  החברה תשלן קנס של 120 אלף שקל, וקנס נוסף בסך 10,000 שקל ישולם על-ידי המנכ"ל באופן אישי, תוך הרשעתו בעבירה פלילית.