מבוא קצר לפקודת היבוא והיצוא

פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], תשל"ט-1979, הינה דבר חקיקה מנדטורי מתקופת מלחמת העולם השניה. עיקרה נמצא בסעיף 2 שלה, המקנה לשר התמ"ת סמכות לקבוע בצו הוראות שייראו לו מועילות לאיסור או להסדרה של ייבוא טובין בכלל או טובין שפורשו בצו. אחד הצווים המרכזיים, אם לא המרכזי שבהם,שהותקן על ידי שר התמ"ת הינו צו יבוא חופשי, הקובע כי על היבואן להצטייד ברשיונות ואישורים שונים, כתנאי ליבוא הטובין על ידו. כך למשל, נדרש היבואן, כתנאי ליבוא טובין לישראל, להציג רשיונות ואישורים מרשויות שונות (משרד התקשורת, משרד הבריאות, מכון התקנים, ועוד) אודות עמידת הטובין בתנאים שונים.
 
פקודת היבוא והיצוא וצו יבוא חופשי אינם דבר החקיקה היחיד המציב דרישות שונות כלפי היבוא. צו יבוא חופשי קובע בעצמו כי הוראותיו באות להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו, ואכן, קיימות הוראות חוק מהותיות החלות גם על היבוא, כגון חוק התקנים, פקודת בריאות הציבור (מזון), פקודת הטלגרף האלחוטי. ייחודה של פקודת היבוא והיצוא (ושל הצווים שהוצאו מכוחה) הוא בהיותה דבר חקיקה המתייחס לכלל הטובין המיובאים (ולא רק לתחומים מסויימים), ולכלל סוגי האישורים הרלבנטיים, וכן בסנקציות החריפות שהיא מאפשרת להטיל כנגד מי שמפר את הוראותיה: חילוט הסחורה, ומאסר עד שנתים או קנס עד פי שלשה מערך הטובין.