הסתמכות על ייעוץ משפטי תספק הגנה כנגד אישום פלילי? לא בהכרח

עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ

על פי חוק העונשין הישראלי אחת מטענות ההגנה העומדות לרשות הנאשם המבקש לפטור עצמו מאחריות פלילית היא טענת "טעות במצב המשפטי". זוהי לשון הסעיף: "לעניין האחריות הפלילית, אין נפקא מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר".

טענת הגנה זו הינה שכיחה בפרשיות כלכליות, גם בתחום המיסים.

לאחרונה, ניתנה הכרעת דין על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים אשר עסקה בין היתר בטענת "טעות במצב המשפטי", שבמסגרתה העלו טענו הנאשמים כי טעותם נעוצה בהסתמכות על חוות דעת מקצועית של עורך דין (ת"פ 1274/00 מדינת ישראל נ' מודגל בע"מ, פורסם ביום 22.3.10).

מדובר בכתב אישום אשר הוגש כנגד יצרנית אביזרי צנרת ומשווקי אביזרי צנרת, ושיוחסו להם בו עבירות של קיום הסדר כובל על פי חוק ההגבלים העסקיים – קביעת מחיר מינימום למכירת אביזרי צנרת ללקוחות.  היצרנית והמשווקים טענו, בין היתר, כי לא ידעו כי הסדר מחיר מינימום הינו מנוגד לחוק ולכן עומדת להם הגנת "טעות במצב המשפטי". לטענת היצרנית והמשווקים, ניתן להם ייעוץ משפטי שלפיו  הפניית המלצה "חד-צדדית" למשווקים בדבר מחיר מינימום מומלץ אינה מהווה הסדר כובל, ובהתאם לכך הם פעלו.

בטרם נספר על הכרעת הדין שניתנה, נציין כי בעבר ניתנו שני פסקי דין של בית המשפט העליון אשר עסקו אף הם בדיני ההגבלים העסקיים ובטענת טעות במצב המשפטי. פסקי דין אלו קבעו אמות מידה לבחינת תחולת ההגנה של טעות במצב המשפטי: אמת מידה סובייקטיבית לפיה נדרש שהטעות תהיה כנה, ואמת מידה אובייקטיבית לפיה נדרש כי הטעות תהא סבירה ובלתי נמנעת באופן סביר.

בענין תנובה (ע"פ 845/02) נקבע כי אמת המידה הסובייקטיבית כוללת היבט של תום הלב, דהיינו, שהסתמכותו של הלקוח על עצת עורך דינו צריך שתיעשה בתום לב. נקבע, כי כאשר הלקוח אינו טועה מבחינה סובייקטיבית טעות כנה בנוגע לדין הפלילי או כאשר הלקוח חושד בכך שמעשהו הינו אסור, הרי שהסתמכותו על חוות דעת עורך דינו לא תפטור אותו מאחריות פלילית.

כמו כן, נקבע בענין תנובה כי על פי אמת המידה האובייקטיבית יש לערוך בחינה בדיעבד באשר לסבירות טעותו המשפטית של הנאשם בהתאם לנסיבות הקונקרטיות הנוגעות לאותו אדם, כמו גם לאפשרויות הקיימות לבירור המצב המשפטי ולשאלה המשפטית שהתעוררה.

בענין טגר (ע"פ 5672/05) נקבע כי עקרון תום הלב בא לידי ביטוי בכך שנדרש כי התנהגותו של הנאשם עם עורך דינו תשקף ניסיון כן ואמיתי לדעת מהן דרישות החוק ולעמוד בהן. כמו כן, נקבע כי דרישת הסבירות אופפת את ההסתמכות לאורך כל הדרך, והיא משתרעת הן על מהלך ההתייעצות והן על ההחלטה להסתמך על העצה. היא כוללת את עצם הפניה לעורך הדין, בחירת עורך הדין, את המידע שנמסר לעורך הדין והיקפו וכדומה.

פסקי דין אלו קבעו כללי עזר לבחינת אי מניעת הטעות:

א. קיימת חובה למסור לעורך הדין את התשתית העובדתית הרלבנטית והמלאה, את כל העובדות הרלוונטיות לעניין, ואת המידע המדויק הדרוש לו לשם מתן העצה. לעניין זה קבע בית המשפט חריג, והוא  - שכאשר מדובר בעורך דין המצוי באופן שוטף בענייניו של הלקוח, עשויה התשתית העובדתית לחוות הדעת להתבסס גם על הידיעות המצויות בידיעתו האישית של עורך הדין, ובלבד שמבקש חוות הדעת משוכנע כי העובדות הן בידיעת עורך דינו.

עוד נקבע כי מידע רלוונטי הינו כל מידע הקשור לעניין שלגביו התבקשה עצת עורך הדין ושעשוי להשפיע בצורה כלשהי על עמדתו המקצועית של עורך הדין לגבי חוקיותה של הפעולה עליה הוא נותן חוות דעתו.

ב. יש צורך שלעורך הדין תהיה מומחיות בשאלה עליה ניתנה חוות הדעת. עם זאת, נקבע כי פנייה לעורך דין שלכאורה אינו בעל המומחיות המיוחדת, כשלעצמה, אין בה כדי לשלול את תוקפה של ההגנה, והכל תלוי בתום ליבו של הפונה.

ג. חוות הדעת המשפטית ראוי שתינתן בכתב. על מנת שעצה משפטית תקנה לאדם העומד לדין פלילי את האפשרות ליהנות מן ההגנה של טעות במצב המשפטי, עליה להיות רצינית על פניה, ולפיכך, מן הראוי שבדרך כלל תהא בידו של האדם המסתמך חוות דעת משפטית בכתב.

ד. יש לבחון האם הנאשם נקט באמצעים אחרים המתאימים יותר לבירור הדין. בענין תנובה נקבע כי חוות דעת משפטית שיש בה כדי לשמש הגנה מפני אחריות בפלילים כהגנה בלעדית, הינה בעלת ערך ומשקל רק אם נקט הנאשם באמצעי האמור לבירור הדין, בהיעדר אמצעים אחרים מתאימים יותר, כגון חוות דעת מוקדמת של רשות מוסמכת לפרש את הדין שהיא מחילה על הנסיבות מן הסוג הנדון, או קיומו של פסק דין קודם ונהלים או הנחיות המקובלים לאותו עניין.

זאת ועוד, אם בידי המסתמך על הטעות בדין היה מידע קונקרטי הנוגע לסוגיה הנדונה, הוא יילקח בחשבון בעת בדיקת כנות הטעות וכנות ההסתמכות על האמצעים שנקט כדי למנוע טעות בדין. בהקשר זה נקבע כי כאשר קיימת בפועל אפשרות ממשית לקבל את עמדתה המשפטית של הרשות המוסמכת, ובמיוחד במצב בו ישנו הסדר סטטוטורי המאפשר זאת, טעותו בדין של הנאשם, שהעדיף להסתמך על עצתו המשפטית של עורך דינו ולא לפנות לרשות המוסמכת, נראית על פני הדברים כטעות שאינה בלתי נמנעת באורח סביר.

ה. עצת עורך הדין אמורה להתייחס ישירות למקרה הקונקרטי. בענין טגר נקבע כי ככלל הסתמכות על יעוץ משפטי שניתן על-ידי עורך דין לא תחשב לסבירה אם הייעוץ לא ניתן לגבי המקרה הקונקרטי.

ומכאן נחזור לענין אביזרי הצנרת. בית המשפט בחן את המבחנים כפי שהועלו על ידי בית המשפט העליון וקבע על פיהם כי יש לדחות את טענת היצרנית והמשווקים לטענת טעות במצב המשפטי.

נסביר את הדברים. בית המשפט קבע כי במקרה זה לא נמסרו לעורך הדין המייעץ פרטים רלבנטיים, מה עוד שההתייעצות עם עורך הדין לא עסקה בהתרחשות הרלוונטית כפי שהובאה כתב האישום. כמו כן, מצא בית המשפט כי חלק מהנאשמים לא נועצו באופן ישיר עם עורך הדין ואף לא ביררו את נסיבות ההתייעצות והיקפה. בית המשפט קבע כי על פי הלכת טגר שבה נדחתה טענת טעות במצב המשפטי אשר התבססה על עצה משפטית שניתנה לא בהקשר הקונקרטי, הרי שאין מקום לטענה כי חלק מהנאשמים הסתמכו על מנכ"ל היצרנית ועל התייעצותו עם עורך הדין, כלומר לא ניתן היה בענייננו להסתמך על עצה שניתנה לאחר.

לאור כך, קבע בית המשפט כי החברה היצרנית והמשווקים לא הוכיחו כי עמדו בדרישת מסירת התשתית העובדתית המלאה לעורך הדין, ולא הוכיחו כי הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר.

לגופו של ענין, בענין הספציפי של מתן המלצה חד צדדית בענין מחיר מינימום, קבע בית המשפט כי הפניית המלצה "חד-צדדית" למשווקים אינה מהווה הסדר כובל בהכרח, ואולם, עצם העובדה שנמסרת המלצה על-ידי היצרן בעת שהמשווקים יושבים יחדיו מגדילה סיכוי להתגבשות הסכמה בדבר אימוץ ההמלצה, ואינה גורעת מהיווצרות הסדר כובל, כאשר בפועל מושגת הסכמה. לכן, עצת עורך הדין לא התגלתה, בדיעבד, כטובה, לאור השתלשלות העניינים.

להלכות אלו קיימת משמעות רבה בדיני המס בכלל ובדיני המסים העקיפים בפרט, שכן רשות המסים מגישה כתבי אישום כנגד יבואנים בטענה של התחמקות מתשלום מסי יבוא, ובמקרים כאלו תישאל השאלה עד כמה ובאיזו מידה ייעוץ משפטי מקדים – יועיל.