בהחלטה שניתנה בחודש אפריל, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, קיבל בית המשפט תביעה של מפיץ שחוזה ההפצה הבלעדי עימו הופר, למרות שלא היה כלל הסכם בכתב בין הצדדים. בית המשפט קבע על סמך התנהגות הצדדים במשך זמן רב, כי הייתה התחייבות לזכויות הפצה בלעדיות.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת דנשר בע"מ ("המפיץ"), הינה חברה המשווקת מוצרים שונים, לרבות מוצרי מזון. בשנת 2005 רכש המפיץ את זכויות השיווק וההפצה של מוצרי חברת Banketbakerij Merba B.V.ׁׁ("היצרן") ממפיץ אחר, ללא עריכת הסכם הפצה בכתב בין היצרן לבין המפיץ.

במשך למעלה משלוש שנים מכר היצרן למפיץ, באופן בלעדי, את מוצריו. בתקופה בה שיווק המפיץ את המוצרים גדל היקף המכירות של מוצרי היצרן בישראל באופן משמעותי.

לאחר כשלוש שנים, בשנת 2008, קיבל המפיץ מכתב מהיצרן בו נאמר, כי כחלק מאסטרטגיה שיווקית גלובלית חדשה בכוונת היצרן לייסד חברה בישראל, שתנהל את ענייניו ותשווק את מוצריו בישראל. היצרן קבע תקופת הודעה מוקדמת של חודשיים שלאחריה תופעל המדיניות החדשה.

המפיץ טען, כי זכויות ההפצה והשיווק נרכשו על ידו תמורת סכום נכבד ובמשך למעלה משלוש שנים הוא שימש כמפיץ וכמשווק הבלעדי של המוצרים. בתקופה זו הוא השקיע משאבים רבים בהפצת המוצרים ובקידום מכירתם, השקעה אשר הביאה לגידול עצום בהיקף מכירות המוצרים. למרות הצלחתו הרבה ובטרם הספיק לקצור רווחים מפירות השקעתו, הודיע היצרן על ניתוק היחסים ביניהם ללא מתן הודעה מוקדמת נאותה.

היצרן טען, כי למפיץ לא ניתנה מעולם זכות בלעדיות ביבוא, הפצה או שיווק מוצריו ולראייה לא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב בנושא. היצרן הוסיף כי מערכת היחסים בין הצדדים הייתה תמיד על בסיס שוטף של העברת הזמנות ואספקתן, ללא התחייבות לכמות מינימאלית של רכישות או השקעה בפרסום ובקידום מכירות, המעידים על קשרי ספק-מפיץ בלעדי.

החלטת בית המשפט המחוזי:

השאלה המרכזית בה נדרש בית המשפט להכריע הייתה, האם למרות היעדרו של הסכם בכתב בין הצדדים, אכן ניתנו למפיץ זכויות הפצה בלעדיות, כתנאי לקבלת הודעה מוקדמת על הכוונה לבטל את חוזה ההפצה הבלעדי עימו.

בית המשפט חזר על הכלל, כי הזכות לקבל הודעה מוקדמת על הכוונה לבטל חוזה הפצה, על מנת לאפשר למפיץ לכסות את הוצאותיו ולארגן את עסקיו לקראת סיום ההסכם, שמורה למפיץ הבלעדי. בהעדר התחייבות לבלעדיות, לא מוטלת על היצרן חובה לקיים קשרים עסקיים עם מפיץ מסוים, וממילא זכאי הוא בכל עת לבחור למכור את מוצריו למפיץ אחר, או לכמה מפיצים בו זמנית.

בית המשפט קבע על בסיס התנהגות הצדדים והראיות שהוגשו לו, כי משך התקופה בה מכר היצרן את מוצריו אך ורק למפיץ, התנהגות היצרן לאחר כריתת הסכם ההפצה בעל-פה והיקף העסקים הגדול מלמדים שבמקרה זה למפיץ הייתה בלעדיות על שיווק והפצת המוצרים במשך למעלה משלוש שנים.  סירובו של היצרן לעגן את הסכם הבלעדיות בכתב אינה מלמדת בהכרח על סירובו להעניק למפיץ בלעדיות.

עוד נקבע בפסק הדין, כי תקופת ההודעה המוקדמת צריכה לשקף את זכותו של המפיץ להחזר ההשקעה שהשקיע במוצר- מחד, ולזמן ניאות להתארגנות לקראת הפצת מוצר חלופי- מאידך. בית המשפט קבע, כי בנסיבות העניין, מאחר והמפיץ פעל במשך 3 שנים והביא להגדלת השוק של מוצרי היצרן בישראל, היה זכאי המפיץ לתקופת הודעה מוקדמת של 16 חודשים. יצוין כי המפיץ טען להודעה מוקדמת של 3 שנים אך נדחה.

לכן, התקבלה תביעת המפיץ והיצרן חויב לפצותו בסכום של כ-1.5 מיליון ש"ח.

למפיץ נפסקו פיצויים והוצאות משפט בסך כולל של 160,000 ש"ח.

[ת.א. (מחוזי ת"א) 1902/08 דנשר בע"מ נ' Banketbakerij Merba B.V.ואח', החלטה מיום 17.4.13, השופט ד"ר עמירם בנימיני. ב"כ הצדדים: למפיץ – עו"ד ח' אשלגי ועו"ד ה' כהן. ליצרן- עו"ד י' ליבוביץ'].  

*             *             *

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089848.