גיל נדל משרד עורכי דין

 

בית המשפט: משלח ישיב ליבואן היטלי דלק שנגבו ביתר

 
עוד בנושא
לראשונה מזה ארבע שנים: אושר היטל היצף להגנה על התעשייה המקומית
שמירה על שוויון בשימוע הנוגע להיטלי סחר (בעקבות הכרעת הדין של אהוד אולמרט)
נמחקה העתירה המנהלית בנושא ההיטל על צמר סלעים
בית המשפט בעד התעשייה המקומית: ערובה זמנית של 39.5% על גומי מיובא מדרום אפריקה
עוד בנושא
צימוקים או דומדמניות – פסק דין שלישי (!) בשאלת הפירות המיובאים
בית המשפט: הליך של היטל בטחה אינו משחק בקלפים גלויים
עקרונות בדיני היצף - חלק א'
מחסן רשוי חויב לפצות יבואן בשל אי מסירת הודעה על מכירת הטובין כסב"ן
החלטה תקדימית – בית המשפט התערב בהחלטת הממונה על הפקדת ערובה זמנית במסגרת הליכי היצף
מכס או היטל בטחה? קווים לדמותה של ההגנה על הייצור המקומי מפני יבוא מתחרה
ערובה זמנית על יבוא ברזל מצולע לבניה
כמה דברים מעניינים על היטל היצף – בעקבות התיקון החדש לחוק היטלי סחר
מכס או אמצעי הגנה –קווים לדמותה של ההגנה על הייצור המקומי מפני יבוא מתחרה
היטל היצף - כלי עזר בידי התעשייה המקומית למניעת יבוא בלתי הוגן
ערובה זמנית על יבוא של מחברים ואביזרים לחיבור צנרת מסין
הצימוקים שהתחפשו לאוכמניות – פסק דינו האחרון של בית המשפט העליון
עוד בנושא

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

 

לאחרונה, הכריע בית משפט השלום בהרצליה בסכסוך ארוך שנים בין יבואן רכב (צ'מפיון מוטורס) לבין משלח בינלאומי (ציאור) שטיפל בשינוע המשלוחים מאירופה לישראל, וקבע כי על המשלח הבינלאומי להשיב ליבואן היטלי דלק שנגבו ביתר בניגוד למוסכם.

 

רקע עובדתי

 

מדובר במערכת יחסים משולשת: יבואן-משלח בינלאומי-חברת תעופה, כאשר היבואן משלם למשלח עבור דמי ההובלה האווירית, ואילו המשלח פועל ישירות מול חברת התעופה ומשלם לה עבור ההובלה האווירית.

 

היבואן טען כי בשלב מסוים, החלה חברת התעופה ק.א.ל. לגבות רכיב נוסף מעבר לדמי הובלה אווירית, המכונה "היטל דלק" בגין עליית מחירי הדלק, בשיעור של 10 סנט לכל ק"ג. היבואן טען כי התגלה לו בדיעבד שהמשלח שילם היטלי דלק לחברת התעופה בשיעור מסוים, אך גבה מן היבואן היטלי דלק ביתר בשיעור גבוה יותר הנעוץ בשיטת חישוב המשקל.

 

היבואן טען כי חברת התעופה גבתה היטל דלק של 10 סנט לק"ג, על פי המשקל בפועל של המטען (actual weight), בעוד המשלח גבה מן היבואן 10 סנט לק"ג על פי "המשקל הנפחי" של המטען (נפחו של המטען במ"ק מחולק בשש = chargeable weight), דבר שהביא לגביית יתר.

 

לכן, ביקש היבואן מבית המשפט לחייב את המשלח להשיב לו את ההפרשים בין ההיטלים שנגבו מן היבואן לבין ההיטלים ששולמו בפועל לחברת התעופה, בסך כולל של כמעט 600,000 ש"ח.

 

מאחר והתביעה הוגשה באיחור מסוים, ניסה היבואן להתגבר על טענת ההתיישנות וטען כי מעשי המשלח התגלו לו רק בדיעבד לאחר שנים רבות, דבר המצדיק את הארכת תקופת ההתיישנות.

 

היבואן טען עוד כי בשל כך ששילם משלח היטלי דלק גבוהים מדי, נאלץ לשלם לרשות המיסים מיסי יבוא ביתר, בשל העלאת ערך הטובין לצרכי המכס. מאחר והעניין התגלה לאחר שנים רבות, טען היבואן כי על המשלח להשיב לו גם את מיסי היבוא משום שאין ביכולתו לדרוש אותם מרשות המיסים, בסך כולל של כמעט 200,000 ש"ח.

 

המשלח התגונן בטענה כי ההתחשבנות שלו מול חברת התעופה אינה מעניינו של היבואן. המשלח טען כי סיכם עם היבואן כיצד יתומחרו שירותי ההובלה האווירית, לרבות היטלי הדלק, וכל סיכום של המשלח עם חברת התעופה אינו משליך על יחסיו עם היבואן.

 

בנושא ההתיישנות, טען המשלח כי כל המסמכים הוצגו בפני היבואן במשך כל השנים, לרבות מסמכים של חברת התעופה עצמה, ולכן המידע היה פרוש בפני היבואן ואין הצדקה להאריך את תקופת ההתיישנות.

 

המשלח העלה גם טענת קיזוז וטען כי במשך השנים קיבל זיכויים שונים מחברת התעופה וזיכה גם את היבואן, ולכן, אם תתקבל התביעה, הרי שיש לקזז ממנה את הזיכויים שהעניק ליבואן בסך של כ-600,000 ש"ח.

 

פסיקת בית המשפט

 

בית המשפט בחן את העדויות והמסמכים שהוצגו בפניו, וקיבל את טענתו העקרונית של היבואן, כי היה על המשלח לחייב את היבואן בהיטל דלק בדיוק כפי ששולם לחברת התעופה ולא מעבר לכך.

 

מאחר וההסכם בכתב בין היבואן למשלח לא התייחס להיטל דלק, נדרש בית המשפט לקבוע בדיעבד מה הייתה ההסכמה בין הצדדים, כאשר כל צד טען ההיפך מרעהו.

 

בית המשפט התרשם מכך שנציג של חברת התעופה ק.א.ל. העיד בפניו כי המחירים שקבעה חברת התעופה, לרבות היטלים ואופן החישוב שלהם, היו על פי סיכום עם היבואן ורק נגבו בפועל על ידי המשלח, משום שחברת התעופה העדיפה לפעול מול משלחים ולא מול יבואנים.

 

בפני בית המשפט הוצג מסמך בכתב של חברת התעופה שהודיעה למשלח על התחלת גביית היטלי דלק, וביקשה מן המשלח ליידע את לקוחותיו היבואנים בנושא זה.

 

בית המשפט ייחס חשיבות לכך שנציג המשלח הבינלאומי שעל פי הטענה ניהל את המשא ומתן עם היבואן, לא הובא לעדות, וזקף זאת לחובת המשלח.

 

יחד עם זאת, דחה בית המשפט את טענת היבואן בנושא ההתיישנות וקבע כי מאחר וכל המסמכים היו בפני היבואן לאורך כל השנים, הרי שהיבואן היה יכול לגלות את גביית-היתר בקלות רבה ולכן אין הצדקה להאריך את תקופת ההתיישנות. לכן, חלק מסוים מן התביעה נדחה מחמת התיישנות.

 

כמו כן, דחה בית המשפט את טענת היבואן כי על המשלח להשיב לו את מיסי היבוא ששולמו ביתר לרשות המיסים, וקבע כי סביר להניח שהיבואן תמחר במחירי המכירה את עלויות המיסים הנוספים.

 

בית המשפט דחה גם את טענת הקיזוז של המשלח וקבע כי מאחר והמשלח סירב להציג בבית המשפט את היקף העסקאות שלו עם חברת התעופה, הרי שטענת הקיזוז לא הוכחה כנדרש.

 

בסופו של דבר, התביעה התקבלה בחלקה, והמשלח חויב לשלם גם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 60,000 ש"ח.

 

[ת.א. (שלום הרצליה) 840-08-07 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' ציאור בע"מ, פסק-דין מיום 17.3.13, השופטת חנה קלוגמן. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד שדות ושות'. למשלח- עו"ד גרוסמן ושות'].