על הנוהל החדש בדבר הגשת אישורים ורשיונות ביבוא טובין

זה כבר הפך לריטואל קבוע. מדי כמה שנים מישהו ברשות המכס או במשרד התמ"ת מחליט שמדינת ישראל אינה מקשה מספיק על היבוא, ומקשיח את הדרישות בנוגע למועדי רשיונות היבוא ואישורי היבוא. הפעם היה זה מר דורון ארבלי, ראש מינהל המכס, שבהנחיותיו מיום 13.1.09 הפך את המדיניות של קודמו בתפקיד, מר עמי סגל, וקבע כי המועד הקובע לעניין תוקף רישיון יהיה טרם הגעת הטובין לנמל בארץ. עוד קבע ארבלי כי המועד הקובע לעניין תוקף אישור הוא מועד הגשת הרשימון, אלא שלגבי אישורי תחבורה, אמ"ר, רוקחות ואיכות הסביבה – המועד הקובע יהיה טרם הגע הטובין לנמל בארץ, בדומה לרשיונות. אין להקל ראש בדברים אלו, שכן אי עמידה בהוראות אלו יביא להטלת כופר כסף על היבואן הסורר, בהתאם למדיניות משרד התמ"ת.

אמנם סעיף 7 לפקודת היבוא והיצוא אוסר על השטת טובין בניגוד לצו פיקוח, ו"השטה" כוללת יבוא טובין ואף השטתם לאורך החוף, אלא שמבחינה מהותית הדבר נראה מופרך לחלוטין. איזה דבר נורא יקרה אם היבואן ידאג להשגת רישיון היבוא או אישור משרד תחבורה בעת שהטובין כבר הגיעו למדינת ישראל? הרי סוף סוף הטובין נמצאים בפיקוח רשות המכס ואינם נכנסים לסחר של מדינת ישראל. ואדרבה, אם כבר מדברים על רפורמה, הרי שהכיוון צריך להיות מנוגד לחלוטין – תותר הכנסת טובין למחסני ערובה ללא רשיון יבוא או אישורי יבוא, תוך ששחרור הטובין מפיקוח רשות המכס יותנה בהצגת הרשיון או האישור המתאים. בכך ייחסכו כספי היבואנים ללא פגיעה במשטר הפיקוח. אגב, אחד מבכירי המכס מסר לי שעמדה זאת מקובלת עליו.

תקשו, חוק הוא חוק, ואת החוק צריך לקיים, ומה לנו כי נלין על המכס ועל התמ"ת? אלא שנראה שמשרד התמ"ת ומינהל המכס שכחו שפקודת היבוא והיצוא (שמכוחה פועל שר התמ"ת בעניין הסדרת היבוא) היא דבר חקיקה מנדטורי שהותקן בתקופת מלחמת העולם השנייה, ושהולם את תקופתו שלו, ולא את תקופתנו. "אכן, כך נקבע דין בתקופת מלחמת העולם השנייה ואף בשנותיה הראשונות של המדינה, בשנות החמישים והשישים... פיקוח כזה היה הכרחי אותו זמן כדי להבטיח, בין השאר, את השמירה, במידה האפשרית, על מלאי מטבע חוץ, מניעת יבואן של סחורות בלתי נחוצות ובלתי חיוניות... שימוש בדרך החסכונית ביותר באמצעי ההובלה, מניעת הגעתם של צורכי האספקה לידי האויב וכיוצא במטרות כאלה ... דברים אלה נשמעים באוזנינו כמו באו מעולם אחר, ואכן מעולם אחר באו. כך היה בשכבר הימים, בימי מלחמת העולם השנייה ובשנים קשות שלאחר קום המדינה, בימים של צנע והקופה ריקה האומנם ניתן לטעון כך גם כיום, והרי אסמינו ומחסנינו מלאו כל טוב והחנויות גדושות בשפע מן המיטב בעולם כולו". את זה כתב בית המשפט העליון, לא אנחנו.
 
האמת היא שכלל לא ברור מה מניע את רשות המכס לתקן את הנוהל הפחות מחמיר מלפני שנתיים שהוציא מר עמי סגל. לא שמענו על התפתחויות חדשות ודרמטיות בעניין רשיונות יבוא, וגם לא ידוע לנו על הידברות משמעותית עם ארגוני היבואנים וסוכני המכס בתקופה האחרונה.
 
טוב יעשו מינהל המכס ומשרד התמ"ת אם יבחנו בכובד ראש את עמדתם ה"חדשה", ואם יביאו בחשבון את חוקי היסוד בעת שהם עושים שימוש בסמכותם לפי פקודת היבוא והיצוא. הכבדה מהסוג הנ"ל על כניסת טובין לנמלי ישראל נראית בלתי סבירה ובלתי מידתית.
 
מותר גם להניח שציבור היבואנים לא יוכל לעמוד בגזירה הקשה של הבאת כל הרשיונות מראש לפני הגעת הטובין לישראל. אם משרד התמ"ת (באמצעות מינהל המכס) מתכוון בכובד ראש לנהל קמפיין של הטלת כופר כסף וחילוט סחורות של יבואנים ברוח ההנחיות הנ"ל, מוצע לו, במקביל, לשקול ולתגבר את מספר המשפטנים העומדים לרשותו, על מנת שיוכלו לספק הגנה הולמת כנגד מבול התביעות שיוגשו בבתי המשפט.