היה או לא היה? על חובת ההוכחה של יבואן הטוען הסכם בלעדיות

עו"ד גיל נדל, יגאל קורנר

 

לאחרונה, ניתן פסק-דין על ידי בית משפט השלום בחיפה, אשר חייב את חברת גראס לשלם ליצרן תכשיטים בתאילנד למעלה מ-280,000 ש"ח, תוך שהוא דוחה את התביעה שכנגד שהגישה גראס, וקובע כי לא התקיים בין הצדדים הסכם בלעדיות.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

חברת גראס היא חברה ישראלית מוכרת העוסקת ביבוא, ייצור ומכירת תכשיטים. חברת Mainly Silverשמקום מושבה בתאילנד, ייצרה עבור גראס קולקציות של תכשיטים.

 

חברת מיינלי סילבר טענה כי גראס נותרה חייבת לה למעלה מ-280,000 ש"ח בגין ייצור ואספקת תכשיטים, שתמורתם לא שולמה. חברת גראס טענה, בתביעה שכנגד שהגישה, כי דווקא מיינלי סילבר חייבת לה כספים, מאחר וזו מכרה תכשיטים שיוצרו עבור גראס לחברות אחרות, תוך הפרת הסכם בלעדיות ופגיעה בגראס.

 

כך, בתום מספר שנות שיתוף פעולה בהיקפי סחר מכובדים, נתגלה לגראס כי תכשיטים בשווי שאינו עולה על 1,000$ נמכרו על ידי מיינלי סילבר בשוק בישראל לשני חברות תכשיטים אחרות אשר מתחרות עם גראס.

 

בעניין זה, טענה גראס כי מיינלי סילבר הפר את ההסכם ביניהם היות והיה אסור לו למכור את התכשיטים לחברות אחרות מלבד גראס. גראס טענה כי גם בהיעדר הסכם בכתב, הנוהג המקובל שרווח במשך שנות עבודה משותפת, הוא הסכם בעל פה שימנע מכירת סחורה המיועדת לגראס לעסקים אחרים. בנוסף, טענה גראס כי מיינלי סילבר הפר את סימן המסחר שלה בכך שהטביע את חותם עלה הגראס על מוצרים שמכר בישראל למתחרותיה. .

 

מיינלי סילבר טען כי בין הצדדים לא התקיים כלל הסכם בלעדיות, וכי מותר היה לו למכור את הסחורה למתחרותיה של גראס. עוד טען, כי הציע את אותה סחורה ראשית לגראס, ומשזו סירבה לקבלה, לא נותרה בידו כל ברירה אלא למכור אותה לחברות אחרות שהיו מעוניינות בה.

 

שני הצדדים הגישו לבית המשפט חוות-דעת מומחים, כאשר גראס טענה כי עיצוביה הם מיוחדים ויוצאי דופן, ואילו מיינלי סילבר טענה כי מדובר בדגמים שגרתיים שאין בהם כל ייחוד.

 

כמו כן, טענה גראס כי בשל מעשי מיינלי סילבר, היא אינה מתכוונת להשיב למיינלי סילבר את התכשיטים שנמסרו לה בקונסיגנציה ("עסקת מכר מותנה") ואשר שוויים הוערך בסך של כ- 65,000 $ בקירוב.

 

פסק-דינו של בית המשפט:

 

בעניין תביעת מיינלי סילבר, דחה בית המשפט את טענות גראס, וקבע כי מיינלי סילבר הוכיחה את קיום החוב באמצעות מסמכי הנהלת חשבונות מסודרים, בעוד גראס לא טרחה לבסס את טענותיה בדבר הפסדים על מסמכים חשבונאיים, ואף לא טרחה להביא לעדות את מנהלת החשבונות או את המעצבים שהועסקו בחברה, שהיו יכולים להעיד על המוצרים שהחברה עיצבה.

 

בעניין התביעה שכנגד שהגישה גראס, ציין בית המשפט כי חברה אשר טוענת להיותה מובילת דרך בתחומה, כזו שמוצריה ממותגים ומוכרים דיים אינה יכולה לפעול משך שנים בחשיפת יתר שכזו, ללא הסכם בכתב המסדיר את התנהלותה מול יצרנים שונים. בנוסף, הוכח בבית המשפט כי גראס אינה כורתת הסכמים עם המעצבים שנשכרים על ידה, ומכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי הסדרי הבלעדיות והעיצוב כלל אינם בראש סדר העדיפויות של גראס, ודחה את טענותיה כי בפעילותה מול מיינלי סילבר, היה קיים הסכם בלעדיות (האוסר על מיינלי סילבר למכור תכשיטים לחברות מתחרות מלבד גראס).

 

בית המשפט דחה גם את טענות גראס בעניין העתקת הדגמים, בין היתר, מאחר ומעצבי הדגמים הרלוונטיים לא נתנו עדות, וכן אף סקיצה או דגם סופי לא הוצגו לבית המשפט, ומאחר ולא הוכח כי לגראס יש סימן מסחר רשום.

 

נקודה נוספת שעמדה בעוכריה של גראס היא שגם לאחר המועד בו לכאורה מיינלי סילבר מכרה את התכשיטים לחברה אחרת בישראל, המשיכה גראס להזמין סחורה ממיינלי סילבר.

 

בית המשפט קיבל גם את טענת מיינלי סילבר כי גראס עורכת מספר פעמים בשנה מבצעי מכירות מסיביים, במסגרתם נמכרים מוצרי החברה בהנחות ניכרות, ולכן נדחתה טענת גראס כאילו "נאלצה" למכור חלק ממוצרי מיינלי סילבר על מנת למזער את נזקיה.

 

בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי גראס לא הוכיחה כי יש לה מוניטין בתכשיטים נשוא המחלוקת, לא הוכח החשש להטעיית הציבור, במכירת התכשיטים, ולא נקרא להעיד איש מהחנויות שמהן נקנו התכשיטים, כדי לתמוך בטענת גראס כי מכירה זו הטעתה את הציבור.

 

לאור זאת, קיבל בית המשפט את תביעת מיינלי סילבר וחייב את גראס לשלם לה למעלה מ-280,000 ש"ח, ודחה את התביעה שכנגד שהגישה גראס, וחייב את גראס בתשלום הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של כ-50,000 ש"ח.

 

(ת.א. (חיפה) 9695-05 Mainly Silver Coנ' ג.ר.א.ס עיצובים ושילובים בע"מ, כב' השופטת חנה לפין הראל, פסק-דין מיום 29.11.10, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).