עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לפני מספר חודשים, דחה בית המשפט העליון ערעור שהגישה רשות המיסים, ואישר את הכרעת בית המשפט המחוזי לפיה על הרשות להעביר לנישום המתגונן בפני שומה, מידע הנוגע לנישומים אחרים ואשר הינו רלוונטי לשומה.
רשות המיסים טענה לחיסיון המידע, אך בית המשפט קבע כי בהתדיינות אזרחית הכלל הוא הגילוי והחריג הוא החיסיון, ובמקרה זה המידע שהתבקש עשוי להיות חיוני לביסוס תביעת הנישום ולכן יש להורות על גילויו.
באותו המקרה, ביקש הנישום לקבל מידע על חברות שלפי טענת מנהל מע"מ, הוציאו לנישום חשבוניות פיקטיביות שהביאו להוצאת שומה, ובית המשפט העליון קבע כי על אף שהמידע נוגע לחברות אחרות, הוא קשור ללב המחלוקת ויש להעבירו לנישום.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
ארבע חברות - אלכמאל למסחר ומתכות, לוגארט מערכות, מיטל אינדסטריאל וחמד המלך, מכרו מצברים משומשים לחברת הקורנס, העוסקת במיחזור גרוטאות.
רשות המיסים החליטה כי החשבוניות שהוציאו החברות לחברת הקורנס היו פיקטיביות, ולכן נדרשה חברת הקורנס לשלם שומה בגין מס התשומות שקוזז על ידה קודם לכן. חברת הקורנס דרשה כי רשות המיסים תמסור לידה מידע על ארבע החברות, ובין היתר דו"חות תקופתיים שהגישו לרשויות, כתובתן, תאריכי פתיחתן וסגירתן של החברות, פרטי המייצגים של אותן חברות, ועוד.
חברת הקורנס טענה כי אם מדובר בחברות פיקטיביות, מדובר ברשלנות של רשות המיסים משום שכל המידע לגביהן היה בידיה.
רשות המיסים סירבה להעביר את החומר בטענת חיסיון.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הנישום והורה באוקטובר 2012 לרשות המיסים להעביר את המידע.
[להרחבה בנושא פסק-הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, ראו מאמרנו:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2379&CategoryID=228]
רשות המיסים ערערה לבית המשפט העליון שהכריע בעניין לפני מספר חודשים.
פסיקת בית המשפט העליון:
בית המשפט פסק כי במקרה זה, המידע שביקשה חברת הקורנס, אף שנוגע לנישומים אחרים, קשור קשר ישיר לשומה המנוהלת בבית המשפט.
בית המשפט ציין כי הנישום טען להתרשלות של רשות המיסים במשך שנים, וטענה זו יוכל הוא לנסות ולהוכיח רק אם יהיו בידיו מסמכים אודות החברות הללו, שהוחזקו במשך שנים על ידי רשות המיסים.
רשות המיסים טענה כי לא מדובר בתביעה נזיקית נגדה בעוולת הרשלנות אלא בהשגה על שומת מס ולכן טענות אלה אינן רלוונטיות, אך בית המשפט העליון קבע בשלב מקדמי זה שטענות אלה עשויות להשפיע על הערעור הנוגע לשומה.
בית המשפט קבע כי במקרה זה אין תחולה להלכת ד.נ.ד. [רע"א 291/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מע"מ], שכן שם היה מדובר במסמכים הנוגעים לנישום, וכאן מדובר במסמכים הנוגעים לחברות שהן צדדים שלישיים להליך.
אלא שבמקרה זה, קבע בית המשפט העליון כי מתקיימים מספר תנאים שמצדיקים לחשוף את המידע בפני הנישום, וביניהם:
א. מדובר בחברות שלפי הטענה היו פיקטיביות והוציאו חשבוניות מס כוזבות, ואחד מבעליהן נמצא בכלא;
ב. רשות המיסים לא הכחישה גרסה עובדתית זו;
ג. נציגי החברות לא הובאו לעדות ולא הביעו התנגדות לחשיפת המידע;
במצב כזה, קבע בית המשפט, החשש לפגיעה בפרטיותן של אותן חברות בשל הסרת החיסיון- בטל בשישים.
בסופו של דבר, בית המשפט העליון הסתייג במעט מן ההכרעה במחוזי וקבע כי באופן הרגיל, אין רשויות המס צריכות לחשוף בפני הנישום מידע הנוגע לצד ג', אלא שמקרה זה הינו מקרה חריג שבו יש הצדקה לחשוף את המידע.
לכן, דחה בית המשפט העליון את ערעור רשות המיסים וחייב אותה בהוצאות של 5,000 ש"ח.
[ההליך במחוזי- ע"מ (מחוזי באר-שבע) 16219-03-12 הקורנס מפעלי מתכת בע"מ נ' מדינת ישראל, השופטת נחמה נצר, החלטה מיום 7.10.12. ב"כ הצדדים- לנישום, חברת הקורנס- עו"ד י.קסטל. למדינה- עו"ד י.פנש מפרקליטות מחוז דרום-אזרחי.
ההליך בעליון: רע"א 9153/12 מנהל מסר ערך מוסף אשדוד נ' הקורנס מפעלי עופרת בע"מ, החלטה מיום 25.2.13, השופט י' עמית. ב"כ הצדדים: למדינה- עו"ד קמיל עטילה. לנישום- עו"ד י. קסטל].