על הקשר שבין אשראי דוקומנטרי ונהלי המכס – בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב

עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ

בעסקאות בינלאומיות שבהן לא קיימים יחסי אמון מובהקים בין הצדדים, נוהג המוכר לדרוש את ביצוע התשלום באמצעות אשראי דוקומנטארי. מדובר במכתב שמוציא הבנק אל המוכר ובו מתחייב הבנק כי אם יוצגו בפניו המסמכים הנקובים במכתב האשראי, המעידים על משלוח סחורה אל הקונה (שטר מטען, חשבון מסחרי ומסמכים נוספים), כי אז ישלם הבנק למוכר את הסכום הנקוב במכתב האשראי. באופן זה המוכר מובטח שיקבל את התמורה, ומנגד מובטח הקונה כי התשלום יועבר למוכר רק אם יוצגו בפני הבנק מסמכים הנדרשים במכתב האשראי.

עקרון יסוד חשוב במסגרת הינו עקרון ההתאמה. עקרון ההתאמה בא להגן על אינטרס הקונה, והוא מחייב התאמה בין המסמכים שהמוכר מציג בפני הבנק, לבין המסמכים המצוינים במכתב האשראי.

לאחרונה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בתל אביב הדן בעסקת אשראי דוקומנטארי, כאשר בין הצדדים הייתה מחלוקת בעניין קיומה של אי התאמה במסמכים.  ייחודו של פסק הדין הוא בכך שאי ההתאמה שנידונה בו לא נגעה למסמכי העיסקה היסודיים (חשבון מכר, מפרט אריזה), ולא נגעה לכמויות הסחורה, אלא לאי התאמה במסמך חיצוני – תעודת המקור.

מדובר בחברה אשר הזמינה בדים מספק בסך של 79,250 דולר. לצורך הבטחת התשלום עבור הבטחת התשלום עבור הסחורה, פנתה החברה באמצעות צד ג', לבנק ישראלי בבקשה לפתוח אשראי דוקומנטארי, הבנק מצידו פנה לבנק אמריקאי במדינת הספק על מנת שזה ישמש כבנק מכותב לשם העברת המסמכים מידי הספק ולשם קבלת התשלום והעברתו לספק.

על פי מכתב האשראי הדוקומנטארי העביר הספק את המסמכים הנדרשים לידי הבנק האמריקאי, והללו הועברו לידי הבנק הישראלי. המחלוקת התגלעה כאשר התברר כי המכולה שנשלחה על ידי הספק מכילה פסולת  בדים ולא בדים כאמור על פי עסקת היסוד בין החברה לספק, ואו אז טענה החברה כי היה על הבנק לסרב להעביר את התשלום שכן התקיימה אי התאמה מהותית במסמכים. בהמשך הוגשה תביעה לבית המשפט.

בתביעתה טענה החברה, בין היתר, כי התקיימה אי התאמה חמורה ומהותית במסמכים נושא מכתב האשראי, הואיל ובניגוד מוחלט לתנאי מכתב האשראי נרשמו בתעודת המקור האותיות USAולא האות P. מנגד, טען הבנק הישראלי כי אין בסימן זה בתעודת המקור משום אי התאמה במסמכים ולחילופין, מדובר באי התאמה מינורית ולא חמורה, מה עוד שבמקרה זה הסחורה הושמדה והחברה כלל לא שילמה את דמי המכס.

בית המשפט קבע כי רישום האותיות USAבמקום האות Pבתעודת המקור הינה אי התאמה שבגינה היה על הבנק לסרב לקבלת המסמכים ללא אישור מפורש וספציפי של החברה או צד ג'.  בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה לפיה חובה על הבנק, על פי עקרון ההתאמה, לבדוק האם המסמכים שהציג הספק תואמים על פניהם להוראות מכתב האשראי. בית המשפט עמד על כך שבמכתב האשראי, נקבעה הנחייה מפורשת על פיה הסימון בתעודת המקור חייב להיות האות P. בית המשפט גם הופנה (בעדותו של המומחה ברי פינטוב) להוראות נוהלי המכס הדנות בהגשת תעודת מקור על פי הסחר עם ארה"ב, שם נקבע כי אין להכיר בתעודה כאשר לא צוין אחד הסימנים Yאו Pאו כאשר צוינו סימנים אחרים כגון USA.

בהתאם לכך קבע בית המשפט כי על פי עקרון ההתאמה, אין כל ספק כי מדובר באי התאמה שצריכה הייתה להביא לדחיית המסמכים .בית המשפט הוסיף כי אין לקבל את טענת הבנק הישראלי כי סימון זה בתעודת המקור איננו אלא תיאור כללי של מקור הטובין, אלא מדובר במפרט מקצועי מקובל ומוכר שנקבע באמנה ובהסכם הסחר עם ארה"ב, לגבי מידת מקוריותה של הסחורה המיובאת, במיוחד לאור העובדה שנקבעה הנחייה מפורשת מדויקת לעניין זה במכתב האשראי. לפיכך, היה על הבנק הישראלי להבחין בכך שהסימון אינו תואם על פיו את האמור במכתב האשראי, וליידע על כך את החברה בטרם אישר לבנק האמריקאי לחייב את חשבונו.

ת"א 13937-01 ימטקס בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ. פס"ד מיום 24.11.09, לחברה עו"ד לאה (לוי) הלחמי, לבנק עו"ד רועי טננבאום.

כפי שציינו, ייחודו של פסק הדין הוא בכך שאי ההתאמה שנידונה בו לא נגעה למסמכי העיסקה היסודיים (חשבון מכר, מפרט אריזה), ולא נגעה לכמויות הסחורה, אלא לאי התאמה במסמך חיצוני – תעודת המקור. אמנם, בסופו של דבר שאלת החיוב במכס לא היתה רלבנטית לגופה של עיסקת היסוד, אך לאי ההתאמה היתה חשיבות דרמטית בכול הנוגע לעיסקת המסמכים שהינה לב ליבו של עיסקת האשראי הדוקומנטרי. אכן, יציבות ובטחון הינם הערובה לעיסקאות בסחר בינלאומי, ולפיכך סטיה מדרישות מכתב האשראי, גם אם מדובר במסמך "חיצוני", תוביל לאי כיבודו, ולחובת פיצוי מצד הבנק המפר.

למידע נוסף בעניין אשראי דוקומנטארי, ראו במאמרנו  "מתי ניתן לעכב מימוש אשראי דוקומנטרי", כאן
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1099&CategoryID=125&Page=2