משפט מינהלי
עובדות המקרה:
המערער ("הנישום") אשר חב במס בגין מימוש אופציות שהונפקו לו בידי מעסיקתו, טרם עזיבתו את ישראל, הגיע להסכם שומה עם פקיד השומה בנתניה ("הרשות"), שבמסגרתו הוסכם על חלוקת חיוב המס באופן ליניארי. לימים ביטלה הרשות את ההסכם לאור החלטה עדכנית של נציבות המס בעניין ביצוע חלוקת ההכנסות ממימוש אופציות וכן, משום היותו מפלה כלפי נישומים אחרים.
הנישום פנה לרשות בדרישה שנסמכה על חוק חופש המידע, להעביר לעיונו העתקים של הסכמי שומה שנעשו עם נישומים אחרים בנסיבות דומות, לאחר שימחקו מהם הפרטים המזהים. לאחר שבקשתו נדחתה, פנה הנישום לביהמ"ש המחוזי בת"א.
פסק הדין:
1. בית המשפט קבע, כי בהיות רשות המס רשות מנהלית, הנחת המוצא היא שחל כלל הגילוי על כל החומר ששימש את הרשות להחלטה בעניינו של הנישום.
2. עם זאת, ככל שהדבר נוגע לזכותו של נישום לעיין בהסכמי שומה או פשרה שעשו נישומים אחרים, קבע ביהמ"ש כי הטלת חובה על הרשות לסרוק את כל תיקי הנישומים, הינה מטלה מכבידה, העלולה לשתק את המערכת מעבודתה השוטפת, ולכאורה יש בה גם משום פגיעה בכללי החיסיון או הפרטיות של נישומים אחרים.
3. נפסק ע"י ביהמ"ש כי על הרשות לפרט את העקרונות והשיקולים שבבסיס אותם הסדרים, אך היא אינה נדרשת לגלות את הסכמי השומה עצמם, שכן על מנת לבחון את סבירותו ותכליתו של השינוי במדיניות הרשות, אין לנישום כל צורך בעיון מפורש בכל הסכמי השומה שהושגו לגבי אותן סוגיות אלא די לו בהסבר מפורט של הרשות לגבי מדיניות העבר, בסיסה הפרשני, עמדת הרשות כיום ומהי הסיבה לשינוי העמדה או הפרשנות.
4. בית המשפט קבע כי לשם קבלת החומר הנ"ל על הנישום לעמוד בתנאי סף של הצגת תשתית עובדתית בסיסית ("לכאורית") בנוגע לשוני בין ההסדר שהתבצע בענייננו ובין ההסדרים של נישומים אחרים, וכן על הנישום להראות כי החומר המבוקש רלבנטי לעניינו.
פרשנות
אמנם זכאותו של הנישום לעיין בחומר הותנתה במגבלות וסייגים, ואולם, בשורה התחתונה, פסק דין זה ממשיך קו שהתגבש בפסיקה אשר מצמצם את תחולת החסיונות הקבועים בדיני המס ומרחיב את תחולת חובת הגלוי של הרשויות. אל מול תכלית הסודיות עומדות תכליות אחרות לא פחות חשובות, וכל זאת תוך שמירה על כללי הפרטיות והחסיון של הנישומים.
בש"א 5926/04 עמרם אבנר נ` פקיד שומה נתניה, בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסק דין מיום 22.8.2004
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
