משרד הבריאות והמכס יפצו יבואן מזון בגין רשלנות בטיפול בשחרור משלוח

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר, רו"ח )משפטן( עמית זומר

לאחרונה, ניתן פסק-דין בבית המשפט השלום בחיפה אשר חייב את משרד הבריאות ורשות המכס לפצות יבואן

מוצרי מזון בגין רשלנות בטיפול במשלוח.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים עסקה באישור שחרור שניתן מאת תחנת המעבר במשרד הבריאות, כתנאי

לשחרור המשלוח: האם במצב בו מוצר מזון מיובא לישראל על ידי יבואן א', ונמכר בישראל טרם השחרור מן

המכס ליבואן ב', נדרש יבואן ב' לקבל אישור חדש על שמו ממשרד הבריאות, או שדי באישור על שם יבואן א'.

בית המשפט קבע כי משרד הבריאות ורשות המכס התרשלו בטיפול במשלוח היבואן כאשר העבירו את האחריות

מגורם אחד למשנהו, וחייב אותם בתשלום פיצוי ליבואן.

חברת ר.נ.ה יבוא ושיווק מזון )היבואן( ייבאה לישראל יחד עם אדם פרטי בשם יוסף הרצל לוי צימוקים מארה"ב,

כאשר לשני הגורמים היו אישורי יבוא ליבוא צימוקים למדינת ישראל.

בישראל, בטרם השחרור מן המכס, נמכרו המוצרים מלוי ליבואן, ותחנת המעבר במשרד הבריאות העניקה אישור

לשחרור המשלוח על בסיס המסמכים שהיו ע"ש לוי.

היבואן שחרר כמחצית ממשלוח הצימוקים ללא בעיות על בסיס האישורים שקיבל.

לאחר שביקש לשחרר את המחצית השנייה, ביקשה רשות המכס שיוצג לה אישור נוסף מאת תחנת המעבר במשרד

הבריאות. לאחר שפנה למשרד הבריאות, נענה היבואן כי משרד הבריאות מעניק רק אישור אחד של תחנת המעבר

עבור כל משלוח ואין צורך באישור נוסף.

לאחר שביצע בירורים נוספים, התגלה ליבואן כי הבעיה נעוצה בהעברת הבעלות בין לוי אליו לפני השחרור מן

המכס, וכי הרשויות דורשות אישור שחרור חדש על שמו ולא על שם לוי )היבואן הקודם(.

בסופו של דבר המחצית השנייה של הצימוקים עוכבה במכס למשך שנתיים.

היבואן טען כי רשות המכס הייתה חייבת לשחרר את המחצית השנייה של הטובין, מבלי לדרוש אישור שחרור

נוסף, ולחלופין, היה חייב משרד הבריאות להנפיק לו אישור על שמו. היבואן טען כי המדינה התרשלה בכך שבמשך

שנתיים וחצי לא הודיעו לו אילו מסמכים נדרשים על מנת לשחרר את הסחורה והודעה מסוג זה ניתנה רק לעת

הגשת התצהירים, באופן שגרם לירידת ערך של הטובין.

המדינה טענה כי הדרישה שאישור היבוא יהיה על שם היבואן המשחרר את הסחורה מפיקוח המכס היא סבירה

ומוצדקת, המשרתת תכלית ראויה של משטר פיקוח על יבוא מזון, ולכן ביקשה לדחות את התביעה. המדינה טענה

כי במקרה הספציפי היבואן לא הוכיח לשביעות רצונה את הקשר שבינו לבין יצרן הטובין ולכן חל העיכוב בשחרור

המשלוח. המדינה טענה עוד כי הציעה ליבואן אפשרויות לשחרור המשלוח וביניהן שחרור כולו ע"ש לוי )היבואן

הראשון(.

בית המשפט קבע כי מן העדויות עולה שמשרד הבריאות ורשות המכס לא יידעו את היבואן במועד מהם המסמכים

הנוספים הנדרשים ממנו לצורך שחרור המשלוח, כגון חשבון ספק מן היצרן על שמו, אישור של היצרן שהוא מודע

להעברת הבעלות, וכו', והתעכבו במשך זמן בלתי סביר של למעלה משנתיים בנושא זה. בית המשפט קבע שכאשר

משרד הבריאות מציע ליבואן חלופות, עליו להציע את כל החלופות ומיד, ואין הצדקה לעכב זאת רק עד לשלב

הגשת התביעה לבית המשפט.

בית המשפט קבע כי אין לזקוף לחובת היבואן את סירובו שלא לשחרר את המשלוח ע"ש לוי )היבואן הראשון( שכן

יתכן שקיימים כאן שיקולים מס נוספים כגון מכס מופחת בגין מכסה, וכו'.

וכך קבע בית המשפט:

לגבי אופן חישוב הנזק, קבע בית המשפט כי היבואן הוכיח רק את עלות הצימוקים ולא הצליח להוכיח אובדן

רווחים עתידי לגבי מכירות של אותם צימוקים, שירדו לטמיון.

לאור זאת, נקבע שהמדינה תפצה את היבואן בעלות מחצית המטען )שכן מחצית אחרת כבר שוחררה(, בסכום כולל

של כ 022,222- ש"ח.

בית המשפט חייב את המדינה לפצות את היבואן גם בגין דמי אחסנה למשך שנתיים, בסכום כולל של כ 22,222-

ש"ח.

התביעה התקבלה, והמדינה חויבה בנוסף לסכומים אלה גם בשכ"ט עו"ד בסכום של כ 00,222- ש"ח ובהחזר אגרת

התביעה.

02.0.02 , בפני השופט יואב פרידמן[.

* * *