עו"ד גיל נדל
לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב הדן ביישומו של סעיף 3(2) לחוק מסים עקיפים.
באותו עניין דובר בהודעת גירעון שהוצאה ליבואן עקב סיווג שגוי. לטענת רשות המכס סיווג הטובין הנכון הינו בפרט 73.18.1900 – "ברגים, לולבים, אומים... אחרים", בעוד שהיבואן סיווג את הטובין בפרט 83.02.4900 המתייחס ל"מקבעים, מתאמים ופריטים דומים... – "אחרים".
היבואן הודה, לכל הפחות לגבי חלק מהטובין נשוא הגירעונות, כי רשות המכס צודקת בסיווגה, וגם סוכן המכס הודה כי אילו היה בודק לעומק כל רשימון ורשימון, הוא היה מסווג לפחות את האלמנטים המתוברגים בסיווג של רשות המכס. אלא שהיבואן ביקש להישען על סעיף 3 לחוק מסים עקיפים המאפשר ליבואן לקבל פטור מתשלום גירעונות מכס בהתקיים התנאים הקבועים באותו סעיף.
רשות המכס, כמו גם בית משפט השלום, וכעת גם בית המשפט המחוזי בתל אביב (בערעור) קבעו כי היבואן לא עמד בהוראות סעיף 3(2) לחוק מסים עקיפים, וכי היה על היבואן לדעת על קיומו של החסר.
היבואן ביקש להישען על בדיקות פיזיות שנערכו לארבעה משלוחים של הטובין ושבהם רשות המכס קיבלה את הסיווג שניתן על ידי סוכן המכס. ככלל, בית המשפט היה נכון עקרונית לקבל הסתמכות על בדיקות פיזיות המתבצעות לטובין, אלא שקבע כי "ההשלכה של עמדת המכס במהלך השנים איננה קבועה, והיא תיקבע בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה", ובנסיבות ענייננו מצא כי לא היה מקום להסתמך על הבדיקות הפיזיות.
בית המשפט הסביר מדוע. כלל משלוחי היבואן הכילו פריטים שונים; החלק העיקרי שבמשלוחים כלל מקבעים שלמים לרבות חלקי זיווד אלקטרוני, אך היו בהם גם פריטים מתוברגים. באותם ארבעה משלוחים שנפלו לבדיקות פיזיות לא היו פריטים מתוברגים, ועל כן לא ניתן היה להסתמך על עמדת הסיווג של רשות המכס ולטעון כי גם פריטים מתוברגים יסווגו בפרט 83.02.
בית המשפט התייחס גם לכך שהיבואן וסוכן המכס מטעמו בחנו את סיווג הטובין בתחילת היבוא ולאחר מכן הסתמכו על בדיקה זאת מבלי לבצע בדיקות ביניים ועדכונים. בית המשפט קבע כי כאשר מדובר במשלוחים לא אחידים, הנטל המוטל על היבואן, לבדוק את זהות הטובין שבכל משלוח ומשלוח, ואת הסיווג הנכון שלהם, כבד יותר מאשר הנטל שהיה מוטל עליו אילו היו כל המשלוחים מכילים פריטים זהים, ולמעשה מוטל עליו לשוב ולבדוק בכל משלוח ומשלוח מה טיבם של הטובין הקיימים במשלוח זה, ולסווג אותם בהתאם. בנסיבות שכאלו אין היבואן יכול להסתפק בבדיקה חד פעמית של סוכן המכס, ואף לא להסתמך על הבדיקות הפיזיות שערך המכס.
בית המשפט היה נכון עקרונית להכיר בכך שככל שסיווג הטובין הינו עמום ופחות ברור, כך ייקל על היבואן להוכיח כי הוא לא צריך היה לדעת על החסר. בית המשפט הסכים גם לכך שהעובדה שהיבואן החליט שלא לחלוק על סיווג הטובין על ידי רשות המכס, אין די בה כדי להצדיק את המסקנה לפיה מדובר בסיווג ברור ומובהק, שכן שיקוליו של היבואן חלוק על הסיווג יכולים להיות רבים ושונים.
אלא שכל זה לא סייע ליבואן, שכן בענייננו, מצא בית המשפט, גם על פי עדויות, כי מדובר בסיווג קל, ועל כן קשה ליבואן להוכיח שהוא לא היה צריך לדעת על החסר.
נוסיף הערת פרשנות משלנו: מקריאה ראשונה של פסק הדין, היה נראה לנו כי מדובר בפסק דין מחמיר ביותר הקובע רף גבוה וקשה של עמידה בתנאי סעיף 3(2) לחוק מסים עקיפים. קריאה נוספת גילתה לנו שפסק הדין יותר מאוזן (ובמיוחד לאור כך שמדובר בערכאת ערעור שאינה פותחת את הדיון מחדש), והדגשנו נקודות אלו בסקירה.
למעשה לפנינו BAD CASE קלאסי: יבואן שלא ביצע רענון, לאורך זמן רב, של בחינת ענייני הסיווג שלו; שאלת סיווג, שנראתה לבית המשפט כשאלה קלה שלא היה מקום סביר לטעות בה; ובדיקות פיזיות שבית המשפט מצא שאינן רלבנטיות. בנסיבות אלו – קצרה ידו של בית המשפט מלהושיע, גם אם היתה לו מוכנות עקרונית. שבמקרים אחרים, טובים יותר, יוכל להיעשות שימוש באותן קביעות עקרוניות.
ע"א 2498/02 מחם קשיחים נ' אגף המכס, פס"ד מיום 3.12.07. ליבואן – עו"ד רומנו, לרשות המכס – עו"ד סמרה.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
