עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
כידוע, פקודת המכס מעניקה לרשות המכס סמכות לתפוס טובין שיובאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר. לאחר תפיסת הטובין מוטלת על המכס החובה למסור הודעה ליבואן הטובין התפוסים בכל הנוגע לתפיסה ועל סיבתה, וליבואן עומד חודש ימים מיום התפיסה להודיע למכס כי הוא תובע את הטובין התפוסים. בעקבות קבלת הודעה שכזו, על המכס למסור ליבואן הודעה כי עליו להגיש בתוך חודשיים מיום ההודעה תובענה להחזרת הטובין התפוסים. במידה והיבואן לא יעמוד בדרישה זו, יראו בטובין התפוסים כמוחרמים, והמדינה תהא רשאית לעשות בהם כרצונה ואף להשמידם.
ביום 10.5.09 ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב בנוגע להליך תפיסת והחרמת טובין שיובאו לטענת המכס בהפרת איסור (חשד להפרת סימן מסחר). במסגרת החלטה זו, נדחתה תביעה של היבואן בגין נזקים כספיים אשר אירעו כתוצאה מתפיסת טובין שנחשדו כמפרים סימן מסחרי ע"י המכס ומכירתם לאחר מכן לצד ג'.
באותו מקרה, יבא יבואן לישראל מכנסי ג'ינס אשר נתפסו על ידי רשות המכס בעקבות הודעת בעל הזכויות בסימן המסחר, כי מדובר בטובין מזוייפים. המכס הודיע ליבואן על תפיסת הטובין, והיבואן הגיש תובענה להחזרת התפוס, שנדחתה מהטעם שהוגשה שלא בהליך התקין ולאחר המועד הקבוע בחוק. לאחר כשנה, פורסם מכרז אשר במסגרתו הוצעו למכירה הטובין המוחרמים, וזאת במקום להשמידם, והטובין אכן נמכרו לצד ג'. חלק מהטובין הושבו בסופו של דבר למכס, אך היו במצב לא טוב.
היבואן (ובהמשך ניגע בשאלה האם באמת דובר ביבואן או בגורם אחר) תבע את רשות המכס בגין הנזקים שנגרמו לו עקב מכירת הטובין לצד שלישי, שכן לטענת היבואן הוא הגיע להסדר עם בעל הזכויות לשחרור הטובין, והיה יכול לשווקם בישראל. עוד טען היבואן כי הסחורה שהושבה לרשות המכס היתה ניזוקה, וכי נגרמו לו גם נזקים בדמותם של עוגמת נפש ופגיעה במוניטין.
בית המשפט, כאמור, דחה את התביעה. ראשית, קבע בית המשפט כי לתובע שתבע את רשות המכס לא היתה עילת תביעה שכן הוא לא צוין כיבואן ברשומון היבוא, וספק רב האם הוא היה הבעלים של הטובין, שכן התובע הציג מסמכים שאמינותם מוטלת בספק והסתיר מסמכים אשר סותרים את טענתו. בית המשפט נדרש בענין זה גם לשטר המטען, וקבע, גם ביחס אליו, כי התעורר סימן שאלה באשר לזהותו האמיתית של הנשגר בשטר המטען, בשל חשש שבוצעה מחיקה גם במסמך זה כמו בשאר המסמכים שהציג התובע.
בית המשפט גם קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את קיומו של הסדר כלשהו בינו לבין בעל הזכויות בדבר אפשרותו של התובע לשווק את הטובין. מעבר להצגת מסמך טיוטת ההסדר לא הציג התובע ראיות נוספות שיתמכו בטענתו (מסמכים נוספים או נציג מטעם החברה שיעיד בנוגע לקיום ההסדר), ולא עוד אלא שב"כ בעל הזכויות הכחיש מכל וכל קיומו של הסדר כלשהו בינם לבין התובע. משכך, קבע בית המשפט כי לכל היותר הוכח שהתקיים מו"מ בלבד שלא הבשיל לכדי הסדר, וההפרה נשארה בעינה ואין לתובע כל זכות בטובין.
השאלה היא מהי המשמעות של הטעות שעשתה רשות המכס בכך שבמקום להשמיד את הטובין הורתה למוכרם. הנה התייחסותו של בית המשפט:
"מהתנהלות התובע ניתן ללמוד כי לאחר שנתפסו הטובין, הוא הבין שבדרך המקובלת הוא לא יצליח להשיבם לרשותו עקב היותם מפרים סימן מסחרי, ועל כן ניסה הוא בדרכים עקלקלות להשיבם לרשותו שלא בצורה המקובלת ועל התנהלותו זו "זכה" התובע לביקורות מצד בית המשפט שבעקבותיה דחה על הסף את בקשתו.
לאחר ש"עלה" התובע על הטעות שעשה המכס באישור מכירת הטובין, חשב הוא "להיבנות ממנה" והעמיס על גבה תילי תילים של טענות בדבר נזקים מופרזים שלא הוכחו כלל ועיקר... אולם, נתברר מן העדויות כי הטובין שאוחסנו במסוף אוברסיז, ליד נמל חיפה היו אמורים להיות מושמדים, עפ"י הוראת השמדה שניתנה ביום 11/10/04. מכירת הטובין בוצעה ע"י נמל חיפה באישור המכס, לטענת הנתבעת היא פעלה בתום לב, והאישור ניתן בעקבות טעות של יחידת מעקב המטענים שקיבלה את ההנחיה להשמיד את הטובין. פקיד ביחידה אישר בטעות את מכירת הטובין כסחורה בלתי נתבעת.
בגינה של טעות זו נערך בירור מקיף והופקו לקחים, ולאחר שנודעה הטעות עשתה הנתבעת ככל שביכולתה כדי להשיב את הטובין שברובם עדיין לא נמכרו לרשותה".
יתכן ומקרה אחר היה מוליד ניתוח שונה, אולם כשעסקינן בתובע שהציג מסמכים שאמינותם מוטלת בספק והסתיר מסמכים אשר סותרים את טענתו, קשה לבית המשפט ללכת לקראתו.
ת.א. 35812/05 משה חיננשווילי חן נ' מ"י, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.
עדכוני מכס ורגולציה
