עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
כידוע, קיימים מקרים שבהם יבואן מבטל כדין עסקה עם ספק בשל פגמים שמתגלים בסחורה, או אף במקרה של אי התאמה למה שהוזמן. שאלה משמעותית שעולה במקרים שכאלו היא מה קורה אם הסחורה שהוזמנה ארוזה באריזה הנושאת את הלוגו של היבואן או את פרטיו: האם במקרה כזה יכול היבואן למנוע את שיווקה של הסחורה בישראל באמצעות גורם אחר.
לאחרונה נדרש בית המשפט השלום בתל אביב לשאלה זו, במסגרת פסק דין שעסק במספר סוגיות. המדובר ביבואן פלסטיני שייבא אורז מחברה ספרדית, ועיקר עיסוקו הוא בגדה המערבית ובחברון בפרט. התשלום אמור היה להיות מבוצע באמצעות אשראי דוקומנטרי, אך בשל העובדה כי נתגלו אי התאמות במכתב האשראי, הגיעו הצדדים להסכם לפיו היבואן יערוך בדיקה למשלוחי האורז בעת הגיעם לישראל. בעת הבדיקה גילה היבואן כי בשתי מכולות נמצאו חרקים בשקיות האורז.
לנוכח זאת ולאחר משא ומתן בין הצדדים, הוחלט כי משלוחי האורז יימכרו לצדדים שלשיים באמצעות החברה הספרדית. לטענת היבואן, הצדדים הגיעו להסכמה כי משלוחי האורז ייארזו מחדש לא יישאו את שם היבואן.
לאחר מספר חודשים, גילה היבואן כי משלוחי האורז נמכרו לסוחר מהרשות הפלסטינית על ידי יבואן ישראלי אשר רכש את המשלוחים מהחברה הספרדית, כאשר המשלוחים נשאו את שם היבואן.
על מנת למנוע פגיעה במוניטין, היבואן רכש מידי הסוחר את משלוחי האורז ופעל לשם ניקוי האורז מחקרים והכשרותו למכירה, דבר שהיה כרוך בעלויות משמעותיות (למעלה מ – 100,000 ₪). על כך, הגיש היבואן תביעה לבית המשפט כנגד החברה הספרדית והיבואן ישראלי.
בית המשפט קיבל את עמדת היבואן. בית המשפט מצא כי אמנם היבואן הפלסטיני לא רשם כל סימן מסחר על שמו, אך ייחס משמעות רבה לכך שעל גבי שקיות האורז הופיע שם היבואן ואליו נספחים פרטים מזהים לרבות מספר טלפון.
בהתאם לכך, בית המשפט קבע כי החברה הספרדית והיבואן הישראלי לא היו רשאיות להפיץ שקיות האורז הנושאות את פרטי היבואן הפלסטיני מבלי לקבל את הסכמתו. בית המשפט קבע שכי גם אילו לא היו המוצרים פגומים לא היו החברה הספרדית והיבואן הישראלי רשאים לעשות כן, אך משעה שנקבע כי שקיות אלו כללו אורז פגום, הדבר חמור פי כמה וכמה.
באשר ליבואן הישראלי, בית המשפט קבע כי לאור העובדה שהיבואן הישראלי ידע אודות פרטי המחלוקת בין החברה הספרדית והיבואן הפלסטיני, הרי שידע כי לכל הפחות קיימת התנגדות מצד היבואן הפלסטיני לשיווק המוצר במצבו הנוכחי, ועל כן לא היה ראשי לשווקו בשקיות שעליהן מתנוסס שמו של היבואן הפלסטיני.
עם זאת, דחה בית המשפט את טענת היבואן הפלסטיני כי החברה הספרדית ויבואן מוצרי המזון קשרו קשר להזיק לו.על מנת להגיע אל המבוקש, היבואן הפלסטיני היה אמורה להוכיח כי העסקה בין החברה הספרדית ויבואן מוצרי המזון הייתה עסקה זולה, מבחינת יבואן מוצרי המזון, אולם היבואן הפלסטיני לא הוכיח זאת.כמו כן, נקבע כי משעה שבגדר העסקה האמורה נטל על עצמו יבואן מוצרי המזון לשם את הוצאות האחסנה ושחרור מן הנמל, לא מן הנמנע כי אפקטיבית יבואן מוצרי המזון שילם לחברה הספרדית מחיר לטון אורז, הגבוה מזה שהיבואן הפלסטיני היה אמור לשלם לחברה הספרדית.
בהתאם לכך חייב בית המשפט את החברה הספרדית ואת היבואן הישראלי לפצות, ביחד ולחוד את היבואן הפלסטיני בגין עלויות הכשרת האורז. בית המשפט דחה, עם זאת, את את דרישת היבואן לקבלת פיצוי נוסף בגין אובדן רווחים, זאת לאור העובדה כי האורז הפגום היה בר תיקון והיבואן היה רשאי למכור אותו לכל דורש ולהפיק ממנו רווחים.
ת.א. 4317/05 חברת חמדי ומחמוד אבו גרביה נ' Herba Rice Millis S.L.U.ניתן ביום 16.2.2010. ליבואן הפלסטיני -ב"כ עוה"ד ויסאם אסמר, לחברה הספרדית וליבואן מוצרי המזון - ע"י ב"כ עוה"ד אבו אלעסל.
בשולי הדברים נציין כי פסק דינו של בית המשפט נגע בסוגיות נוספות שלא נגענו בהן בסקירה זאת מקוצר היריעה. נציין בנוגע לענין שנדון לעיל כי דיונו של בית המשפט לוקה בחסר בכל הנוגע לביסוס המשפטי של תוצאות פסק הדין (ניתוח עוולת הרשלנות, ועוד). יחד עם זאת, אנו סבורים כי תוצאת פסק הדין צודקת.
עדכוני מכס ורגולציה
