הזדרזת לבטל חוזה? שילמת!

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

חברות רבות נוהגות להקים מיזם משותף של יבוא ושיווק מוצרים מסוימים, כאשר חברה אחת מופקדת על תהליך היבוא לישראל, ורעותה אחראית על שיווק המוצרים בישראל.

 

כאשר מיזם מסוג זה נכשל, מסיבה כזו או אחרת, פעמים רבות מגיעות החברות לבתי המשפט, אשר נדרש לנתח את התנהגות הצדדים ואת החוזה שנחתם ביניהם, כדי להכריע מי משתיהן אשמה בכישלון המיזם.

 

לאחרונה, הגיע סכסוך הנוגע למיזם יבוא ושיווק דגי נסיכת הנילוס לבית המשפט.

 

בית המשפט קבע כי היבואן הוא שאשם בכישלון המיזם, משום שהפסיק על דעת עצמו למכור למשווק את הדגים, מבלי שהייתה לו סיבה ממשית לעשות זאת. היבואן טען כי עלה אצלו חשש ממשי כי המשווק יפר את החוזה, ולפיכך הזדרז להודיע על ביטולו, אך בית המשפט דחה טענה זו, קיבל את התביעה הנגדית של המשווק וחייב את היבואן בתשלום 2 מיליון ש"ח.

 

סיפור המקרה:

 

חברת אלגריסי גרופ, העוסקת ביבוא דגי נסיכת הנילוס ("היבואן"), הקימה מיזם משותף עם חברת קפוא זן תעשיות מזון, העוסקת בשיווק מוצרי דגים ("המשווק"). במסגרת המיזם, חתמו הצדדים על חוזה, בחודש אוקטובר 2007, במסגרתו סוכם כי היבואן ייבא דגים והמשווק ישווק אותם בישראל.

 

עוד סוכם, כי במסגרת השנה הראשונה לתוקפו של ההסכם, הכמות המינימלית שהמשווק ירכוש מן היבואן, לא תפחת מ-500 טון.

 

החוזה קבע פיצוי מוסכם בסך של כ-1.7 מיליון ש"ח בגין הפרתו.

לאחר מספר חודשים, גילה היבואן כי המשווק הזמין ממנו דגי נסיכת הנילוס בכמות של 130 טון בלבד. בנוסף, המשווק ניהל מו"מ עם היבואן לשינוי שער הדולר שסוכם על פי החוזה.

 

לאור זאת, טען היבואן כי קיים אצלו חשש כבד שהמשווק לא יוכל לעמוד במכסה של רכישת 500 טון דגים עד לסוף השנה הראשונה של ההסכם, ולפיכך הודיע היבואן על ביטול ההסכם מחמת "הפרה צפויה", והגיש תביעה נגד המשווק על סך כ-1.7 מיליון ש"ח, סכום הפיצוי המוסכם.

 

בתגובה לכך, הגיש המשווק תביעה נגדית על סך כ-2 מיליון ש"ח וטען כי דווקא היבואן הוא שהפר את ההסכם בכך שהפסיק למכור לו דגים.

 

פסק-הדין:

 

בקשר לתביעת היבואן, בית המשפט קבע כי המשווק לא התחייב בחוזה לרכוש כמות מסוימת בכל חודש, ואין בכך שרכש כמות קטנה של 130 טון, כדי לרמז כי בכוונתו להפר את החוזה ולא לעמוד בכמות המינימום עד לסוף השנה.

 

לכן, קבע בית המשפט כי היבואן הזדרז להסיק מסקנות בטרם עת בדבר כוונת המשווק להפר את החוזה, וגם התביעה המשפטית הוגשה מוקדם מדי.

 

בית המשפט מצא כי גם לאחר הודעת ביטול החוזה, המשיך המשווק לשלוח הזמנות לרכישת דגים, דבר המוכיח כי לא היה בכוונתו להפר את החוזה, ולכן- תביעת היבואן נדחתה במלואה.

 

לאור זאת, קבע בית המשפט כי תביעת המשווק בגין נזקים שנגרמו לו, בשל אי-אספקת דגים, הייתה מוצדקת, קיבל את התביעה הנגדית, וחייב את היבואן לשלם למשווק סך של כ-2 מיליון ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של כ-100,000 ש"ח.

 

[ת.א. (שלום פ"ת) 4368-08 אלגריסי גרופ בע"מ נ' קפוא זן תעשיות מזון בע"מ, השופט נחום שטרנליכט, פסק-דין מיום 16.5.12. ב"כ הצדדים- ליבואן- עו"ד שלומי הדר. למשווק - עו"ד צפריר פז].

הערות:

 

במקרה זה, בחר בית המשפט שלא להתערב בפיצוי המוסכם בחוזה, והעניק למשווק את סכום הפיצוי המוסכם כפי שסיכמו הצדדים.

 

במקרה אחר שנפסק לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב, נכשל מיזם של מוצרי הצללה מאיטליה, ובית המשפט פסק לצד הנפגע פיצוי של 45,000 ש"ח בלבד, למרות שסכום הפיצוי המוסכם בחוזה עמד על 300,000 ש"ח. באותו מקרה, קבע בית המשפט כי הצדדים לא היו יכולים להסביר לו כיצד חושב הפיצוי המוסכם, דבר שמטיל ספק רב בסבירות הפיצוי המוסכם [ת.א. (שלום ת"א) 13693-06-10 סוככי תבל בע"מ נ' סוככי המרכז פתרונות הצללה בע"מ, השופטת שרון גלר, פסק-דין מיום 18.6.12]