מטען שנתקע בנמל הוא סיוטו של כל יבואן או יצואן. לאירוע זה מתלווים לחצים המגיעים מצידם של מזמיני הסחורה, אי הוודאות ביחס להתקדמות התהליך, ולעיתים גם נזקים הכספיים כבדים. אחת מצורות ההתנהגות האופייניות של בעלי מטענים באירוע משברי כזה הוא "לירות לכל הכיוונים" ו"לחתוך" את שרשרת ההובלה: כלומר - בעל המטען פונה לקבלת סיוע לא רק אל המשלח הבינלאומי שממנו הזמין את ההובלה אלא גם לסוכן של המשלח בחו"ל, למוביל הימי, לסוכנו של המוביל ימי, ואולי אפילו לרשויות הנמל (כאן/בחו"ל), למכס (כאן/בחו"ל), ולכל מי שעוסק בסחר חוץ ואוזנו תהיה כרויה למצוקתו של בעל המטען.
אלא שלעתים אסטרטגיה כזאת עלולה להזיק הרבה יותר מאשר להועיל. במצבים של התנהגות רשלנית מצידו של גורם כלשהו במערך היבוא-יצוא, מאמציו המפוזרים של אותו בעל מטען נואש עלולים לגרום להוצאות מיותרות, נזקים נוספים, ועלולים גם להסיר את האחריות מכתפיו של ה"אשם האמיתי". במקרים כאלו ינסה ה"אשם האמיתי" לומר: "אילו הייתם פונים אלי, הייתי פועל בדרך אחרת ומסדר את העניין", או: "למה לא עדכנתם אותי בזמן אמת ופניתם למישהו אחר; עכשיו כבר מאוחר מדי", או: "מישהו אחר סיבך אתכם עוד יותר בענין". אין לשכוח שנטל הראיה מוטל על מי שתובע פיצוי לנזקיו, דהיינו - על היצואן/יבואן, וטענות כנ"ל עשויות לפעמים להספיק.
דוגמא בלתי שגרתית לסיכון שב"חיתוך" שרשרת ההובלה סופקה בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית משפט השלום בתל אביב. באותו מקרה, יצואן שלח סחורה בתנאי DDUליבואן בתורכיה. לצורך ביצוע ההובלה התקשר היצואן עם משלח בינלאומי ישראלי, שלקח על עצמו את הובלת הסחורה עד לחצר היבואן. המשלח הישראלי, מצידו, התקשר עם סוכן המכס התורכי שיבצע את הליכי השחרור מול המכס התורכי.
המטען יצא לתורכיה, אולם מסיבות בלתי ברורות התעכב בנמל בתורכיה ולא שוחרר שם. היצואן, שביקש לזרז את שחרור הסחורה, פנה למשלח הישראלי וקיבל ממנו את פרטי סוכן המכס התורכי, ומכאן ואילך פעל היצואן ישירות מול סוכן המכס התורכי. העניינים המשיכו והסתבכו. לטענת היצואן, ביקש ממנו סוכן המכס התורכי כספים לתשלום מע"מ, קיבל אותם תחילה בצ'ק, לאחר מכן דרש להמירם לתשלום מזומן, ולבסוף הנפיק חשבוניות על סכומים נמוכים בהרבה מאלו שקיבל. המטען שוחרר בסופו של דבר, אולם היצואן ביקש לקזז מהתשלום המגיע למשלח הישראלי את הסכומים במזומן שלא הוצאו עבורם חשבוניות, ושלא ניתן לקזז בגינן את המע"מ.
עמדת היצואן לקתה בכשלים רבים שבית המשפט לא התקשה לאתרם, אלא שאנו נתמקד בנקודה אחת החשובה לענייננו.
מצד אחד, בית המשפט קבע שסוכן המכס התורכי שימש כנציג של המשלח הישראלי, ועל כן, עקרונית, אחראי המשלח הישראלי בגין מעשי הסוכן התורכי. בית המשפט הגיע למסקנה זאת, בין היתר על בסיס העובדה שהמשלח הישראלי היה זה שגבה עבור סוכן המכס התורכי את העמלות בגין פעולות המכס בתורכיה.
ואולם, מבחינה מעשית, התוצאה היתה הפוכה לגמרי. בית המשפט עמד על כך שהיצואן פעל ישירות מול סוכן המכס התורכי מבלי ליידע את המשלח הישראלי וללא מעורבותו של המשלח הישראלי, וקבע, בעקבות כך, כי אין להרחיב את אחריותו של המשלח הישראלי כלפי פעולות אלו.
התוצאה היתה יכולה להיות אחרת אילו היצואן היה פועל באמצעות המשלח הישראלי או, לפחות, מיידע אותו. במקרה זה בית המשפט היה בוחן באופן אוהד יותר את טענת היצואן הישראלי לפיה המשלח אחראי על פעולות סוכן המכס התורכי.
ומכאן - הלקח שיש להפיק למשברים עתידיים: אין ספק שבעת משבר יהיה צורך לבצע מהלכים תיפעוליים ואחרים מול גופים שונים, לצורך יציאה מהמשבר. מהלכים אלו - נכון שיבוצעו רק לאחר שהיצואן / יבואן יוודא, מבחינה משפטית, מהי חובתו ומידת אחריותו של כל אחד מהגופים כלפיו, האם פעולה מול גוף מסוים עלולה להחליש את הטענות שיש לו כלפי גוף אחר, ובהתאם לכך - באיזו דרך (חוקית) ישיג את התוצאה היעילה ביותר.
עדכוני מכס ורגולציה
