בית המשפט: אין להושיט סעד לצד לעסקת מכר בינ"ל שאינו עומד על זכותו

עו"ד גיל נדל, קידר הללי

לאחרונה דחה בית משפט השלום בעפולה תביעות הדדיות בין ספק איטלקי לבין יבואן ישראלי בעניין חוב כספי שנוצר בגין סחורה שיובאה לישראל, ונטען שהייתה פגומה. לצורך הכרעת המחלוקת, נזקק בית המשפט לפרשנות חוק המכר (טובין בינ"ל).

עובדות המקרה:

הספק האיטלקי עוסק בייצור ואספקת חומרי איטום, והיבואן הישראלי עוסק בשיווק ומכירת חומרי בידוד ואיטום גגות. בין הצדדים נחתם חוזה לפיו הספק ימכור ליבואן סחורה לפי הזמנה. המחלוקת נתגלעה כאשר לטענת היבואן, סופקה לו סחורה באיכות ירודה אשר לא עמדה בתקן הישראלי. בעקבות כך נגרמו לו נזקים ובכלל זה, נפתחו נגדו הליכים מצד לקוח שלו, ולאור זאת היבואן לא שילם לספק בגין הסחורה הפגומה והגיש תביעה שכנגד בה ביקש כי הספק האיטלקי יפצה אותו.

טענות הספק מאיטליה:

הספק טען כי היבואן חייב לשלם לו בעבור הסחורה שסופקה, בסך מצטבר של כ-225,000 ש"ח. ביחס לתביעה שכנגד שהוגשה נגדו, טען הספק כי זו התיישנה לפי חוק המכר (טובין בינ"ל), ולפיו הקונה חייב להודיע למוכר על ליקוי בסחורה וזה לא הודיע תוך הזמן הקבוע בחוק.

כמו כן, טען הספק כי ההודעה שמסר לו היבואן הייתה כללית ולא ספציפית. עוד נטען, כי היבואן ידע על איכות הסחורה כאשר הזמין אותה ולכן הוא מושתק מלטעון נגד איכותה.

טענות הנגד של היבואן:

היבואן טען כי בשל כך שסופקה לו סחורה פגומה הוא נתבע על ידי אחד מלקוחותיו, ולכן תבע את הספק האיטלקי בסך כולל של 300,000 ש"ח. עוד טען היבואן כי הספק האיטלקי הבטיח לה כי יוותר לו על יתרת החוב בגין הסחורה בשל התביעה שהוגשה נגד היבואן.

פסק דינו של בית המשפט:

פסק-דין זה ניתן לפי חוק המכר טובין בינ"ל בגרסתו הקודמת משנת 1971, עקב כך שהמשלוחים נשוא התביעה היו לפני שנת 1999 (שנת חקיקת החוק החדש).

בית המשפט ציין כי לפי החוק, אם סופקה סחורה שלא ניתן לעשות בה שימוש מסחרי הדבר מטיל אחריות על המוכר, למעט במקרים בהם הקונה ידע זאת והיה ער לכך בעת ההזמנה.

בית המשפט קבע כי אף שהקונה מסר הודעה כללית על אי-התאמה הוא עמד בדרישה הקיימת בחוק, לעניין ההודעה על אי-התאמה. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי כאשר מתגלה אי-התאמה, הקונה חייב לדרוש את ביטול החוזה, או לדרוש הנחה בתשלום עבור הסחורה והקונה (היבואן) במקרה זה שקט על שמריו ולא עמד על זכויותיו. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת היבואן כי הספק האיטלקי הבטיח לו הנחה על הסחורה בגין התביעה שהוגשה נגד היבואן, מאחר וטענה זו לא הוכחה.

לעניין הספק האיטלקי, קבע בית המשפט כי גם זה שקט על שמריו במשך שנים ארוכות ודרש את תשלום החוב מספר שנים לאחר אספקת הסחורה, וזו התנהגות שלא בתום לב.

לאור כל זאת, מתח בית המשפט ביקורת על שני הצדדים ודחה את התביעות ההדדיות.