ברזל מסין במקום מרוסיה - הפרת חוזה?

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

לאחרונה, דחה בית המשפט המחוזי בחיפה תביעה של יבואן ברזל, שהוגשה נגד חברה בארץ שהתחייבה לרכוש את אותו ברזל אך חזרה בה.

 

בית המשפט קבע כי סוכם על ברזל מתוצרת מדינה מסוימת, והברזל שסופק (או שהייתה כוונה לספקו) היה שונה, ולכן, רשאי היה הרוכש בארץ לבטל את ההסכם ולא לרכוש את הברזל.

 

במקביל, קיבל בית המשפט את תביעת הנגד שהגיש הרוכש בארץ נגד היבואן, בגין נזקים שנגרמו לו בשל אי-אספקת הברזל כפי שסוכם.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

יבואן הברזל כרת חוזה עם רוכש ברזל בארץ, לפיו התחייב היבואן לייבא ולמכור ברזל מתוצרת חברת מצ'ל מברה"מ.

בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלע הספק בברה"מ וירידה דרסטית במחירי הברזל בעולם, שינה הספק בברה"מ את תנאי העסקה  באופן, אשר לטענת יבואן הברזל, עלול היה לסכן את זכותה הקניינית בסחורה שנרכשה.

כך, הספק בברה"מ דרש במפתיע תשלום מבלי להעניק בעדו שטר מטען אלא מסמך אחר ששמו "קבלת משגר" (Forwarder Certificate Receipt), והתעורר החשש כי לאחר העברת התשלום, לא תועבר הסחורה.

 

בעקבות מצב זה, בחר יבואן הברזל לבטל את העסקה עם הספק מברה"מ, ובחר לרכוש ברזל מספק בסין, שלטענתו מהווה ברזל בכמות, בטיב ובאיכות דומה, אך כל זאת מבלי ליידע את הרוכש בארץ או לקבל את אישורו.

 

עקב כך וגם עקב איחור באספקה, סירב הרוכש בארץ לקבל את הברזל וביטל את החוזה, ואף תבע תביעה נגדית של כ-1.4 מיליון ש"ח עקב נזקים שנגרמו לו בשל אי-אספקת הברזל.

יבואן הברזל תבע סכום של כ-2.7 מיליון ש"ח בשל סירובו של הרוכש בארץ לקבל את הסחורה.

 

פסק-דינו של בית המשפט:

 

ראשית, לעניין האיחור באספקת הסחורה, החוזה לא נקב החוזה במועד אספקה מסוים. לכן, השופט בחן את הראיות ונדרש לפרש בדיעבד, למה התכוונו הצדדים מבחינת מועד האספקה המוסכם. במקרה זה, פירש השופט את האירועים באופן כזה, אשר גרם לו להניח כי הצדדים התכוונו שהסחורה תסופק במחצית הראשונה של 2008, אך בפועל היא הגיעה לנמל אשדוד רק בחודש אוקטובר 2008, ולכן נפסק כי היה איחור.

 

 

לגבי השוני בארץ המקור (סין לעומת ברה"מ), קבע בית המשפט, גם לאור עדויות מומחים שהוצגו בפניו, כי מדובר בהפרת החוזה ובאי-התאמה של הסחורה לעומת זו שהוזמנה, גם לאור זאת שהרוכש בארץ לא היה מודע ולא הסכים לכך.

בנוסף, ציין בית המשפט כי הוזמנו גלילים במשקל 720-830 ק"ג מתוצרת ברה"מ, אך הייתה כוונה לספק גלילים במשקל 1,400-1,500 ק"ג מתוצרת סין.

 

בית המשפט ציין, כי אם היבואן חשש לכשלון העסקה בברה"מ, היה עליו ליידע מיידית את הרוכש בארץ ולבקש את אישורו לרכוש ברזל ממקור חלופי, אך בשום אופן לא היה רשאי לקבל החלטות על דעת עצמו ומבלי להתייעץ.

 

לכן, דחה בית המשפט את תביעת יבואן הברזל, וקיבל (בחלקה) את תביעת רוכש הברזל בארץ, בגין הפסד הרווחים אשר נגרם לה עקב אי אספקת הברזל במועד המוסכם.

 

יבואן הברזל חויב לפצות את רוכש הברזל בארץ בסכום של כ-800,000 ש"ח, והוצאות משפט חריגות של 150,000 ש"ח.

 

[ת.א. (מחוזי חיפה) 910/08 למד חברה להשקעות ולמסחר בע"מ נ' ע.ג. ברזל ורשתות המזרח התיכון בע"מ, השופט יצחק כהן, פסק-דין מיום 15.5.12. ב"כ הצדדים - ליבואן הברזל - עו"ד גלעד ברמן. לרוכש הברזל - עו"ד ויקטור מנסור]

 

הערות:

 

כאשר מתייחסים לחוזה מכר בעסקה בינלאומית, יש להקפיד על אספקת סחורה התואמת את הסחורה שהוזמנה על פי החוזה. כל ניסיון לספק סחורה "דומה" במקום, ללא קבלת אישור הרוכש, עלול להוביל לביטולו של החוזה.

 

דרישת ההתאמה אף מעוגנת בהוראות חוק המכר (טובין בין לאומי), הקובעות כי אי-התאמה בין הסחורה אשר סופקה בפועל לבין הסחורה עליה הוסכם בחוזה (כמות, איכות, יצרן, אריזה וכד') מהווה עילה לביטולו של החוזה  ואף להגשת תביעת פיצויים.