מחלוקת בין ספק דני למפיצו הישראלי- תתברר בדנמרק

עו"ד גיל נדל, עו"ד מורן עוז

 

ספקים זרים נוהגים להפיץ את מוצריהם מעבר לים באמצעות מפיצים בכל מדינה ומדינה. כך, בהסכמי הפצה שגרתיים כאלו, מתחייב הספק למכור את המוצרים רק באמצעות המפיץ, והמפיץ מתחייב לפתח שוק בישראל למוצרים אלה ולא לפעול בדרך שתפגע באותו ספק.

 

הבעיה מתעוררת כאשר אחד הצדדים מעוניין לבטל את ההסכם, ומאחר ומדובר בשני צדדים במדינות שונות, השאלה היא איזה בית משפט יכריע בחוקיות ביטול ההסכם.

 

לאחרונה, הכריע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי סכסוך בין ספק מדנמרק למפיצו בישראל, צריך להתברר בדנמרק ולא בישראל.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

חברת לינק מדנמרק, ספקית מערכות אלקטרומכניות, התקשרה בהסכם עם חברת אלצר מישראל, על מנת שאלצר תשמש כמפיצה בלעדית בארץ.

 

לטענת אלצר, לינק ביטלה את ההסכם באופן חד צדדי ומכרה את מוצריה בישראל באופן ישיר תוך שעקפה את הבלעדיות שניתנה לאלצר, כיוון שגבתה מאלצר סכומי כסף גבוהים מאלה שגבתה מחברות הבת שלה ויתרה מזאת, שכנעה את עובדיה של אלצר לעבוד עבורה.

 

לטענת אלצר, בתחילה סוכם כי כל סכסוך יובא לבוררות בדנמרק, אך לאחר מכן סוכם כי סכסוכים יוכרעו על ידי בורר שימונה מטעם לשכת המסחר ישראל-דנמרק.

 

לטענת אלצר, משהתגלעה המחלוקת בין השתיים, מיהרה לינק לפנות למוסד לבוררות בדנמרק תוך שהתעלמה מהתיקון להסכם, אלצר מצידה נטלה חלק פעיל בהליך מול מוסד הבוררות בדנמרק על מנת להוכיח כי מוסד זה אינו בעל הסמכות השיפוטית בעניינה.

 

לאחר שהמוסד לבוררות בדנמרק החליט כי הוא בעל הסמכות, הודיעה אלצר באופן חד צדדי שהיא כופרת בסמכותו, והגישה תביעה נגד אלצר במדינת ישראל.

 

לינק טענה כי לא היה תיקון להסכם, וכי הגורם היחיד שצריך להכריע במחלוקת הוא מוסד הבוררות בדנמרק, ועוד סוכם, כי הסכסוך יוכרע על פי חוקי דנמרק ולא חוקי מדינת ישראל.

 

משכך, טענה לינק, לבית המשפט בארץ אין סמכות לדון בסכסוך.

 

החלטת בית המשפט:

 

בית המשפט קבע כי מאחר והתקיים דיון בשאלת הסמכות במוסד לבוררות בדנמרק, היה על אלצר לפנות לבית המשפט בדנמרק ולטעון את טענותיה שם, כולל טענה כי פסק-הבוררות שם אינו תקף ויש לבטלו.

 

בית המשפט קבע כי אלצר "שברה את הכלים" והחלטה לפנות לבית המשפט בישראל באורח סתמי, כנראה מחמת הנוחיות, ולא פעלה למיצוי ההליכים בדנמרק.

 

בית המשפט קבע כי מהוראות ההסכם עולה במפורש שהצדדים סיכמו שהסכסוך יוכרע בבוררות בדנמרק ובהתאם לחוק הדני.

 

בנוסף, קבע בית המשפט כי אלצר לא הוכיחה את טענותיה כי הפורום הנאות לבחינת המחלוקת (הפורום שאליו קשור הסכסוך יותר, מבחינת עדים, ראיות וכו') הוא בישראל ולא בדנמרק.

 

לכן, קבע בית המשפט כי תניית הבוררות שרירה וקיימת ויש לכבדה.

 

[ת.א. (מחוזי ת"א) 2502-07 אלצר בע"מ נ' A/S LINAK, בפני כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט. החלטה מיום 26.2.12. לא צוינו ב"כ הצדדים].

 

הערות:

 

בדרך כלל, היחסים שבין ספק למפיצו אינם יחסים שווי כוחות. לכן, בדרך כלל, הצד החזק יותר (הספק) מחייב את המפיץ להסכים באופן חוזי להתדיינות משפטית, במקרה הצורך, במדינתו של הספק, כפי שהיה במקרה זה. נסיונו של המפיץ לברוח מתנייה חוזית כזו בדרך כלל אינו מצליח, אלא אם המפיץ מצליח להראות שבמדינת הספק לא קיימים תנאים המאפשרים משפט הוגן.